המודיעין עשה היסטוריה!?

עמוד:6

אחד   למשל   מסווג   בסיווג   גבוה   מאוד   והוא   ניתן   למורשים לכך   בלבד ,   והשאר   -   בסיווג   נמוך   יותר . אינני   חושבת   שיש   להקנות   ערכים   ב'מוסד'   רק   לפי   פרשות ' המוסד . '   בשנותיי   במחלקת   היסטוריה ,   הרביתי   להשתמש בסרט   של   המל"מ   על   "עסק   הביש , "   אף   שאין   ל'מוסד'   נגיעה בנושא .   ניתן   גם   להקרין   את   הסרט   "ההר   שלא   נכבש" ב'מוסד . '   צריכה   להיות   יותר   זרימה   בין   השירותים   במקום שאפשר ,   כי   בתחום   החינוך   לא   הכרחי   להסתמך   רק   על סיפורים   של   אותו   הגוף . אמנון   בירן :   באמ"ן   אין   כוונה   תמיד   לפתוח   יחידה   אחת   בפני היחידות   האחרות .   תמיד   נידרש   לשאלה   -   מורשת   לשם מה ?  למה   צריך   לעסוק   במורשת ?  המורשת   נועדה   להגביר את   גאוות   היחידה   ואת   מורל   היחידה   ולהגביר   מוטיבציה בקרב   המשרתים   למילוי   תפקידם .   בכל   יחידה   בחיל   המודיעין קיים   "נאמן   מורשת"   שקיבל   כתב   מינוי   מקמנ"ר ,   והוא   עוסק בכך   ביחידה   שלו . מאגר   היסטורי   מוצק   או   צ'יזבטים   חביבים אפרים   לפיד :   אם   ברצונכם   להנחיל   ערך   ואין   לכם בסיס   היסטורי   מוצק ,   כיצד   אתם   מממשים   את כוונותיכם ? אמנון   בירן :   אני   לא   קיבלתי   עליי   אחריות   לתיעוד   ההיסטורי של   היחידות   השונות ,   אני   דורש   מהן   חומר .   חלקן   כותבות את   המחקרים   של   עצמן .   אני   בוחר   בסיפור   מהספר ,   בוחר בערכים   ממנו ,   ובונה   מהם   פרק   מורשת . משה   עזוז :   אני   חי   עם   הניגוד   הזה .   בלקטים   כתובים   יש יכולת   להתמודד   טוב   יותר   עם   הצ'יזבטים ,   נעזרים   בארכיון צה"ל   לאיתור   מסמכים   במגוון   נושאים . אמנון   בירן :   יש   לא   מעט   סימני   שאלה   האם   מסמך   כתוב אותנטי   יותר   מעדות   ישירה . יגאל   שפי :   זאת   בדיוק   הבעיה ,   כי   בפעם   הבאה   שישאלו אותו   על   זה ,   הוא   כבר   יספר   על   המקרה   מהמברקים   שהראו לו ,   ויהיה   בטוח   לחלוטין   שהוא   זוכר   מה   שאירע   במקרה עצמו .   מטילים   על   אנשים   שאין   להם   רקע   בהיסטוריה   להציג סיפור   היסטורי .   כאשר   מתבססים   לרוב   על   תיעוד   בעל-פה , צריך   לדעת   כיצד   לנתח   אותו .   אנחנו   לוקחים   תיעוד   בעל-פה והופכים   אותו   לעיקר .   אנשים   אינם   מתכוונים   לרמות ,   אבל שלא   מדעת   יש   להם   אחרי   שנים   רבות   ראייה   צרה . למשל ,   אני   נוהג   לקיים   באוניברסיטה   סימפוזיון   על   מלחמת יום   הכיפורים   ורואה   כיצד   משנה   לשנה ,   זיכרונם   של   משתתפי הסימפוזיון   הולך   ו"משתפר . "   כיצד ?  מתוך   שאלות   היסטוריות שלפיהן   חקרו   את   הנושא ,   מגלים   איך   הדברים   שנשאלו נהפכים   לאמת .   אנו   באים   ומציגים   את   זה   לפני   הדור   הכי אינטליגנטי   -   הצעירים ,   שמחנכים   אותם   לדייקנות ,   לספקנות , לאמירת   אמת .   וכשהם   רואים   שלא   כל   הסיפור   שהצגנו בפניהם   הוא   אמת ,   אנחנו   יורים   לעצמנו   ברגל . כאשר   מציגים   תרומה   של   יחידה   X   למבצע ,   זה   לרוב   מנקודת הראייה   של   אנשים   שהיו   במבצע ,   שרואים   רק   את   עצמם בדרך   כלל .   כשבודקים   טעות   מודיעינית ,   אומרים   -   הנה ,   פה טעינו ,   ולא   בודקים   את   המערכת   כולה . דוגמה   טובה   לראייה   בעיניים   של   אנשים   היא   "מסרגה : " בהיעדר   מחקר   המבוסס   על   מסמכים ,   ומכיוון   שמסתמכים על   סיפורי   החברים   "   - מסרגה"   נהפכה   לדבר   מרכזי   בכל מקום .   הראיה   לכך   היא   פינת   "מסרגה"   במוזאון   המל"מ . אפרים   לפיד :   ותיקי   "מסרגה"   הם   חבורה   בעלת   מוטיבציה יוצאת   מן   הכלל .   הם   יזמו   במוזאון   המל"מ   נדבך   שמשקלו הסגולי   גדול   הרבה   יותר   משהיה   משקלה   של   "מסרגה" במציאות .   