|
|
עמוד:19
להציל את ברית-המועצות מההתפרקות שאליה מוביל גורבצ ' וב . מרטיני דיווח על כך לסי . אי . אי וכן לאם . אי . , 6 אך הללו לא "חסו למידע זה את החשיבות הראויה - וזו אחת הסיבות שניסיון ההפיכה תפס אותם בהפתעה . תחומי האחריות העיקריים של המודיעין האיטלקי היו באגן הים התיכון , עם דגש מיוחד על צפון אפריקה , על קרן אפריקה , על המפרץ הפרסי וכן על אזור הבלקן , מרחב שבו יכול "סיסמי , " לדברי מרטיני , להציג כרטיס ביקור מכובד . הוא כותב שאיטליה ניהלה את המאבק נגד הטרור הבין-לאומ 1 והפלשתינ 1 ביעילות - קביעה שעליה חולקים רבים . פרק מיוחד הוא מקדיש ל"מאסטרו , " סטפאנו גיובאנונה , שהיה במשך שנים רבות ראש השלוחה שלו בבירת לבנון והכיר את העולם הערבי ואישים רבים בו , דבר שסייע לו למלא את תפקידו בהצלחה יוצאת דופן . גורם ששיחק לטובתם במאבקם בטרור ואשר איפשר להם לקיים רשת מסועפת של מגעים עם מחולליו , היה היחס הסלחני של אלדו מורו ושל ג'וליו אנדריאוט לפלשתינים והעמדה התומכת שגילה כלפיהם השמאל האיטלקי . עם זאת , גם מעדותו שלו , קשה להתרשם מהצלחותיו בתחום זה . את חשיפתה של קבוצת "קואלה לומפור" היפנית , שהסתתרה בלוב , הוא עצמו מייחס למזל ; את פעולת הטרור בשדה התעופה פ'ומצ'ינו בלמו מאבטחים ישראלים ; פרשיית "אקילה לאורו , " ובעקבותיה שחרור אבו עבאס , הנה פרק מביש בהיסטוריה האיטלקית . על פרשה זו הוא מספר בהרחבה יחסית , בניגוד לאחרות שהן מאוד מאוד תמציתית . מרטיני מתאר כאן את הסבך אליו נקלע הממסד האיטלקי , שהתחייב לשליט המצרי חוסני מובארק ולראש אש"ף 'אסר ערפאת , לאפשר לחוטפים ולמלוויהם להמריא ללוב - ובמקביל נדרש על ידי האמריקנים לעצור את המחבלים , ובראשם אבו עבאס , שתיכנן את המבצע ( שבמהלכו נרצח האזרח האמריקני קלינגהופר . ( ההסבר שנותן מרטיני להתנהגות האיטלקית אינו משכנע . הוא טוען , שבאותה שעה לא היתה בידיהם הוכחה לפיה אבו עבאס הוא שעמד מאחורי החטיפה . המידע שהובא לידיעתם על ידי המוסד הגיע מאוחר מדי ובכל מקרה , ההחלטה לא לאפשר לארצות הברית ל"רט את המחבלים היתה מדינית . הטרור , כמו המאבק בו , חוצה גבולות ונאמנויות . בק"ץ 1990 היה מרטיני ראש המודיעין המערבי הראשון שנפגש עם ראש הק . ג . ב והעביר לו התרעה , על פיגוע שמתכנן אחד מארגוני הטרור הפלשתינים נגד נבחרת הכדור רגל הסובייטית , שעמדה לשחק במונדיאל באיטליה . כזכור החליט , נאט"ו ? לאחר פנייה של גורבצ'וב - להתיר לחברותיה חילופי מידע מוגבלים בנושאי טרור בין-לאומי עם המודיעין הסובייטי , האויב מאתמול . מגע דומה קיים מרטיני גם עם ראש שירות המודיעין היוגוסלבי , למרות היריבות בין שתי המדינות ובין השירותים שלהם . ( יוגוסלביה היוותה את היום הפוטנציאלי העיקרי על ביטחונה של איטליה ( . האחרון אף דאג להזהיר אותו כי אבו נידל מתכנן לפגוע בו . שתייפ עם המוסד בספר מתוארים קשרי המודיעין של " סיסמי" עם שירותי מודיעין עמיתים , ובתוכם המוסד . הנושאים המשיקים בעלי העניין והאינטרס ההדדי היו , כמובן , הנוכחות הסובייטית במזרח התיכון על השלכותיה וכן המאבק בטרור הבין-לאומי . הוותיקים בינינו בוודאי זוכרים את ספינות הטילים מסוג "קומאר" ( יתוש , ( שהטרידו את המודיעין הישראלי בתחילת שנות השישים . המודיעין האיטלקי סייע בחשיפת נתיב העברתן למצחם ולסוריה . כמו כן , ס"ע "סיסמי" במאמצי הסיכול של "קונקורד , " 2 הטיל שנבנה בארגנטינה במימון מצרי-עיראק 1 ושל "תותח העל , " שפותח למען עיראק . על קשריו של מרטיני עם ישראל , בעיקר עם אנשי המוסד , תעיד אולי יותר מכל הפיסקה בה ברור לסיים את ספרו . הפיסקה , שנשלחה אליו על ידי ידיד ישראלי עם פרישתו מתפקידו , לקוחה מדברי שמעון בן סירא ו "אנשי שלומך יהיו רבים , ובעל סודך אחד מאלף . " מרטיני ביקר לראשונה בישראל בשנת . 1971 מאז ביקר בה כמעט מדי שנה ( בתקופות שבהן שירת במודיעין ) עד פרישתו והוא שומר על מסורת זו עד היום . הוא ק"ם קשרים מקצועיים ואיש"ם הדוקים עם עמיתיו הישראלים וידע במקביל , לשמור על קשרים עם ראשי שירותי מודיעין ערביים , שלא היו מזוהים עם ברית המועצות . כך יצר מעמד שאיפשר לו להעביר מסרים בין ראש המוחבארת ( המודיעין הצבאי ) המצרי , גנרל כמאל חסן עלי , לבין מקביליו בישראל , ומסרים דומים , שהוחלפו עם ראשי מודיעין במדינות צפון אפריקניות . בכמה הזדמנויות מדגיש מרטיני את חשיבותם של הקשר האישי ושל יחסי הידידות כנדבך משלים לאינטרס המקצועי . עם דבריו אלה מסכים ראש המוסד לשעבר נחום אדמוני , שכתב בהקדמה לספר : " שם המשחק הוא אינטרסים הדדיים , אבל מטבע הדברים גם למגע האישי , שנקשר במשך הזמן בין הצדדים , יש חשיבות לא מועטה . " את ישראל ב , 1 973 ששילטון השאה תחזיק מעמד אחרי טיטו לוחמים מהברית הצפונית שלחמו בבן-לאדן ואנשיו באפגניסטן . גם מרטיני נלחם בטרור הבינלאומי
|
|