|
|
עמוד:12
הנטענים בתודעתנו ובאמצעותם אנו מפרשים ושופטים את המציאות ובכך אנו גם מעצבים אותה . עלינו להכיר בכך שהתקשורת בחברה המודרנית הפכה לכוח עצום ובלתי מרוסן . יש בכך ברכה רבה , שכן אם התקשורת היתה מרוסנת - היא לא היתה יכולה למלא את תפקידה הביקורתי והחושפני . אבל כוח רב שלא ניתן לריסון הוא גם משחית , כך שהברכה והקללה מצויות כמתח ניגודי ובכפיפה אחת . לכאורה התקשורת איננה כלי בידי אף אחד , אכל כל אחד יכול וגם משתמש בה . יתר על כן , הפרט כמו הקבוצה , הפכו למשתתפים פעילים ביצירת תקשורת , אס באמצעות האינטרנט , או אם ביצירת גירויים שאין התקשורת יכולה לעבור עליהם לסדר היום . pra אל לנו לשכוח שהתקשורת , על כל צורותיה , מונעת על ידי וחולשת על אינטרסים כלכליים עצומים . האינטרס העיסקי עומד בראש מעייניה משום שרוב התקשורת היא פרטית / עיסקית , המצויה בתחרות הולכת ומחריפה בתוך עצמה . לעניין זה יש השפעה עצומה על מהות ותכני התקשורת בגלל הצורך בגידול כמותי בלתי פוסק ; ככל שהתקשורת מגיעה ליותר ויותר אנשים - המסרים שלה יהיו יותר אלמנטריים , חד-ערכיים , פשוטים ומהירים עד כדי יצירת תרבות תקשורתית , שפה וערכים השונים כמאוד מאלה שהכרנו לפני עשורים אחדים . התקשורת כיישות , קובעת את הנורמות שלה בעצמה ובכך היא משלימה אבטרקיות לא מבוטלת מצד אחד , אולם מצד שני היא פתוחה מאוד אל הציבור , שהוא הצרכן , ומקיימת עימו דיאלוג מתמיד עד שמתקיימת השפעה הדדית שבה , כך אני סבור , ידה של התקשורת על העליונה . על צבא ובי טחון לאומי מאז היווסדה מצויה ישראל במלחמות ובמלחמות שבין המלחמות והעיסוק בביטחון ובצבא היה ונותר אינטנסיבי מאוד לפרט ולחברה . תמוה בעיני הניגוד המוזר שבין חוויית המלחמה והשירות הצבאי האינטנסיבי שחרתו את חותמם כה עמוק בזכרון ההיסטורי הישראלי האישי והקיבוצי , זכרון המעצב את ההווה ומשפיע גם על העתיד - לבין היעדרותו של העיסוק המחקרי , האקדמי והפרקטי כעניינים של ביטחון וצבא . כהשוואה לכל תחומי חיינו - התחום הזה כמעט שאיננו נחקר , לא נלמד ולא נוצרת הבנה של מציאות דינמית משתנה , הבנה שראוי שתהיה לנחלת הכלל ולא רק נחלתם של מתי מעט . מה יש לנו באוניברסיטאות ! לא יותר מהתחלות מזער וגם את אלה מסתירים עפי"ר תחת חוגים דומיננטיים כמו מדע המדינה , יחסים בין לאומיים והיסטוריה . נראה שככל שאנו שקועים עמוק עד צווארנו בקונפליקטים אלימים ומלחמות - אנו מעדיפים משום מה שלא ללמוד ברצינות את משמעות הקונפליקטים הללו , את השפעתם על חיינו וכיצד להתמודד איתם . איננו רואים את הביטחון ואת הצבא כתחומי ידע , המחייבים עיסוק מחקרי ועיסוק ציבורי מתמיד . מה אנו מוצאים כתקשורת ! בעבר אפשר היה לטעון שעניינים צבאיים ועניינים של ביטחון - השתיקה יפה להם . אחרי מלחמת יום הכיפורים התקשורת טענה ובצדק "ראינו , אבל כמצוותכם שתקנו . " 25 שנים חלפו וכל הנושאים החשובים באמת והמהותיים - פתוחים לדיון תקשורתי ולדיון ציבורי . אנחנו מוצאים כתקשורת דיווח אינטנסיבי - ממדיניות הגרעין של ישראל ועד קלקול המעיים בשבת של חיילים במחנה הסמוך לפרדס חנה וכתיבה בלתי נלאית על טעות הניווט וההתמצאות של סג"מ יהושע שדיאל בלילה חשוך בלבנון . אבל לא רק דיווח אנו מוצאים אלא גם פרשנות וישנם פרשנים בעלי יכולת אישית גבוהה . אם כך , היכן הבעיה ! הבעיה היא קונספטואלית , בעיה של מושגים או מושגים ושברם . יכולת החשיבה וההבנה שלנו היא כאופק המושגים . מושגים לענייננו הם NOTIONS ( רעיונות ) קונספטים , ( CONCEPTS ) קונספציות שגם אם "ועדת אגרנט" קבעה שהמילה קונספציה היא מילה גסה - הרי שבלי קונספציות אין לנו כלום . תמיד יהיו לנו מושגים / תפישות שבעזרתם אנו מפרשים את המציאות , את המידע הזורם אלינו . מהפיכת המידע שכולם מתפעלים ממנה , מזרימה אלינו אין סוף של מידע ונתונים שערכיותם ותועלתם מותנות בהמשגה באמצעותה אנו מפרשים מעריכים ומטמיעים מידע והופכים אותו לידע . ללא המושגים המפרשים - המידע לא יהפוך לתובנה , אף פעם אין אנו דף חלק גם לא לתופעה חדשה . אנו טעונים במושגים מפרשים ער שלכל אחד מאיתנו יש "מערכת מושגים מפרשת , " אפילו עשירה , גם אם אין אנו מודעים לכך . ודאי שלקבוצה , לציבור , שיש לו עניין משותף יש מערכת מושגית מפרשת שבלעדיה אין אנו מסוגלים להבין ולהתמצא בעברנו , בהווה ולחשוב על העתיד . תמיד יהיה מתח בין המושגים המפרשים לבין מציאות דינמית המשתנה במהירות , לבין רצוננו להחזיק במושגנו המעניקים לנו יציבות לכאורה והתוצאה עפי"ר היא - שהמשגת המציאות ( CONCEPTUALIZATION ) מפגרת אחרי השינויים שחלו בסביבה . אלא שהפרט והקבוצה יכולים כמובן לצקת תכנים חדשים במושגים הישנים או להחליפם בחדשים והשאלה שהתשובה עליה היא קשה מהי מידת הפער בכל זמן נתון בין המציאות הדינמית לבין מושגינו המפרשים שאפשר שהם סובלים מיציבות שלמעשה היא קבעון ? והשאלה אליה אני חותר - מהו משקלה של התקשורת בעיצוב / כקביעת המושגים המפרשים שהם שעוזרים לנו לפרש את הסביבה המלחמתית , הביטחונית , את האיומים ולחילופין - את הסיכויים וההסדרים ; אנסה להמחיש ולהביא דוגמאות אחדות : ניקח את המושג הישן "גבול בן הגנה , " רעיון , קונספציה , שנולד אחרי "מלחמת ששת הימים" והוא נתפש כעובר על תעלת סואץ עד שארם-א-שייך , לאורך הירדן ועמוק לכאורה ברמת-הגולן . ואכן , מבחינה טקטית היו אלא גבולות נוחים להגנה כהשוואה לאלה שלפני יוני . 1967 גם מבחינה אופרטיבית / מערכתית אפשר היה לראות בהם גבולות נוחים , ואילו מבחינה אסטרטגית אותם גבולות נוחים הם שגרמו והביאו ל"מלחמת יום הכיפורים , " משום שכאשר למדינה אחת יש גבול בין הגנה הרי שליריבתה התקשורת מעצבת את המציאות , משום שמדעת ושלא מדעת היא יוצרת מושגים ותפישות הנטענים בתודעתנו
|
|