על שינוים ברוח הזמן ודגמי המציאות

עמוד:10

הכרחיות דטרמיניסטית בהתפתחות שהתרחשה בפועל , ומתוך כך אנו נוטים גם להתעלם מן הפוטנציאל האחר שהיה גנוז באופציות שלא הבשילו , או לא יצאו מן הכוח אל הפועל מטעמים " חיצוניים" כלשהם . אולם בשעת מעשה , "בזמן אמת , " אין כאן לא דטרמיניזם ולא התפתחות ליניארית , אלא תנודה קלה במבע החיצוני של עולם הערכים וההשקפות , אך תנודה קלה זו היא גורם משפיע בהתהוות שינויים בעלי משמעות היסטורית . אין כל ספק : השינויים ברוח הזמן משפיעים על תהליכי העומק של ההיסטוריה , ומכאן חשיבות פיענוחם בעוד מועד , על אף כל קושי אפיסטמולוג . כיצד נוכל לאתר את השינוי בעוד מועד ? דרך אחת היא האינטואיציה הרציונלית , או הרציונליות האינטואיטיבית : סיימון מעיר כי , החלטות שבדיעבד התברר שהיו נכונות יש לייחס , במידה רבה , לאינטואיציה של המחליטים ולכושר השיפוט שלהם . אכן , זו גם היכולת הנדירה לראות את הנולד באמצעות ניתוח רציונלי אינטואיטיבי . יכולת זו היא פועל יוצא מאיבחון מדוייק של שינויים ברוח הזמן , איבחון שנעשה עם ראשית התהוותם של שינוים אלו . הואיל ודוגמאות הנטולות מן ההווה , או מן העבר הקרוב , שנויות במחלוקת ערכית , המוליכה להבדלים יסודיים בפרשנות העובדות , ניטול דוגמא משנות השלושים . במלאת שנה לעליית היטלר לשלטון כתב דוד בן גוריון בעיתון דבר : " האסון אשר קרה את היהדות הגרמנית אינו מצטמצם בתחומי גרמניה בלבד . שלטונו של היטלר מעמיד בסכנה את העם היהודי כולו , אבל לא רק את העם היהודי בלבד . ההיטלריזם נלחם לא רק ביהודי גרמניה , אלא ביהודי כל העולם , כי הוא רואה בעם היהודי את נושא רע יונות הצדק , השלום והחופש השנואים עליו והעומדים לו לשטן בשאיפתו להשליט את הגזע הגרמני על פני כל העולם " .... אתגר הנאציזם אינו עניינה של היהדות בלבד , אלא של העולם כולו . על יסוד אינטגרציה של תפישת האינטרסים הגרמניים כפי שהוצגו בתעמולה הנאצית והאידיאולוגיה של היטלר , חזה בן גוריון מלחמת עולם קשה מקודמתה , בן גוריון הבין את הצורך החיוני של המשטר הנאצי לצאת למלחמה גדולה . מדינות אירופה היו יעדים במלחמתו של היטלר , ואילו מטרת המלחמה הייתה השתלטות על אירופה , מגובה באידיאולוגיה , שבאותו זמן רוב המעריכים בעולם התעלמו ממנה כגורם קובע במדיניות ובאםטרטגיה של גרמניה . בן גוריון הבין זאת בעוד מועד . כמנהיג פוליטי לא הסתפק באיתור השינויים ובתחזית אירועים , אלא גם הסיק מסקנות אופרטיביות וגיבש תפיסת מדיניות , שתכליתה להקדים תרופה למכה . " אין העם היהודי גורם עולמי שיש בידו למנוע ולעכב סכנה זו , או להחלישה ולצמצמה . אבל יש פינה אחת בעולם שבה אנו מהווים גורם עיקרי , אם כי לא מכריע עדיין , ופינה זו מתנה את כל עתידנו הלאומי בתור אומה . מה יהיה כוחנו ומשקלנו בפינה IT ביום הדין האיום , כשיפרוץ בעולם האסון הגדול ? מי יודע אולי רק ארבע או חמש שנים ( אם לא פחות ) עומדות בינינו ובין היום הנורא ההוא . במשך תקופה זו עלינו להכפיל את מספרנו - כי גודלו של היישוב ביום ההוא יקבע את גורל עתידנו ביום ההכרעה . זהו אחד הטעמים מדוע אנו צריכים לראות את שאלת העלייה במרכז שאלותינו '' ..... תחזיתו של בן גוריון מדהימה בדייקנותה , זו דוגמא מובהקת של אינטואיציה רציונלית , המשלבת פיענוח הגורמים המניעים את ההיסטוריה באותו זמן עם אבחנה חדה של השלכות השינויים ברוח הזמן בגרמניה על מצב היהודים בעולם ועל ערכו של היישוב לעתידו של העם היהודי , ומכאן המסקנה בדבר מרכזיות העלייה במדיניות הציונית , שבן גוריון עמד לקבל עליו את האחריות לעיצובה ולביצועה . המידע שעליו התבסס בן גוריון בשעה שכתב את מאמרו זה , היה נחלת הכלל . לא היה שם סוד כלשהו , או יתרון יחסי אחר הנובע מנגישות למקורות מידע . כפי שציין ישעיה ברלין בהקשר אחר , "חוכמתו של מדינאי אינה ידיעה , אלא הבנה . '' חוכמה זו נותנת בידי המדינאי את יכולת ההבחנה בין עיקר לטפל , בין מה שאפשר לעשותו ובין מה שנמצא מחוץ לתחום ההיתכנות , בין המציאותי ובין הבדיוני . כאן לדעת ברלין , טמון סוד הצלחתם של קברניטים מסוימים , וסוד כישלונם של אחרים , שלא השכילו להגיע לידי אינטגרציה אינסטינקטיבית למחצה של הגורמים הפועלים והמכריעים ברגע נתון , על מכלול נסיבותיו הממשיות . עניין אחר לגמרי הוא חוסר היכולת להוציא לפועל את המדיניות המתבקשת , כלומר לתרגם את הרציונליות האינטואיטיבית והאינטגרטיבית להערכת מצב ולפעול בהתאם לה . גורם נוסף , " משתנה מתערב , " פעל בזירה , כידוע , והוא השלטון הבריטי , שמטעמיו שלו סיכל את הכוונה להגדיל את העלייה מאירופה בממדים שהיו יכולים , אולי , לחולל תמורה בתמונת המצב היהודי . זאת הטרגדיה של העם היהודי , וגם היא עלתה בקנה אחד עם רוח הזמן ההוא , שהיתה בו תערובת של אנטישמיות ואדישות לגורל היהודים . כידוע , הנאצים פירשו אותה בלגיטימציה בינלאומית לפשעיהם כלפי העם היהודי . ואולם , יש להיזהר מפני הפלגה בשבחי האינטואיציה . כפי שהעירה "ועדת כהן" לחקירת הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה בספטמבר , 1982 "לנסיון האישי ולאינטואיציה ערך רב , אבל אסור שאלו יהיו הבסיס היחיד לקבלת החלטות . אכן , בדרך כלל קברניטים פוליטיים נוטים להסתמך על נסיונם האישי ועל האינטואיציה שלהם , ואחרי שגמרו בדעתם הם מחפשים חיזוק בהיסטוריה , באמצעות דוגמאות מוכרות , שלגביהן יש מידה רבה של הסכמה . בעקבות חוקר הרטוריקה חיים פרלמן נוכל לאפיין את הפונקציה השכנועית של האנלוגיה כהעברת ההסכמה הניתנת בלאו הכי לדוגמא המוכרת מן העבר , אל תיאור המצב המציאותי בהווה , כך אפשר לבנות תמונת מצב שגויה , במיוחד כשמדובר בתהליך הנמצא בשלב העוברי שלו . שינוי ברוח הזמן לא יאותר על ידי אנלוגיה מסוג זה , משום שהאנלוגיה מבוססת על ההנחה שתמי המציאות מן העבר הם דגמי המציאות של העתיד , ואילו שינוי ברוח הזמן מערער על דגמים אלו והוא עתיד , אם יתממש , לחולל תמורה בדגם המציאות . יתר על כן , אפילו הדוגמא מן העבר מדו"קת , אין היא מייצגת אלא קטע , חלק מן התמונה . על ידי האנלוגיה מוצג החלק הזה כאילו היה מייצג את השלם , את התמונה כולה . ההנחה שהידע המצוי בידינו על קטע , על חלק , הוא שווה ערך לידע הדרוש להכרה אדקווטית של השלם , היא הנחה שגויה ומופרכת על פניה . היא העמדת פנים שכל מה שעלינו לדעת כבר ידוע , כביכול , היא מתעלמת מן הכורח לצבור ידע נוסף , לנתחו ולפרשו - לאו דווקא על מנת שיתאים לקונספציות הקיימות , שלפיהן אירגנו את הידע עד כה , אלא כדי שנעמיד גם אותן במבחן . כידוע לכל המתעניין בכשל המודיעין מפרל הדבור ועד יום הכיפורים . כשלים אלו התרכזו במימר האופרסיב , בתמונת מצב כמשמעה הצבאי . חשיבתנו בנויה על ציפייה להמשכיות , ואילו השינוי ברוח הזמן מסכל את ההמשכיות בדגמי המציאות וכופה חדשנות בדרך להבנתה . כאן טמון פרדוקס האינטואיציה : מצד אחד אץ לאתר שינוי פונדמנטל אלא באמצעות רציונליות אינטואיטיבית , המתבטאת בשיפוט אינסטינקטיבי , אינטואיטיבי , המכליל אף שלא מדעת את נסיונו הקודם של המעריך ( במיוחד כשמדובר בקברניט פוליטי , ( בתוספת הכללת הנסיון האנושי על ידי אנלוגיות היסטוריות , מאידך גיסא , שיפוט זה מועד לכשל' חשיבה הנובעים מהנחת "מה שהיה הוא שיהיה , " ומתוך כך המעריך עשוי להחמיץ את העיקר ולשגות באבחון המגמה ההיסטורית . על הפרדוקס אפשר להתגבר באמצעות עבודת מטה שיטתית , שמעצם טיבה , מבוססת על תשומות ידע מקצועי לבחינת ההערכה האינטואיטיבית ולבניית סינתיזה של נתונים . מעבר לכך יש צורך לפתח יכולת לשנות עמדות , גם כשהן מייצגות אמונות ודעות מוצקות משכבר הימים , פיתוח יכולת איקונוקלסטית זו מצריך פיתוח "מחשבה מתרחבת" , ( divergent ) בנוסף על מחשבה מתמקדת , ( convergent ) וכל זה כדי להרחיב את תחום הבחירה הפתוח בפני הקברניט , כפי שהראה יחזקאל דרור במחקריו , פיתוח יכולות אלו דרוש לא רק לשם הבנת המציאות והשינויים המתחוללים בה ביוזמת אחרים , אלא גם לשם תיכנון שינויים יזומים במדיניות ועיצוב המציאות בכיוון הרצוי למקבלי ההחלטות . את כל אלה , כך נראה , אי אפשר לפתח במנגנונים הביורוקרטיים של השלטון . משום שדגם חשיבתם ופעולתם הוא "מה שהיה הוא שיהיה , " לפיכך מתבקש עידוד פיתוחם של מנגנוני "עוץ ובקרה מעולים מחוץ למערכות השלטון והביורוקרטיה הציבורית , בעלי נגישות לקברניטים , משוחררים ממחו"בות אינטלקטואלית ורגשית להערכות ולערכים קודמים . דייר אריה נאור מרצה בבית הספר לניהול , אוניברסיטת בן גוו יון . בין השנים 1982 - 1977 כיהן בתפקיד מ 7 כיר הממשלה בממשלת בגין .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא