|
|
עמוד:34
ב . העובדה שאנשי צבא הם המעריכים הלאומיים של ישראל בעת שנטיית אנשי צבא מקצועיים ( גם אם אנשי אמ"ן יכחישו זאת ) היא לבחון כל איום ופתרונו קודם כול דרך קנה הרובה , הופכת כמעט באופן אוטומטי כל אתגר לביטחון המדינה לכזה הנמדד בפריזמה הצבאית . יתרה מזו , במקרה הישראלי , שבו החוויה המעצבת של קציני אמ"ן היא הפתעת יום הכיפורים , כמעט תמיד יש נטייה להעריך איומים על-פי תרחיש המקרה הגרוע ביותר . עד היום שילמה מדינת ישראל מחיר יקר ביותר על כך , לדוגמה השקעות עתק בבניית יכולת צבאית לאחר מלחמת יום הכיפורים בשל תרחישי איום כמעט חסרי שחר כמו מתקפה ערבית כוללת על ישראל ( אף שמצרים לא בנתה מחדש את עוצמתה הצבאית לאחר המלחמה ;( איום "החזית המזרחית ) " שנבנה לאחר שהחל תהליך השלום עם מצרים ושהחזיק מעמד פחות משלוש שנים , עד פרוץ מלחמת איראן-עיראק ב , ( 1980- או חזון "האיזון האסטרטגי" הסורי ( שהוכח ביוני 1982 כחסר שחר . ( בניית צה"ל להתמודדות עם איומים שהתבררו כבלתי קיימים , כמעט שהביאה את מדינת ישראל אל סף פשיטת רגל כלכלית בשנות ה . 80- דוגמה אחרת לנטייה להעצים איומים היא ההערכה החד-משמעית של אמ"ן בשנים שלפני נסיגת צה"ל מלבנון , כי מהלך כזה יביא לידי הסלמה בגבול הצפון ואף למלחמה עם סוריה . כל אלה לא קרו , אך עיכבו באופן ניכר את הנסיגה , והמשך הנוכחות באזור הביטחון גבה מישראל מחיר דמים גבוה . ג . ראיית בעיות ואתגרים לביטחון המדינה בפריזמה צבאית גורמת גם להזנחת כלים אחרים להתמודדות עם בעיות אלה , בראש ובראשונה הדיפלומטיה . הזנחת המרחב הדיפלומטי בראיית אמ"ן מתבטאת בבירור בעובדה שהארגון כשל לא רק באיתור איומים צבאיים מתקרבים אלא גם בזיהוי הזדמנויות מדיניות : הוא החמיץ כליל את איתותי מצרים בעשור שבין 1967 ל1977- על עניינה בהסכם לפתרון הסכסוך עם ישראל , וערב בואו של סאדאת לישראל העריך הארגון שאין סיכוי להסדר שלום ישראלי-מצרי בזמן הנראה לעין . אמ"ן לא הצביע על בשלות ירדנית להגיע להסכם עם ישראל כאשר זה הושג בסופו של דבר , או על עניינו של אש"ף לפתוח במו"מ רשמי עם ישראל בתחילת שנות ה . 90- אמ"ן-מחקר לא זיהה גם את התפנית האסטרטגית בעמדתו של הנשיא אסד כלפי הסכסוך , ובניגוד לעמדת ראש אמ"ן אורי שגיא , שהצביע על נכונות סורית להגיע להסדר עם ישראל , אנשי המחקר העריכו שלא חל שינוי של ממש בעמדה הסורית . אפשר לשער שאילו דיפלומטים מקצועיים היו מעריכי המודיעין הלאומי , ישראל הייתה יכולה לזהות ולנצל הזדמנויות אלה . ד . קיים פער ברור בין מעמדו המקצועי של ראש אמ"ן כמעריך הלאומי ובין מעמדו בהיררכיית השלטון . במדינות אחרות מקובל שהמעריך הלאומי כפוף במישרין לצרכן המרכזי שלו - הנשיא או ראש הממשלה . אולם מכיוון שבמקרה הישראלי המעריך הלאומי הוא איש צבא , עומדים בינו לבין ראש הממשלה שני דרגים לפחות - הרמטכ"ל ושר הביטחון - ובמקרים אחרים מתווספים גם סגניהם . במובן זה , על אף מעמדו כמעריך הלאומי , ראש אמ"ן עלול למצוא עצמו בלא מעט מקרים בעמדה נחותה לעומת האחריות המוטלת עליו . ה . העובדה שאמ"ן משרת שני צרכנים עיקריים - את ראש ממשלת ישראל ואת הרמטכ"ל - עלולה לגרום לבעיות כאשר נוצר מתח בין הצרכים של שני גורמים אלה . על רקע זה נשמעות למשל טענות כי בכל עת שמונפת חרב הקיצוצים על תקציב הביטחון אמ"ן מאתר איומים חדשים שיצדיקו את מניעת הפגיעה בתקציב . שר התמ"ת באמצע שנות ה80- גדעון פת כינה הערכות מודיעין כאלה "סיפורי כיפה אדומה . " גם אם הערכות האיומים היו אותנטיות לחלוטין , ברור שהן הביאו לידי כרסום מעמדו של אמ"ן כגוף מודיעין נטול פניות , וזאת בשל השתייכותו לצה"ל . ו . ניסיונן של מדינות אחרות מאשש את ההנחה שהערכות מודיעין אזרחיות פחות זורעות בהלה ( אלרמיסטיות ) ומציאותיות יותר מאלה של אנשי צבא . מחקר שיצא לפני כמה שנים בארצות-הברית , שבדק באיזו מידה עמדו הערכות המודיעין הלאומיות במבחן הזמן לאורך תקופת המלחמה הקרה , הראה שהערכות שכתבו אזרחים תמיד שיקפו את המציאות הרבה יותר טוב מהערכות אנשי הצבא , שהגזימו תדיר בממדי האיום הקומוניסטי . ( America's Strategic Blunders , Penn State Press , 2001 Willard Matthias , ) כיצד ניתן לשפר את המצב ? דרך אחת היא שיפור הקיים באמ"ן-מחקר . חטיבת המחקר חייבת לשאוף לכך שסגל החוקרים שלה יהיה בוגר יותר , עתיר ניסיון חיים ( כולל כמה שנים טובות בחיים האזרחיים ולא רק במסגרת הלימודים האקדמיים ) ובעל השכלה רחבה וטובה . קידום כוח האדם צריך להיעשות לאט כדי לאפשר לחוקר להתמחות התמחות ארוכת טווח בתחום המחקר שלו . בקידום גם נדרש להביא בחשבון את מאזן ההערכות האישי של החוקר - עד כמה הצליח ושגה בהערכותיו בעבר - ואת בסיס כישורי הניהול שלו , לדוגמה עד כמה הוא פתוח באמת לשמוע ביקורת ובאיזו מידה הוא נוטה לדבוק בדו גמות . בניית צה"ל להתמודדות עם איומים שהתבררו כבלתי קיימים כמעט שהביאה את מדינת ישראל אל סף פשיטת רגל כלכלית בשנות ה80- הזנחת המרחב הדיפלומטי בראיית אמ"ן מתבטאת בבירור בעובדה שהארגון כשל לא רק באיתור איומים צבאיים מתקרבים אלא גם בזיהוי הזדמנויות מדיניות
|
|