|
|
עמוד:27
מבחינה מדינית בכלל , שאלו אז מעט מאוד , והראיה שדעתי - שאין להתרגש יותר מדיי מהעוצמה המצרית , כפי שהבעתי שוב ושוב באוזני הממונים עליי והבכירים מהם - לא נשקלה כלל . אדרבה , דווקא דעות אלה אולי עודדו מישהו לשקול שהגיעה העת למלחמת מנע . דברים אלה שיקפו בין השאר את הבעייתיות של עבודת המודיעין באותה העת . לדוגמה , במשך שנים נהגתי לקבל רשימות ציוד שהוזרם למצרים ממקורות מערביים פרטיים וחצי רשמיים , ואלה היו לא אחת מנוגדות באופן משווע לעובדות שהצטברו אצלנו . כאלה היו הדברים גם באשר לדיווחים על הסד"כ של מצרים ושל מדינות ערב האחרות , והייתי עומד משתאה כיצד הדברים אינם עולים בקנה אחד עם הנתונים שהיו לי מעבודת מודיעין השדה וממקורות ייחודיים במהימנותם של החיל . יתר על כן , המערכות המודיעיניות הממלכתיות שלנו ניכרו בגישת הבוסר שלהן , שאפיינה שירותים שטרם התייצבו על בסיס מוצק . בדיעבד למדתי כי דברים רבים שאמרו עמיתיי בקהילת המודיעין היו מהעתקת דעות שנקלטו כביכול מפי מומחי שירותים במערב או מן האקדמיה המערבית . חוסר היכולת להישען על מקורות בדוקים באמת מעומק מצרים , גרם לנטייה ולצורך להגזים , להיות בטוח יותר ולא להקל ראש . לפיכך ראינו לעתים צל הרים כהרים , והדבר בא לידי ביטוי גם בשתי דוגמאות מבצעיות . כבר תוארה כאן פריסת הכוחות המצריים בסיני : נוסף על שלוש החטיבות הקטנות הפלסטיניות שהיו ברצועת עזה , שהו בחזית המרכזית של אל-עריש , אבו-עגילה , קסיימה ורפיח 90 , אחוז מהכוחות . כל הציר הדרומי וכל שאר סיני - לפי הידיעות שהיו בידי , וכפי הנראה אלה היו האמיתיות לקראת פתיחת המבצע - היו תפוסים לא במוצבים , אלא על ידי מרכזים מקומיים של משטרת הגבולות המצרית , שכונו חיל הגבול ושהיו כפופים לצבא . חיל זה היה מצויד ברכב קל ונייד בדרכי המדבר ובנשק קל ללא כל ציוד כבד . וכאן קרה דבר דמיוני וגרוטסקי . יום לפני המבצע , לפנות ערב , הודיע טייס כי בסיור שערך באזור המיתלה הבחין בריכוז כלשהו של אוהלים . מידע זה הועבר אלינו , ואני - בשמעי שאלה אוהלי פעמון - הערכתי שאין מדובר בצבא מצרי ולכן אין כל צורך לקבל החלטות חדשות , או לשנות את התכנון המבצעי המקורי . אולם הדרג המבצעי דחה את הסבריי ואמר , אולי בצדק , שיש לשנות את מקום הצניחה מהמקום שנקבע מראש ולקבעו במצבת פרקר . ההמשך ידוע . הצנחנים צנחו במצבת פרקר , המקום נמצא ריק מאויב והם נדרשו לפרוץ לכיוון המיתלה ולשלם את המחיר . מקרה שני היה בעניין ההתקדמות לאזור שארם א-שיח . ' ידענו על קיומם של גדוד מצרי ועוד שניים או שלושה תותחי חוף באזור זה . חטיבה 9 כבר הייתה בדרכה לשם , ואז נודע כי המפקד המצרי תובע נואשות תגבורת . זו כמובן הובטחה לו מיד , לצד תביעה מקהיר להחזיק מעמד בכל מחיר . עקב ידיעה זו הציעו קציני חיל המודיעין שהיו מקורבים לפיקוד לעצור מיד את התקדמות חטיבה 9 ולהורות לה להמתין עד אשר תרכז להתקפה את כל כוחותיה הנעים בציר הארוך והקשה . אני התנגדתי לכך וטענתי כי לא ייתכן שכוח מצרי גדול בדרכו לשם , בשעה שגורל חצי האי סיני כבר נחרץ והצבא המצרי היה במצב נסיגה . למרבה המזל ההוראה לעצור לא הגיעה אל חטיבה , 9 מסיבה כלשהי . הכוחות נכנסו לשארם א-שיח' ולמעט פטרול קטן לא נתקלו בהתנגדות . אלה דוגמאות קטנות לחולשות שציינו את מערך המודיעין שהתארגן לאחר הקמת המדינה . סיכום שירותי המודיעין , הביון וההערכה שעמדו לרשות מדינת ישראל ערב מלחמת סיני , טרם הספיקו להתארגן כראוי במובן האיסוף וההערכה האסטרטגית . הידע על הכוונות והבעיות של המשטרים הערביים היה שבלוני . אילו ידענו אז את חולשותינו , אולי לא היינו מעזים לפסוק שתמונת המצב ברורה לנו , אם כי על עצם המבצע הוחלט כנראה משיקולים מדיניים גבוהים . זירת הקרב על המיתלה
|
|