|
|
עמוד:8
לחלוטין כל עיסוק בנשק כימי , כולל פיתוח , "צור , רכש , אגירה ומכירה / העברה של נשק זה ושימוש בו . האמנה נפתחה לחתימה ב1993- ונכנסה לתוקף ב . 1997- על האמנה חתמו 1 73 מדינות . מתוכן אשררו 136 מדינות . מדינות ערב , שיש ברשותן נשק כימי , או תכניות להצטייד בו-מצרים , עיראק , סוריה ולוב - אינן חתומות על האמנה . איראן , על-אף שהיא מחזיקה בנשק כימי , חתמה ואשררה האמנה ופעילה מאד בארגון . ישראל חתמה , אך לא אישררה . האמנה לאיסור נשק כימי הינה הסכם בינ"ל ראשון , אשר בין היתר , מטיל פיקוח על מסחר בחומרי גלם , מחייב פיקוח על מגזרים בתעשייה האזרחית ( בעיקר הכימית ) לצד מתקנים צבאיים וכולל אמצעי אכיפה חודרניים , בכלל זה "ביקורות תגר" , ( Inspection Challenge ) שמטרתן לברר ספקות ביחס לעמידה בדרישות האמנה . כל מדינה - חברה יכולה לבקש ביקורת תגר בכל מתקן בשטחה של מדינה-חברה אחרת , אשר לגביו התעורר ספק . למדינה המאותגרת אין זכות לסרב לביקורת התגר . במקרה של אי-ציות לאמנה , רשאית המועצה המבצעת להביא הנושא בפני העצרת הכללית ובפני מועצת הבטחון של האו"ם . האמנה למניעת תפוצת נשק ביולוגי Convention ) BTWC ( Biological and Toxine Warfare האמנה לאיסור הנשק הביולוגי נפתחה לחתימה בשנת 1972 ונכנסה לתוקף ב . 1975- האמנה אוסרת פיתוח , ייצור וצבירת מלאי של נשק ביולוגי . על האמנה חתמו 161 מדינות , מתוכן 143 אישררו . חתמו ולא אישררו 18 מדינות ומדינה אחת ( טייוואן ) משקיפה . מרבית מדינות המזה"ת חברות באמנה , מלבד מצרים , סוריה , מרוקו והאמירויות , אשר חתמו אך לא אישררו . ישראל איננה חתומה על האמנה . האמנה הינה הצהרתית בלבד . היא דורשת מהמדינות-החברות לא ליצר , או להשיג בכל דרך אחרת , חומרי לחימה ביולוגיים ואמצעי פיזור , וכן להשמיד את החומרים ואמצעי הפיזור , המצויים ברשותם . האמנה גם אוסרת העברת חומרי לחימה ביולוגיים ואמצעי פיזור , לגורם כלשהו ואוסרת לעודד גורם כלשהו להצסייד בנשק ביול 1 גי , או לסייע לו בכך . מעבר להצהרות , המבטאות התנגדות כוללת לנשק ביולוגי , אין באמנה מנגנוני אימות וכלי אכיפה . האמנה , במתכונתה הנוכחית , תלויה ברצונן הכן של המדינותהחברת לעמוד בהתחייבויותיהן . האמנה אינה מציעה כל אמצעי ענישה כלפי מדינה שמפרה אותה , אלא מעניקה למועצת הבטחון את הסמכות לטפל בתלונה בדבר הפרתה . האמנה אף אינה מגדירה במדויק מהם הגורמים הביולוגיים , הרעלנים ואמעצ הפיזור עליהם חלות דרישות האמנה . לאחרונה ספג המאמץ לגיבוש הפרוטוקול מכה קשה ביותר , כאשר ארה"ב הודיעה שהפרוטוקול המוצע לא מקובל עליה , משום שהוא לא ימנע הצטיידות בנשק ביולוגי , הוא עלול לגרום לחשיפת סודות ביטחוניים ומסחריים וכי הוא אינו ניתן לאימות . הבעיה המודעינית אף לא אחד מההסכמים הבינ"ל , על אמצעי האכיפה שלהם , איננו יכול למנוע לחלוטין הצטיידות בנשק השמדה המונית ע" מדינה , אשר שמה לה למטרה להשיג נשק כזה , בחזקת יעד בטחוני ראשון במעלה . במקרה הטוב , אם מדינות תעשייתיות מפותחות תנהגנה בצורה אחראית , לא רק ע"פ הכתוב בהסכמים כלשונם , אלא גם ע"פ רוחם , יש סיכוי לצמצם את תפוצת הנב " ק , או לפחות ליקר אותו , במידה שתגרום למנהיגי מדינות "סוררות" לבחון שוב את הכדאיות הכלכלית והמדינית של כניסה להרפתקאות בלתי קונבנציונאליות . לא כל שכן , שום אמנה בין מדינות לא תמנע מארגוני טרור לנסות להשיג נשק השמדה המוני , כפי שהוכיחו התקיפה הכימית ביפן וביתר שאת , אירועי השבועות האחרונים . אירועים אלה ואחרים הוכיחו , כי ארגוני טרור ינסו להשיג אמצעי לחימה לא קונבנציונאליים ולא "רתעו משימוש בהם . הבעיה המרכזית של האמנות ומשטרי הבק"ן בתחום הנב"ק והטילים הינה בעיה מודיעינית ביסודה : הקושי לאמת עמידתה של מדינה בדרישות האמנה או לגלות ארגון לא ממשלתי Non ) " , ( Government Organization ד / כ / נסים להשיג נשק בלתי קונבנציונאלי . לא במקרה נרתעת ארה"ב מהצטרפות לאמנת CTBT-n ולפרוטוקול הנוסף לאמנה הביולוגית . מרבית חומרי הגלם וציוד הייצור , בכל תחומי הנב"ק והטילים , הינם "דואליים" באופיים . דהיינו , בעלי שימוש רב ובכמויות גדולות בתעשייה האזרחית הלגיטימית . כך , לדוגמה , קשה מאד להבחין בין פעילות בתחום חומרי הדברה לחקלאות לבין ייצור גזי עצבים , בין ייצור חומרי לחימה ביולוגיים לבין "צור חיסונים , בין ייצור חומרים בקיעים עבור כורי כח גרעיניים לבין ייצור חומרים לנשק גרעיני ובין ייצור טילים בליסטיים לבין ייצור משגרי לווינים . אכן , הקהילה הבינ"ל הכירה בבעיה זו ועושה מאמץ ניכר לחזק את האמנות והמשטרים הקיימים , כפי שתואר לעיל , אולם המציאות מוכיחה , שהדבר כמעט איננו בר השגה . הפיקוח על עיראק , ע"פ החלטת מועבי"ט בעקבות מלחמת המפרץ , היה חודרני לאין ערוך יותר מכל משסר פיקוח ואמנה קיימים או מתוכננים . ואעפ"כ , כל המאמצים שהושקעו בעיראק לא הצליחו לחשוף את כל פרוייקם 1 הנב " ק והטק"ק שהיו לעיראק לפני המלחמה וחמור מכך , לא הצליחו למנוע ממנה לשמר יכולותיה ואולי אף להמשיך ולעסוק בפיתוח יכולות חדשות בתחומים אלה . בכל הקשור לאמנות משטרי בק"ן יש שלושה סוגים של מדינות : אלה שמצטרפות בתום לב , אלה שאינן מצטרפות כלל ואלה שמצטרפות שלא בתום לב ועושות כל מאמץ כדי להמשיך ולקיים פעילות אסורה . האחרונות הן הקשות ביותר "לטיפול , " משום שכל עוד אין הוכחות חותכות נגדן , הן נתפסות בכשרות לכל דבר ואי אפשר להפעיל נגדן סנקצי 1 ת כלשהן . כך , לדוגמה , עיראק פיתחה נשק גרעיני מתחת לאפה של סבא"א ואיראן מקימת מאמץ לפתח יכולת גרעינית צבאית על-אף שהיא חתומה על האמנה לאי-הפצת נשק גרעיני , ( NPT ) היא ממשיכה במאמציה להצטייד בנשק כימי , על-אף שהיא המשך בעמי 10
|
|