|
|
עמוד:8
במבט לאחור האם הנסיגה החד צדדית מלבנון לא היתה טעות ? שגיא : סברתי שלא צריך לסגת מלבנון בלי הסדר עם סוריה , לדעתי כאמור , היה נכון ואפשרי להגיע להסדר כולל עם סוריה . הפלשתינאים "יבאו" במידה מסוימת את הסרור של החיזבללה לשטחים , היש לכך פיתרון מהיר ? שגיא ; נצטרך להתמודד עם מצב של עליות ומורדות בטרור . גם פתרון מדיני לא יבטיח בהכרח המנעות מטרור . אתה מאמין בהפרדות מהפלשתינאים ? שגיא : התפישה נכונה אך לא מעשית כי לא ניתן בפועל לבצע הפרדות טוטאלית . אלוף ( מיל ( ' אורי שגיא - תעודת זהות יליד כפר ביאליק , 1943 בעל ת 1 אר B . A בהסטוחה מאוניברסיטת ת"א M . A-1 במדעי המדינה מאוניברסיטת חיפה . נשוי + שלושה . בין תפקידיו בצה"ל : עוזר ראש אג " ם , אלוף פיקוד הדרום , מפקד המפח"ש וראש אמ" . היה או לא היה , הש"י היהודי סיפק פרוצה למפקד המצרי ? המושל הצבאי המצרי סודאני שחור עור חשק בבחורה לבנה צחורה מאת : שרגא פלד ? השלים ידועה מטבעה כעיר סגורה ומסוגרת , והדבר ניכר בעיקר בערבים . לא כל שכן בתקופת המצור בשנת , 1948 אז היה המצב חמור הרבה יותר . לא ראית ברחוב כל מפגש חברתי בין אנשים , לא ביום ולא בלילה , כל אחד אץ / רץ לדרכו , ממהר להסתגר בביתו . אם היו התקהלויות כלשהן , הן היו בעיקר בזמן חלוקת המים . כאשר הוכרזה ההפוגה הראשונה ב 11 . 6 . 48 חלה התפרקות רגשית כללית בקרב האנשים . פתאום הבחנת בחבורות אנשים עומדים ומשוחחים ברחוב ובכל מקום ציבורי אחר . בתוך כל זאת , מספר החיילים שנראו ברחובות עלה על מספר התושבים . רובם התאספו בכיכר ציון , ליד מועדון מנורה . באחד מימי אותה הפוגה נתבקשתי על ידי הממונים עלי לבצע משימה מוזרה , אשר עד היום , עשרות שנים לאחר מכן , עדיין איני יודע מה סיבה האמיתי ומה תוקפה . נתבקשתי לצאת אל הרחוב ולמצוא פרוצה כדי שניעזר בה לצורך מבצע מסוים . כשביקשתי לדעת פרסים על המבצע נעניתי בשלילה . מאחר שהבקשה הבלתי שגרתית הזאת הופנתה אלי על ידי חברים מהיחידה שאליה השתייכתי , דהיינו הש"ב , פניתי לאחראי עלי , סיפרתי לו על הבקשה המוזרה וציינתי שאיני מתעסק בהזמנת פרוצות מבלי לדעת עבור מה ומי . כעבור כמה שעות נפגשתי שוב עם האחראי , אשר אישר כי אכן מקור הבקשה מהמודיע בשסרו . הוא סיפר לי את המעשה הבא ; בבית לחם יושב הצבא המצרי אשר אחראי על אזור בית לחם ודרומה ממנו לכיוון הנגב . המושל הצבאי של אזור בית לחם הוא מצרי סודני שחור . בזמן ההפוגה נוצרו עמו קשרים , והוא הסכים לספק לנו אינפורמציה מהשםרו תמורת תשלום . בין יתר הדברים שאנשינו סיפקו לו , היו מצרכים ומתנות , הכריז אותו מצרי כהה עור שהוא מעוניין בבחורה לבנה . לכך התגלגלה הבקשה המשונה עד אלי . פרוצה פולניה ונוצריה זו אמנם לא ה"תה פקודה בנוסח : "ח"ל לך תמצא פרוצה , עמוד נוח , חופש " .. לא זה היה הסגנון . הדברים נאמרו במרומז , לא בתקיפות , כבדרך אגב , אבל במלוא הרצינות , וכך התייחסתי גם אני לעניין . כיוון שהכרתי מצוין את הרחוב הירושלמי , ידעתי שמציאת פרוצה בכיכר ציון אינה דבר קשה במיוחד . הסתובבו שם פרוצות פולניות נוצריות שנשארו בארץ לאחר שהבריסים עזבו . אחת מהבחורות שפניתי אליה , צעירה בלונדינית בעלת תווי פנים אירופאיים ועור צחור , הסכימה . אמרתי לה שאינה צריכה לחשוש בנוגע לתשלום , שכן העניין בסוח ומסודר . באחד הרחובות הסמוכים לנחלת שבעה , מסרתי את הפרוצה לנציג של יחידה אחרת , כנראה הש " הערבי . בנקודה זו תם חלקי בפרשה . איני יודע מה עלה בגורלו של אותו מפגש בין המצרי לבחורה והאם באמת התקיים . את שמה של הפרוצה שכחתי מזמן , וגם לא פגשתי אותה מאז , אך לאורך כל השנים מנקר בי הספק לגבי אמינותו של המקרה , והאם לא הייתה זו אלא מתיחה שארגנו לי חברי . כל ניסיונות לדובב חברים מאותה תקופה נענה בחיוך או בהרמת גבה , כאומר על מה אתה מדבר ? שנים רבות חלפו מאז , 1948 ועדיין קיימים בי הספק ואי הוודאות אשר לרצינות המשימה . אולי אחד מכם הקוראים , יודע את האמת ? אם כן , אנא שחררו אותי מה"היה או לא היה" הזה .
|
|