אני   רואה   בחיוב   טיפוח   מוטיבציה ,   כמו   "ההר שלא   נכבש . "   גם   שם   הייתה   חבורת   יוצאי   מרחב   צפון   של , 8200   שהיה   אכפת   לה   יותר .   רבות   מהיוזמות   באות   מהאנשים ולא   מ"המערכת . "   אין   "טבלת   צדק"   בנושא .   רוב   הנושאים , חוץ   ממקרים   שבהם   נוהגים   בשיטתיות ,   מתפרסמים   ביוזמת בודדים ,   שלעתים   אינם   אובייקטיביים . יגאל   שפי :   אני   חש   שאמ"ן   וגופים   אחרים   מסתפקים   בנתח המורשת   ואין   הם   מנסים   להרחיב   אותו   לנדבכים   נוספים . יוכי   וינטרויב :   ב'מוסד'   אין   אדם   שעובד   ב'תולדות'   שיקיים ריאיון   בלי   שלמד   את   החומר   ועשה   עבודת   הכנה   יסודית . ב'מוסד'   יש   עורכים ,   אקדמאים ,   חלקם   בעלי   השכלה בהיסטוריה ,   שעוברים   על   כל   מחקר   ומטפלים   בו   מכל צדדיו   -   תוכן ,   בניית   המחקר   וכדומה . שלמה   ב : '   יש   שלוש   הנחות   יסוד   בנושא   מחקר   היסטורי : מנהלים   אינם   אוהבים   היסטוריה ;  עובדים   אינם   אוהבים היסטוריה ;  ומנהלים   ועובדים   אינם   יודעים   היסטוריה .   לכן , כדי   שהנושא   הזה   יתקדם ,   חייב   להיות   משוגע   לדבר ,   גם בדרגים   העליונים . המסקנה   השנייה ,   בהנחה   שיש   דברים   אחרים   בשוטף , היא   שיש   להביא   את   המורשת   אליהם .   למשל ,   פוסטרים רבים   במגוון   נושאים   ליד   חדר   האוכל ,   שיהיו   נגישים   וכולם יראו   אותם . מודיעין ,   היסטוריה   ומורשת מבחנו   של   איש   המודיעין   המעריך   מידע   הוא   לכאורה   בצפייה   הנכונה   אל   העתיד ,   בזיהוי   תפניות   מראש   והתרעה   עליהן , בין   שמדובר   בתהליכים   של   התעצמות   והיחלשות ,   התקרבות   והתרחקות ,   ובין   באירועים   כמו   פיגוע ,   מלחמה ,   יציאה מלחימה   או   הליכה   להסדרים .   הקושי   העיקרי   לאיש   המודיעין   המעריך   את   המידע   שברשותו   הוא   הערפל   הנגרם   מפערי המידע   ומשפע   ה"רעשים"   המכוונים   והמקריים ,   שמסתירים   את   המגמה   העיקרית   ואשר   עלולים   להוליכו   לשלל   סמטאות ללא   מוצא . תפקידו   של   ההיסטוריון   הפוך :   מצויד   באקטיביזם   רטרואקטיבי ,   או   חכמה   שלאחר   מעשה ,   הוא   משחזר   את   מה   שאירע , מבודד   אותו   ממה   שהיה   "יכול"   או   "צריך"   להיות   ומן   ה"רעשים"   למיניהם ,   ומזהה   בדיעבד   תהליכים ,   סיבות   ותוצאות   שלא יכלו   להיראות   בשעתם . הניגוד   האונטולוגי   בין   ייעודו   של   איש   המודיעין   לזה   של   ההיסטוריון   אינו   מונע   מן   האחרון   לחקור   את   עבודת   המודיעין , אבל   הוא   מטיל   עליו   מגבלות   חמורות   יותר   של   צניעות   הנובעות   מחוכמתו-בדיעבד .   כמו   בכל   תחום   אחר   של   כתיבת היסטוריה ,   בתחום   המודיעין   ההיסטוריון   יכול   לשחזר   צמיחה   ארגונית ,   פרשות   איסוף   והליכי   הערכה ,   אך   אל   לו   להתחרות בהערכותיהם   של   מושאי   מחקרו   או   לשופטם   על   הערכותיהם ,   שכן   אלו   נעשו   בסביבה   ובמערכת   אילוצים   שונה   לחלוטין מזו   של   המבקר   אותן   כעבור   זמן ,   וללא   חכמתו-בדיעבד   של   המבקר . היסטוריה   היא   ידע ,   ואין   היא   מורשת  ( המבוססת   על   ידיעה . (   תפקידו   של   ההיסטוריון   לבקר   את   הידע   הקיים   ולהוסיף עליו .   ואילו   נקודת   המוצא   של   המורשת   הוא   הידע   הקיים ;  היא   משוכנעת   באמיתותו ,   מקדשת   אותו   ומנסה   להנחיל באמצעותו   ערכים   ולקחים .   ואולם ,   בשורה   התחתונה ,   מורשת   טובה   היא   זו   הנשענת   על   היסטוריה   טובה ,   ולא   זו   המנסה להתחרות   עמה   בשם   "הזיכרון"   או   הידע   האישי ,   שהוא   בהכרח   סובייקטיבי   ובלתי   ביקורתי . פרופסור   יואב   גלבר ,   אוניברסיטת   חיפה

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר