|
|
עמוד:26
מזווית אישית פרקים מעבודת המודיעין שנהיו למורשת , ושפרסומם היום לא יפגע בביטחון המדינה . הקוראים מוזמנים לחלוק עמנו את פעילותם בעבר , למען הדורות הבאים משה עשת * מעולם לא חשתי עצמי נסער כפי שחשתי בעת שקראתי את דבריו של תא"ל ( מיל ( ' ד"ר דני אשר שפורסמו בגיליון " מבט מל"מ" מספטמבר . 2005 נסערתי משום שהייתי שם . על זחל"ם הפיקוד של פלס"ר 67 בחטיבה ) 14 ולא , ( 41 שבלם באחת כמטר משורת המוקשים הראשונה ובסמוך מאוד לשני הג'יפים שכבר היו בתוך רצועת המוקשים . ראיתי ושמעתי את פיצוץ המוקש מתחת לגלגלו השמאלי-אחורי של הג'יפ האחד , שבו נספו שניים מחברינו : הסמ"פ - סרן ( מיל ( ' איציק גולדשטיין , שנהג בג'יפ , והנהג טוראי ( מיל ( ' משה בליי , שישב מאחור . השלישי בג'יפ היה מפקד אחד מצוותי הסיור , סגן ( מיל ( ' יוסף ( יוסטה ) בלייר , שנושל מסיבות טכניות-חשמליות מהזחל"ם שהייתי עליו עם מפקד הפלס"ר , רס"ן ( מיל' וכיום דימ ( ' יענקלה סלע מכפר מנחם , ואשר נפצע קלות . החובש הפלוגתי , רב"ט ( מיל' וכיום דימ ( ' איתמר גוטליב , שבאזרחותו היה נהג אוטובוס בקו 63 של "דן , " פרץ מיד לשדה המוקשים לטפל בנפגעים ועל כך צולש ב"עיטור המופת . " לא היה לנו שמץ מושג ומידע על קיומו של "מתחם הרפאים , " אף שמידע זה היה מצוי בעורפו של צה"ל , זה יומיים , עוד מיד בפרוץ המלחמה !!! הגענו למקום בשעות הערב המאוחרות בראש שדרה ארוכה מאוד , כל האוגדה שנסעה אחרינו בשדרה מנהלית באורות מלאים ולא במערך קרבי . בהגיענו למתחם נתקלנו בצלליות של צריחי טנקים בעמדות . מעבר לפיצוץ המוקש ונהמת המנועים הייתה דממה . לא ירינו ולא תקפנו . גם המצרים לא ירו . הם פשוט לא היו במקום ! הם נטשו את המוצב בראותם את האוגדה המתקרבת באורות מלאים . סופר לנו , לאחר זמן , כי מפקדם שראה את טורה הארוך של האוגדה הנעה מולו , הורה לחייליו לנטוש . הוא עצמו נשבה לאחר שישה ימים בראס סודר , לשם הגיע ברגל . לאחר הפיצוץ התקרבו אלינו טנקי "שרמן" מפלוגה מ' בגדוד , 52 בפיקודו של רס"ן ( לימים סא"ל מיל' וכיום דימ ( ' בנו דביר , ששמרה עלינו מאחור לאורך כל הדרך . הפלסים פילסו * עו"ד , סמל ( דימ ( ' בחש"ן והג"א מעבר בשדה המוקשים , ולעת בוקר המשכנו לנח'ל . ב , 2 . 11 . 1956- במהלך "מבצע קדש , " ירו טנקים מגדוד , 82 שהיו בעמדת מארב , על טנקים מגדוד . 337 למיטב ידיעתי נפגעו במטח התותחים הראשון , ואולי היחיד , תשעה טנקים . לאחר המטח הופעלו מקלעים וא שם הופסקה לאחר שמטוס קל שהזדמן לאזור נחת על הכביש שבו נעו הטנקים עד שנפגעו . הלקח שהופק מאירוע נורא זה היה הפעלת "ערוץ חירום חש"ן . " בכל יחידה בגייסות השריון היה מקלט רדיו אחד , מכוון לתדר משותף כללי , שמטרתו העברת הודעות חירום . למיטב ידיעתי הועתק הדבר במועד מאוחר יותר לכלל הצבא . באתר האינטרנט על סיפור "החווה הסינית" במלחמת יום הכיפורים מסופר כי הצנחנים השתמשו בערוץ החירום כדי להפסיק את אש הטנקים של גדוד , 100 שנורתה עליהם משום שנחשבו למצרים . כמה ימים לאחר אירוע "מתחם הרפאים" ציוות מ"פנו שני זחל"מים ושני ג'יפים ויצאנו לעבר ציר "אמרגן" כדי להוביל משם רכב הנדסי . בעלותנו על הציר נתקלנו בשיירה עצומה של משאיות כבדות שהובילו דלק , מים ומזון . מפקדם לא ידע בדיוק מהו מצב השטח מבחינת נוכחות אויב ופעל על-פי הוראות , שאולי לא היו מלאות , שקיבל בנקודת המוצא שלו . מ"פנו הורה לי , בהיותי סמל הקשר , להשיג את החטיבה ולבקש אישור להובלת השיירה . היינו מחוץ לטווח ברשת החטיבתית , אך היו ברשותי הוראות הקשר של כל יחידות הפיקוד . נכנסתי לאחת הרשתות הפיקודיות . ביצעתי עם הקשר האלמוני בפיקוד תרגולת "אימות" ולאחר מכן תרגולת " דרכי 2 דרכך , " ובתוך פחות מרבע שעה היה ברשותנו אישור החטיבה , כנראה קצין האג"ם , להוביל את המשאיות לנח'ל . לו ידעו בחיל המודיעין את נוהלי הקשר ביחידות הקרביות של צה"ל , לא היה על מפענחי התצ"א להסתבך בפקסימיליות מסובכות של אז אלא להתפרץ לערוץ החירום ולהזהירנו . לו ידענו זאת אז , אזי חברינו היו עדיין בחיים , ואילו היה המתחם מאויש על ידי המצרים היינו מקדימים את סיפור סולטן יעקוב , וגורלנו , לפחות החטיבה עצמה , היה רע ומר . סיפר לי מ"פנו בימים אלו כי מפקד האוגדה , האלוף ( מיל ( ' אריאל שרון , היה בסמוך מאוד מאחורינו . לו היו המצרים יורים עלינו ספק רב אם היה שורד . איך הייתה נראית מדינת ישראל היום ? מוקשים במתחם הרפאים- מחיר אי הידיעה
|
|