|
|
עמוד:36
בדרכי חזרה מהמפגש , שעברתי בשלום , הגעתי לאוטובוס במעלה העקרבים זמן קצר לאחר ביצוע הטבח . האוטובוס מספר 3183 היה נקוב בכדורים . התוקפים בחרו במקום אידאלי למארב , באחד הסיבובים החדשים של מעלה העקרבים , סמוך לאנדרטת ההנצחה של חיל ההנדסה . במקום זה היה על הרכב להאט את נסיעתו . המארב נפרס בשלוש נקודות שמהן נורתה אש צולבת , שטבחה ב11- נוסעים שנשדדו לאחר מותם . נגלה לעיניי מראה מחריד : האוטובוס היה מוצף בדם , וחלק מגופות הנטבחים הושחתו . התוקפים נסוגו לעבר גבול ירדן . מיהרתי לחזור לבסיס ובדרך פגשתי באנשי יחידה שיצאו למקום האירוע . דיווחתי להם ממראה עיניי . הטבח החריד את המדינה . למחרת הגיעו לבאר שבע ראש הממשלה משה שרת , שר המשטרה שטרית ושר הביטחון לבון , ונועדו לפגישה עם אלוף פיקוד הדרום . עם היוודע האירוע לראש אמ"ן בנימין ג'יבלי , הוא פקד על מפקד קת"ם דרום יעקב נמרודי לפעול מיד להשגת מידע על האחראים לטבח . נמרודי פקד עליי לצאת לאלתר בליווי המודיע הבדווי חאג' סלמה , שכונה "דוכיפת . " הוא היה בדווי ששירת במשטרת הגמלים המנדטורית ( הג'נה ) ואשר הכיר את הערבה ככף ידו , משני עברי הגבול , ואת שבטי הבדווים המתגוררים שם . ואכן , יצאתי בג'יפ בליווי הנהג חיליק לערבה " . דוכיפת" ביקש שנוריד אותו ליד עין יהב ויצא ברגל מזרחה , לתחום ירדן . קבענו להיפגש במקום שלושה ימים לאחר מכן . כשהגענו למקום המפגש במועד הקבוע , חיכה לנו שם " דוכיפת" ובידו מידע מפורט על זהות המתנקשים , שהיו שייכים לאחד משבטי הבדווים בערבה הירדנית " . דוכיפת" אמר שהמניע היה שוד ונקמה . נמרודי מסר את המידע לג'יבלי , וזה דרש שקצין השטח יתייצב אצלו מיד לתחקור אישי . בלי כל מנוח לאחר ששבנו מהשטח , יצאתי בשעת לילה מאוחרת , בג'יפ פתוח בליל סופה וסערה , בדרכי לתל אביב . לפנות בוקר הגעתי לצהלה , בלי שאדע את הכתובת המדויקת ובעוד נפש חיה לא נראית בחוץ . למזלי , נתקלתי בניידת משטרה , והשוטרים עזרו לי לאתר את ביתו של ג'יבלי . הערתי אותו משנתו , מסרתי לו את המידע המבוקש , וזה דיווח אחר כך לרמטכ"ל ולשר הביטחון . הבסיס צוין לשבח על מידע זה . אוטובוס הדמים 11 , מנוסעיו נרצחו במעלה עקרבים , מרס 1954
|
|