יומן מל"מ

עמוד:31

יומן   מל"מ זוכרים   את   העתיד ? מאת   פרופ'   ידין   דודאי  * עיקר   השימוש   בזיכרוננו   נעשה   בלי שניתן   לכך   את   דעתנו .   מידע   זה   נקרא " בלתי   הצהרתי , ( non-declarative )  " והוא   כמו   מיומנויות   נהיגה   לנהג   מיומן . לעומת   זאת   כשנזכרים   בחוויה   כלשהי מעברנו ,   אנו   עושים   זאת   במכוון .   זהו זיכרון   הצהרתי   . ( declarative ) הזיכרון   ההצהרתי   הוא   בין   השאר מקור   לאושרנו   ולכאבנו .   אבל   דווקא זיכרון   זה   הוא   שברירי   ובלתי   מדויק , לפעמים   עד   כדי   מבוכה .   חוסר   הדיוק אינו   נובע   מרצון   מודע   לשנות   את סיפור   חיינו   אלא   מתכונותיה   של מערכת   הזיכרון   במוח .   היא   פשוט מפתיעה   בשגיאותיה . בעיות   חוסר   הדיוק   הן   חלק   מפגמי הזיכרון   שפרופ'   דניאל   שכטר   סוקר ומדגים   בספרו   "שבעת   החטאים   של הזיכרון . "   שכטר   גורס   כי   כשם   ששבעת החטאים   הקדמונים   בנצרות   נפוצים בכולנו ,   כך   גם   חטאי   הזיכרון :   דעיכה , פיזור   הנפש ,   חסימה ,   ייחוס   מוטעה , השאה ,   הטיה   והתמדה ,   וכחטאים הקדמונים   הם   גורמים   לנו   צרות   והם מקור   לאי-נעימויות . אלה   הכרוכים   בחוסר   הדיוק   של הזיכרון   החווייתי   הם   המביכים   ביותר מכל   ה"חטאים , "   אבל   גם   המעניינים ביותר .   מעניינת   במיוחד   האפשרות שמערכת   הזיכרון   החווייתי   לא   נועדה להיות   מערכת   זיכרון   במובן   המקובל של   המילה .   החוויות   אמנם   מעשירות את   חיינו   כפרטים ,   אך   אינן   חיוניות להם . אם   כך ,   מדוע   חנן   אותנו   הטבע   ביכולת שאנו   מכנים   זיכרון   חווייתי ?  אחת האפשרויות   היא   כדי   להתבונן   אל העתיד .   מין   שביכולתו   לשחזר אירועים   מן   העבר   ולדמיין   תרחישים אפשריים   לעתיד   הוא   בעל   יתרון אבולוציוני   אדיר .   מערכת   זיכרון שמסוגלת   לשלוף   מידע   מדויק   על העבר   תייצר   תרחישים   חסרי   דמיון . מכאן   שחוסר   הדיוק   היחסי   שאנו רואים   בו   מגבלה   של   זיכרוננו   אינו אלא   יתרון   לדמיוננו . *  מדברים   שנשא   פרופ'   דודאי ,   חוקר מוח   וזיכרון   במכון   ויצמן   למדע באירוע   לידידי   המל"מ . מרדכי   אלמוג 2005-1920 מרדכי   נולד   למשפחת   וורצמן   בפרוסקורוב   שבאוקראינה בשנת   . 1920   בשל   פרעות ,   ברחה   המשפחה   לעיר   בלצי שבבסרביה ,   שם   למדו   מרדכי   ואחיו   עברית ,   כהכנה לעליית   המשפחה   לארץ-ישראל . ב1933-   עלתה   המשפחה   ארצה   והשתקעה   בתל   אביב . מרדכי   למד   בגימנסיה   הרצליה ,   הצטרף   ל'הגנה'   וכבר ב1935-   עבר   קורס   מחתרתי   שנקרא   'אותות . ' עם   תום   לימודיו ,   נשלח   על   ידי   הסוכנות   היהודית לקורס   אלחוט   במשטרה   הבריטית ,   שבסיומו   הוצב במשטרת   צפת .   אחרי   שנכלא   בבניין   המשטרה   והואשם לשווא   בהריגת   ערבי ,   התפטר   והקים   חוליה   שהאזינה למשטרה   הבריטית .   מרדכי   ניהל   את   מערך   ההאזנה של   הש"י ,   בפיקודו   של   אפרים   דקל .   יד   המקרה   הובילה את   מרדכי   לפענח   בעצמו   את   הצפנים   הבריטיים . עם   פרוץ   מלחמת   הקוממיות ,   הוחלט   לפזר   את   היחידה .   מרדכי   סירב   לקבל   את רוע   הגזרה   והיחידה   המשיכה   לפעול   במימון   אנשיה .   כשנודע   הדבר   לראש   המודיעין איסר   בארי ,   הוא   החזיר   את   היחידה   לשירות .   