|
|
עמוד:40
מודיעין וספר מהנכבה לנכסה הסכסוך הערבי-ישראלי והבעיה הלאומית הפלסטינית 1967-1957 פרופסור משה שמש , הוצאת אוניברסיטת בן גוריון בנגב 868 , 2004 , עמודים אהוד רמות מספרים שכאשר חודשו קשרי התרבות בין צרפת לסין , בשנות ה70- של המאה שעברה , גילו אנשי האקדמיה הצרפתית לתדהמתם , שהסינים אינם חוקרים את המהפכה הצרפתית כלל . כאשר הביעו תמיהה על כך באוזני עמיתיהם הסיניים , ענו אלה בשוויון נפש כי עדיין אין פרספקטיבה היסטורית לשם כך ... במזרח התיכון נראה שאין מקום לסיפור כזה . מחקרו המעמיק והמקיף של פרופסור שמש עוסק בתקופה שעתה זה ממש חלפה על פנינו , במונחים היסטוריים . כבר יש לה חשיבות רבה בעיצוב ההיסטוריה הנוכחית של האזור והיא מהווה יחידת מחקר היסטורית בפני עצמה . יחידה זו תחומה בין שני מאורעות מרכזיים - מתום מלחמת סיני / מערכת סואץ בתחילת 1957 ועד תום מלחמת ששת הימים וגיבוש אסטרטגיה ערבית חדשה בוועידת חרטום באוגוסט . 1967 המחקר עוסק למעשה בשני תהליכים חשובים , השזורים זה בזה . האחד , ההיסטוריה של המדינות הערביות וזו של העם הפלסטיני - התפתחות הלאומיות הערבית ששיאה היה באיחוד המצרי-סורי בפברואר , 1958 ונקודת השפל שלה בפירוקו של האיחוד בספטמבר , 1961 עד שגוועה לאחר התבוסה ב . 1967- האחר , התפתחותה של הבעיה הפלסטינית , הקמת אש"ף ב , 1964- תחילת הפעילות של התנועה הפלסטינית החדשה - פתח ושאר הארגונים - עם תחילת פעולות הפדאיון בינואר , 1965 עד שהוצבה הבעיה הפלסטינית במוקד הסכסוך הערבי-ישראלי . לטעמי , הגיבור הטרגי של הספר הוא גמאל עבד אל-נאצר , שפעל מאז תום מלחמת סיני למען רעיון הלאומיות הערבית , שבמרכזו הסכסוך הערבי-ישראלי , ואשר יעדו המוצהר היה שחרור פלסטין ; הוא שעיצב את האסטרטגיה הערבית הכוללת לטווח ארוך לחיסול "הישות הציונית" ואשר הביא לידי הקמת המפקדה הערבית המאוחדת ( מפע"ם , ( שנועדה בטווח הקצר להגן על התכנית להטיית יובלי הירדן ובטווח הארוך - להכין את צבאות ערב למלחמה עם ישראל ; הוא שהוביל לגיבוש ישות פלסטינית שעוצבה על ידי אחמד שוקיירי בהקמת אש"ף ואשר בסופו של דבר היה ה"הישג" היחיד של האסטרטגיה הערבית . במחקרו פרופסור שמש מציין שבניגוד לעמדה המקובלת , עבד אל-נאצר לא נגרר למלחמת ששת הימים , אלא נכנס למשבר מאי 1967 לאחר שהגיע לידי מסקנה שהוא אכן מוכן למלחמה . הדרמה הטרגית היא שנאצר - אשר קבע כי יצא למלחמה בישראל רק כשיהיו הצבאות הערביים מוכנים לכך ואף הותקף בשל כך , בין השאר כשהזכיר את 70 השנים שעברו עד שהיו הערבים מוכנים להילחם בצלבנים - בא לכלל מסקנה שצבאו מוכן על סמך דיווחיו של מפקד הצבא עבד אל-חכים עאמר . זה קבע שהניצחון על ישראל כמעט ודאי וכי הצבא המצרי יוכל להדוף התקפה ישראלית ואף להעביר את המלחמה לשטח ישראל . בהסתמך על כך , שכנע עבד אל-נאצר את עאמר ביתרונותיה של המכה השנייה , שתבוא לאחר מכת הפתיחה הישראלית , שחזה כמעט במדויק ב2- ביוני . 1967 אז הוא צפה כי ישראל תפתח במלחמה בתוך שלושה ימים לכל המאוחר ותעשה זאת במכה אווירית . הכול יודעים היום כיצד נגמר האירוע . בספר תיאור מאלף ביותר של התפתחות אש"ף בראשות שוקיירי ושל התפתחות ארגוני הפדאיון בראשות הפתח ומערכות היחסים ביניהם , וביניהם לבין מדינות ערב . במיוחד התפתחות העימותים בין ירדן לאש"ף ותיאור ההתעוררות הלאומית-פלסטינית בגדה המערבית . כמו כן השינויים , האטיים אמנם , שחלו בעמדת חוסיין כלפי הרעיון לתת אוטונומיה לתושבי הגדה , כפי שבאו לידי ביטוי ב"תכנית האוטונומית" בשנת . 1972 מעניין מאוד לדעתי לקרוא את תיאור הפסגה שכונסה בחרטום בין 29 באוגוסט ל1- בספטמבר 1967 ובייחוד את תוצאותיה : החוקר קובע בין השאר כי המפנה בוועידת חרטום מתבטא לא רק בפתרון בשלבים , אלא גם בתוספת מ מד חדש הוא הממד המדיני , קרי - " ההסכמה הערבית הגלויה שנועדה להשיג את השלב הראשון של פתרון הסכסוך . " פסגת חרטום העניקה לנאצר ולחוסיין את הגושפנקה לנהל משא ומתן מדיני , כדי להשיג את יעדי השלב הראשון של פתרון הסכסוך " ) חיסול תוצאות התוקפנות - פתרון בעיית . ( " 67 מהסכמה זו השתמעה גם הסכמה לפעילות מדינית , מתוך מטרה להשיג את יעדי השלב השני ( פתרון בעיית פלסטין . ( דומה שלא כך פירשנו אז את תוצאות ועידת חרטום . סיכום אין זה ספר קריאה , אך לכל מי שמתעניין בתולדות הסכסוך הערבי-ישראלי הוא פרק מחקר חשוב ביותר . שתי הערות עובדתיות קלות : בעמ 154 ' נכתב ( בתקרית 13 נוב " : ( 1964 ' זאת הייתה הפעם הראשונה שחיל האוויר הופעל נגד יעדים סוריים בעומק שטחה של סוריה לצורכי ביטחון שוטף ) " מאז הפעלת מטוסי קרב בתקרית אל-חמה בתחילת שנות ה . ( 50- הנכון הוא כי בליל פעולת התגמול בנוקייב במרס , 1962 כשהארטילריה הסורית סיכנה את הכוחות הנסוגים ואף הופעלה כאש ארטילרית כנגד רמת פוריה , לפגוע בסוללת ארטילריה ישראלית שפעלה משם , הוחלט לשלוח מטוס קרב כדי לפגוע בסוללות הסוריות ברמת אל על . זה אכן המריא מכנף , 1 הפציץ , לא פגע , ושב בשלום . בעמ 184 ' מוזכר מטוס קרב מסוג לייטנינג שהיה בחיל האוויר הסעודי . המטוס היה מתוצרת בריטניה ולא מתוצרת ארצות-הברית ככתוב .
|
|