|
|
עמוד:10
ביום חורפי שטוף שמש שמענו במרכז שהגיעו עוד עולים למרכז קליטה כרמיאל , התרגשתי , קיוויתי שאולי הפעם אראה אותה . הגענו למרכז , הוא המה המוני אדם , חדשים שרק הגיעו מתבלבלים בין כל הבתים שלא בנויים אחד ליד השני , אלא אחד על השני ; ותיקים כמוני שבאו לחפש קרובים ; עובדי סוכנות שעבדו כמתורגמנים , רופאים או אולי אחיות ... חיכיתי בקוצר סבלנות למזכירת המרכז ולבסוף הגעתי אליה " : משפחת יעקב " ? אמרתי , היא דפדפה בדפים שהיו מונחים מולה "לא" ענתה " , לא הגיעו . " כל התקווה התמוגגה באחת , אך לפני שפניתי ללכת נזכרתי ששם המשפחה שנתנו לנו בארץ היה של סב רחוק וחזרתי אליה ונקבתי בשם אב משפחתה של אמי " . סליחה , סליחה , " פילסתי שוב את דרכי אל תחילת התור "משפחת ארדני , אולי . " ? היא דפדפה , הרימה אליי עיניים עצובות , ואמרה "לא , מצטערת" בקול חרישי . לא נורא הפעם לא נסעתי כל כך רחוק , רק לכרמיאל , ובאמת הנסיעה מצפת לכרמיאל אינה רחוקה " , אולי בפעם הבאה" ניסיתי לעודד את בני שהולך אתי תמיד " . אימא ! " אמר לפתע והסתכל אליי " . מה " " ? האישה הזו בכלל לא מכירה את סבתא , איך היא תדע אם היא פה , בואי נלך לחפש אותה בין הבתים " . " זה רשום אצלה , " הסברתי "כל משפחה שעולה למטוס בשביל לעלות לארץ רושמים אותם ומעבירים לפה , והאישה הזו , יש לה את כל השמות " . " ואיך היא יודעת בכלל איך קוראים לסבתא , היא בכלל מכירה אותה ? " ילד נבון חשבתי . כמעט בן ארבע היה . והוא בכל פעם מנסה לנחם , לעזור , האם הוא בכלל זוכר ? הלכנו שפופים , כואבים מאבדים תקווה עם כל עלייה . אני זוכרת את מצעדי הלוויות , המון מתים שם , ואולי גם היא כבר ... די ! אסור לי לחשוב כך . היא בסדר . היא תגיע לארץ . עודדתי את עצמי . אחוזת טירוף הייתי . " מקוננט , מקוננט" הערתי את בני " , אחותך פה , היא הגיעה לארץ" אמרתי . הוא פקח עיניו מנומנם " , יובמרטי " ? אמר וחייך את חיוכו התינוקי " . כן הולכים , בוא תתרחץ ואנחנו נוסעים ! " הגענו למרכז קליטה כרמיאל שעכשיו הכרתיו היטב . בניין בן שבע עשרה קומות . " אברהם ווסה , " ? פניתי אל הפקידה שזיהתה אותי מיד . היא דפדפה בדפים שהיו מונחים מולה , וכשחיוך פרוס על שפתיה , הצביעה מעלה ואמרה " : קומה שלוש עשרה דירה עשרים וארבע . " רצנו במדרגות ( למכונה שמעלה ומורידה פחדנו להיכנס , שמא היא לא תיפתח . ( ... חדר המדרגות היה שקט . דלת עשרים וארבע בקומה השלוש עשרה הייתה פתוחה ... " שלום" אמרתי והרפיתי מאחיזת בני שכל אותה עת נצמד אליי . את סבתא שלי זיהיתי מיד , דמעות החלו לחנוק אותי . בעיניי חיפשתי אותה ולא מצאתי . לאחר נשיקות לסבתא , מתעלמת מעיני האנשים שזיהו וחיכו לנשיקות , התחלתי לחפש אותה . נכנסתי לחדרים , אך מאומה ... לבי החל לפעום במהירות , הייתכן שלא שרדה את המסע ? הייתכן ש " ... יובמרטי , אימא שלך פה , " שמעתי לפתע את קולה של סבתא מכיוון הסלון . רצתי לסלון וראיתי את הילדה שלי . לא יכולתי לזהותה , ילדה שמחה , מלאת בשר השארתי ולפניי עומדת ילדה שעצמות גופה מאיימות לפרוץ מתוך עורה הדק ... כל גופי החל לרעוד . " יובמרטי ? " קראתי אך היא לא הפנתה את מבטה אליי . היא כועסת , ובצדק , או שאולי שכחה מי אני ? ... " יובמרט ! " אמרתי ועמדתי נגדה , מסתכלת בעיניים שהפכו עצובות , אבל היו אלה עיני בתי . " המפרך מאתיופיה דרך סודאן לישראל
|
|