|
|
עמוד:11
על מלבושיהם ומנהגיהם מייצגים את בני הארץ מימי התנ '' ך . אך הם נתנו לדימוי זה חיזוק רב . יש לזכור כי הצילומים , האלבומים , שקופיות הזכוכית והגלויות הסטריאוסקופיות היו במאה התשע-עשרה הגירסה החדישה והמעודכנת ביותר של אמצעי התקשורת החזותיים ההמוניים . לא קדושת הארץ בלבד היתה מקור משיכתה של ארץ-ישראל . המאה ה19- היתה גם תקופת התנופה של ההתפשטות הקולוניאלית המודרנית . התעניינותה של אירופה בצומת המזרח התיכון לא היתה בעלת צביון דתי ותרבותי טהור . הצלמים פעלו - לפעמים מבלי משים - כשליחי הדת והאימפריה גם יחד . תושבי המערב שמחו להיווכח במו עיניהם , כי קיים עולם בלתי מפותח ( אותו כינו "פרימיטיבי" או "מפגר '' ודיברו על " גזעים מפגרים <" הניתן לכיבוש ששכרו בצידו . העובדה כי קצין בריטי קולוניאלי מפורסם כמו קיצ'נר הכיר את האזור לראשונה כחוקר וצלם מטעם הקרן הבריטית לחקירת ארץ-ישראל , יש בה יותר משמץ של סמליות . תפיסות דתיות מחד , ואוריינטליסטיות- קולוניאליסטיות מאידך , חיפשו ומצאו בצילום תמיכה ואישור . כמובן , לא מדובר כאן בצילום למטרות מודיעין צבאי אלא בצילום כסוכן דימויים , מהדומיננטיים של זמננו . תצלומי ארץ-ישראל במאה ה19- מייצגים את הראיה הנוצרית-האירופית של הארץ . ראיה זו היתה בקוויה הכלליים אחידה למדי . נופי הארץ צולמו על מנת להאדיר את דימויה התנ '' כי - המזרחי-העתיק . רוב הצלמים , המודרכים על-ידי מלווים מקצועיים , נעו לאורך הדרכים המרכזיות , הנוחות , במקום ששררו תנאי בטחון והגנה בפני שודדים . הם צילמו את אותם אתרים ומקומות ששיווקם מעבר לים היה מובטח . נופי הארץ ותושביה צולמו בהתאם לנגישותם וקרבתם למסלולי התיירים והצליינים , וכפונקציה של המראה החיצוני הרומנטי-האקזוטי , שתאם את הסטריאוטיפ המקובל של ארץ הקודש במערב . ממש כמו הסופרים והציירים שלא נהנו מהילת האובייקטיביות , בחרו הצלמים איזו ארץ הקודש לצלם . ירושלים של רוברטסון וביאטו היא עיר מבצר מהודרת ומרשימה ; ירושלים של סלצמן קרובה היתה יותר לעיר כפי שהיא מתוארת על-ידי חוקריה . שוני אחר בולט משני אוספים קטנים משנת , 1850 משל וילהאוז ודו קאמפ . הראשון ראה ירושלים טבעית-חקלאית יותר , בעוד שהשני ראה אותה אורבנית ומונונמטלית יותר . התבוננות בדוגמאות אלה ובאחרות מצביעה על כך , שמשיכתם של הצלמים לארץ הושפעה על-ידי תפיסותיהם הרעיוניות , שנתגבשו בהשפעת תרבותה של ארץ מוצאם . מרבית הצלמים הצרפתיים גילו נטיה מסוימת להנציח מראות שבהם דגש על מבנים ואדריכלות מוסלמית . ואילו הצלמים הבריטיים החשובים נמשכו יותר אחר נופים , טבע ואתרים תנ '' כיים כפי שנשתמרו בנוף . מגמות אלו היו לפעמים מודעות ואפילו ממוסדות ( באמצעות מימון ;( במקרים אחרים , כנראה אפילו הצלמים עצמם לא היו מודעים להן . הבדלי עדיפויות אלו מאוששים גם על-ידי השוואת תצלומי אתרים זהים . צלמים בריטיים כללו בהם , בדרך כלל , מעט יותר מן הנוף הטבעי שסבב אותם . עמיתיהם הצרפתים העדיפו להתמקד יותר בהיבטים אדריכליים-אמנותיים . גם העורכים והמוציאים לאור של קבצי הצילומים בשתי התרבויות נבדלו אלה מאלה על-פי אותו העניין . יש להדגיש כי מדובר בהבדלי ניואנסים , ולא במגמות ברורות שקווים חדים מפרידים ביניהן . אך דקויות אלה ברורות דיין כדי להצביע על עוצמת ההתניה התרבותית שבמסגרתה ובהשראתה פועל הצלם . נראה כאילו הצלמים שנמשכו ובאו
|
|