|
עמוד:7
פתח דבר בסוף שנות השלושים של המאה ה 20 חיו בצרפת הנעימה , השלווה והרוגעת כשבעים ושניים אלף ילדים יהודים , בנים ובנות להורים צרפתים , פולנים , הונגרים , אוסטרים , גרמנים , רומנים , טורקים , רוסים , איטלקים , יוונים ואחרים . חלקם נולדו בצרפת וחלקם הגיעו כפליטי הפוגרומים והרדיפות לארץ שהגדירה עצמה מאז ומתמיד כ"ארץ מקלט" לכל פליט , נזקק ונרדף על פני האדמה . רובם היו בני משפחות עניות , לעתים חסרות כול , בני הפרולטריון הזעיר בערים ובפרוורים , ומיעוטם סוחרי בדים וסידקית , חייטים , תופרות , פרוונים , מורים , בנקאים , עורכי דין , רופאים , סופרים ואמנים ובעלי מקצועות חופשיים אחרים . חלקם היו שומרי דת או מסורת וחלקם חילונים ואתאיסטים . בצרפת שררה באותה עת רוח רעה של גזענות ושנאת זרים . עלייתה של " החזית העממית" לשלטון ובראשה " היהודי" לאון בלום ב 1936 תרמה להוצאת השד האנטישמי מן הבקבוק . הדור הצרפתי הנפיק בולי מס ועליהם הכיתוב : " להצלת הגזע . " מיד לאחר התבוסה ביוני 1940 ביטלה ממשלת וישי את אזרחותם הצרפתית של כשבעת אלפי יהודים שזכו בה באורח חוקי אחרי שנת . 1927 ובאותה נשימה ביטלה ממשלתו של פטן את החוק האוסר על הפצת תעמולה אנטישמית בעיתונות , חוק שנחקק כשנה לפני כן ... בתחילת הכיבוש הגרמני חיו בצרפת כמאתיים אלף צרפתים ממוצא יהודי ובנוסף להם כמאה וארבעים אלף יהודים זרים בעלי נתינויות שונות או כאלה שאיבדו את אזרחותם . הללו האמינו שמצאו מחסה ומקלט בארצם של הפילוסופים הנאורים , ארץ המאורות והנאורות
|
|