היחידה   -   ש . מ -   2 .   היא   8200   של ימינו . במהלך   קרבות   תש"ח   הצליחו   אנשי   היחידה   לקלוט   פקודת   נסיגה   זמנית   שקיבל הצבא   המצרי   בנגב ,   דבר   ששינה   את   כל   תכניות   צה"ל .   מרדכי   זכה   להוקרה   בשיחות שביתת   הנשק   ברודוס ,   כשהצליח   להאזין   לשיחות   המצרים   ולהעניק   יתרון   לצד הישראלי   בשיחות . עם   סיום   תפקידו   ביחידה ,   שימש   כראש   ענף   איסוף   ורמ"ח   ארגון   באמ"ן   ואחר כך   הצטרף   ל'מוסד'   ועבד   עם   ראש   'המוסד'   איסר   הראל .   בשנת   1956   יצא   בשליחות ' המוסד'   לאירופה .   עם   שובו   בשנת   , 1959   מונה   לראש   ה"צומת , "   ועמיתיו   מאותה תקופה   זוכרים   אותו   כמפקד   מוכשר ,   פיקח   ויצירתי . עם   פרישתו   מ'המוסד'   עמד   בראש   חברת   "אופיר   טורס , "   שבה   השקיע   רבות בתיירות   הנכנסת   לישראל .   כאות   הוקרה   על   תרומתו   לענף   זה ,   זכה   מרדכי   לקבל מידי   כמה   מנשיאי   ישראל   תעודות   "תיירן   מצטיין . " ב1999-   קיבל   מרדכי   דרגת   אל"מ ,   כהוקרה   על   תרומתו   להקמת   יחידה   8200 ולביסוסה . מנישואיו   לחנה   ז"ל   לבית   ינובר   נולדו   למרדכי   דורית  ( ז"ל )  ורוני . יוסקה  ( יוסף )  מילוא 2005-1930 יוסף   נולד   בליאז   שבבלגיה   בשנת   1930   ועלה   ארצה עם   משפחתו ,   משפחת   ממוט ,   בהיותו   בן   שנתיים .   הוא למד   בבית   הספר   העממי   בנס   ציונה   ואחר   כך   בתיכון מקצועי   בקיבוץ   יגור .   בשלהי   , 1947   אחרי   שקיבל   האו"ם את   החלטת   החלוקה   והיישוב   העברי   החל   להיערך למלחמה   הצפויה ,   התנדב   לשירות   פעיל   בחי"ש .   ב2- בפברואר   1948   גויס   בצו   רשמי   של   המוסדות   הלאומיים ושירת   בחטיבת   'גבעתי'   ובחטיבת   'הראל . '   מאוחר   יותר שירת   בחיל   הקשר ,   שבו   גם   עשה   קורס   מ"כים   וקורס קצינים .   לאחר   שקיבל   את   דרגת   הסג"ם   הדריך   מחזור אחד   של   קורס   קצינים   וחזר   לעבודה   ייעודית   בחיל . אחרי   שהשתחרר   מצה"ל   עבד   תקופה   קצרה   בשוק האזרחי ,   ובסוף   1950   חזר   לפעילות   ביטחונית   והתגייס לשב"כ   כקצין   איסוף .   לאחר   שפורקה   היחידה   ששירת   בה   בשב"כ ,   עבר   לעבוד ב'מוסד . '   מאז   קליטתו   ב'מוסד'   בפברואר   1953   עד   לפרישתו   לגמלאות   באפריל , 1978   מילא   יוסף   כמה   וכמה   תפקידים   מנהליים   ומבצעיים ,   ובהם   מפקד   תחנת תקשורת   בארץ   ובחו"ל ,   קצין   איסוף   בחו"ל ,   ראש   מחלקה   ביחידת   היומינט   של ' המוסד'   וראש   מחלקה   מבצעית   באגף   לקשרי   חוץ .   את   כל   תפקידיו   מילא   במקצועיות ובהצלחה .   בזכות   כישוריו   ונכונותו   להיחלץ   לכל   קריאה ,   יצא   יוסף   לשליחויות רבות   יחסית ,   ארוכות   וקצרות ,   בחו"ל .   גם   אחרי   פרישתו   המשיך   לעבוד   ב'מוסד' כגמלאי   ותרם   מניסיונו   העשיר . בשנת   1985   הגה   ויסד   יוסף   את   אגודת   "לב   אל   לב"   ישראל ,   שמטרתה   הייתה הדרכה   והסברה   לחולי   לב   ובני   משפחותיהם   וגם   לציבור   הרחב   כדי   לסייע   במניעת מחלות   לב .   האגודה   גם   עסקה ,   בשיתוף   גופים   ציבוריים   וממלכתיים ,   בפיתוח מערכות   למניעת   מחלות   לב .   האגודה   מנתה   1 , 000   מתנדבים . הותיר   אחריו   רעיה ,   שני   בנים   ונכדות .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא