|
|
עמוד:17
על-פי עדות מפעילו , היה "תושב כית-שאן , ממוצא כורדי ... ידוע באומץ לבו , גנב מומחה . זאת הוכיח בשליחותו הראשונה . " ואכן , בסיימו סיור בבקעת הירדן חדר המודיע למשטרת עדסיה שמול אשדות-יעקב ועל שאירע שם סיפר "-. נכנסתי עד המשטרה ומצאתי את השומרים ישנים . הוצאתי מן המשטרה את הסוסות הטובות ביותר והסתלקתי . השומרים נעורו ופתחו באש ... לפני קחתי את הסוסות הדבקתי כרוזים של צבא ההגנה על דלת המשטרה . " במבצע "חורב" הכין כ"ץ כרתים להטלה מן האוויר , אך חיל האוויר העדיף לעתים קרובות להטיל פצצות במקום את כרוזי "הפספורט" שלו , שנועדו לעודד התמסרות לשבי . התברר שמחלקת המזרח התיכון של משרד החוץ מפיצה אף היא כרוזים לחיילי האויב ומדי פעם התעוררו בין שני הגורמים מחלוקות על ניסוח הכרוזים . לדעת כ"ץ , התאימו כרוזי משרד החוץ לתעמולה אך לא ללוחמה פסיכולוגית . לאחר מבצע "חורב" התרכז כ '' ץ כחזית הסורית . היקף הפעילות בתחום הל"פ היה אמנם מצומצם , אך תוצאותיה ניכרו בזרם גובר של עריקים עיראקים , סורים ולבנונים שהתמסרו בתחילת 1949 "כשהם נושאים בידיהם את תעודותינו או כרוזים שהופצו על-ידינו . לעתים התייצבו בקו הסורי עשרה עריקים ביום , רובם בני מיעוטים , והחלה להתעורר בעיה מה לעשות בהם . התופעה עוררה גם תגובות בעיתונות הסורית והלבנונית וכשידורי הרדיו של שתי המדינות . לעומת ריבוי העריקים בצפון , כמעט ולא התמסרו עריקים מהלגיון ומהצבא המצרי . אפשר ויש לייחס זאת לרמת המשמעת והשכר הגבוהה יותר בלגיון , ולשמועות שנפוצו בקרב המצרים על היחס הגרוע כלפי שבוייהם שבידי ישראל . העריק הראשון שמסר מידע על הלגיון התמסר בסוף מארס 1949 בירושלים . למעשה , הוא לא היה לגיונר כשירות פעיל אלא חייל לגיון משוחרר ששירת באחת מיחידות המתנדבים מעבר-הירדן שהוצבו בחזית ירושלים . הוא נאסר בעוון התרשלות במילוי תפקידו , נמלט מן המאסר וחצה את הקווים . לאחר חקירתו נשלח למחנה שבויים . בחקירתו מסר פרטים רבים על "חטיבה " 1 של הלגיון , על נתיבי ההסתננות בדרום ירושלים , על נהלי הגיוס ועל דרגות השכר בלגיון . הגיוס המוגבר ללגיון פגע כנראה ברמת המשמעת בשורותיו , ולאחר חתימת הסכם שביתת הנשק התמסרו גם לגיונרים . חייל מ"חטיבה " 7 חצה את הקווים ליד מוצא ונתפס על הכביש הראשי כשהוא ממתין ל"טרמפ" לירושלים . הוא נחקר על ידי אברהם כהן , הקמץ המרחבי , ששמח על " המציאה" שנקרתה לו , אך עד מהרה היה עתיד להתאכזב ! " מצבו החברתי של העריק ו"השכלתו" משמשים בבואה נאמנה לרמתם הממוצעת של רוב חיילי הלגיון > " ... כ 1 לתיוי' של העריק מתבטאת בדו"ח הזעום המצורף בזה ... והסיבה היחידה לדלילותו ... היא העיבדה כי מיסו העדות הינו מוגבל במידה כה רבה עד כי אין ידיעותיו חורגות ממסגרת הפלוגה או החטיבה בה הוא משרת ... בתמימותו הרבה האמין העריק כי צה"ל יקבלו בזרועות פתוחות ולאחר שייינתן לו מחסה במשך שבוע או שבועיים תינתן לו הרשות לעבור בחזרה על תחמושתו לאזור הערבי ( כלומר : עד עבור זעם . " ( בתום המלחמה , משלא נפלו יותר שבויים לידי צה"ל למעט בתקריות גבול או חטיפות יזומות לצורכי מיקוח , עלה ערכם של העריקים כמקור למידע על צבאות האויב . יחד עם זה , לרגל חילופי השבויים בעקבות הסכם שביתת הנשק ותביעתן של אחדות ממדינות ערב לקבל לידיהן את עריקהן יחד עם שבוייהן , התעוררה שאלת זכויותיו של העריק . הרצוג הצביע על חשיבותם ועל האפשרות להרחיב את היקף העריקה על-ידי פעולות מתוכננות , אך דרש לקבוע לעריקים מעמד מיוחד , שונה מזה של שבויים , להקים להם מחנה-מעצר מיוחד לתקופת החקירה ולבחון את האפשרות להתיר להם להשתקע במדינה אם לא ירצו לשוב לארצותיהם . הטיפול בעניין השתהה . העריקים הסורים והעיראקים הוחזקו בתנאים קשים במכלאות השבויים במשטרת נהלל , ולארור חיסולה הועברו לכלא הצבאי כצריפין ( סרפנד . ( גיבלי ביקש להקים להם מיתקן מיוחד באחד ממחנות הצבא "איפה שיוכלו לנצלם לעבודה שונה , ובאותה שעה תינתן לאג"ם / ממ"ן השהות לבחון את האפשרות של ניצולם כאלמנטים מתאימים לסוכנים בארץ אויב . " על השפעתם של כרוזי הל"פ שקראו לעריקה יכול ללמד מקרהו המוזר של חייל עיראקי ששירת בחיל המשלוח וקרא כרוז שהוטל ממטוס . הוא ניסה לערוק , נתפס , אך הצליח להשמיד את הכרוז ויצא זכאי במשפטו . הוא שב עם חיל המשלוח לעיראק , ושם ערק מיחידתו . החייל נמלט לכגדד וממנה הגיע דרך עכר-הירדן והגדה המערבית לראש העין , חצה את הגבול והתמסר . כל זה אירע באוקטובר , 1949 חצי שנה לאחר יציאתו של חיל המשלוח העיראקי מן הארץ . הוא נחקר על-ידי אנשי חוליית עיראק כמדור המחקר כממץ , שהשתכנעו מכנותו ומאמיתות ידיעותיו . ? הנפו סופנד לאחי הניניש
|
|