|
|
עמוד:20
הסלולריים , מערכות הפקס , הדואר האלקטרוני , האינטרנט - אי אפשר יותר לפקח בצורה אפקטיבית על מה שיוצא ומופץ על ידי גורמי התקשורת הרבים והשונים ואי אפשר להתערב במועד ולחסום ידיעות קודם שהן מתפרסמות . זאת ועוד . במשך השנים התפתחה מסורת מסוכנת ביותר - כל נושא שפורסם בחו"ל ניתן לחזור ולפרסמו - פרסום חוזר - גם בארץ . והדברים הפכו לשיטה : העיתונאי המקומי מוציא את המידע ומפרסם אותו בחו"ל , באחד מכלי התקשורת הזרים . מיד לאחר מכן מתחילה "חגיגת" הפרסום הנרחב והמפורט כאן אצלנו . ההתפתחות השניה שנחתה על הצנזורה היתה ההתערבות של בית המשפט העליון . חילוקי דעות בין הצנזור לבין עורך עיתון , הובאו להכרעת הבג"ץ . וזה קיבל ( במאי ( 1996 את עמדת מערכת העיתון וקבע כי "מטרת הצנזורה היא למנוע פרסום מידע בטחוני שיש בו ודאות קרובה לפגיעה ממשית לבטחון מדינת ישראל . " פסיקה מגבילה ומצמצמת זו הייתה בבחינת מכת-מוות לצנזורה . מעט מאד ידיעות תעמודנה במבחן קביעה זו , ומאז - שוב אין הצנזורה מנסה להעמיד את פסילותיה במבחן חוזר של בית המשפט . ואל מול פריצת סכרים זו ניצב המודיעין חסר אונים . הפתרון היחיד להתמודד עם מצב בלתי נסבל זה מצוי בשטח מניעת ההדלפות . ניתן להשיג זאת ע"י חקירה נמרצת ומאומצת אחר המדליפים מיד לאחר פרסומה של כל הדלפה . אולם יש טעם בחקירה כזו רק אם קימת גם נכונות להעניש במלוא חומר הדין את המדליף שיחשף , אפילו מדובר באישיות בטחונית או פוליטית בכירה . זה לא מכבר היינו עדים לחקירה נמרצת ומוצלחת אחר המדליף של דבר החקירה הפלילית המתנהלת כנגד בניו של ראש הממשלה . ואכן , מאמץ זה נשא פרי וענישת הפרקליטה המדליפה מהווה גורם מרתיע לכל הדעות . השאלה היחידה כלום היה זה מקרה חריג או תחילתה של נורמה חדשה . " עסק הביש" למשל לפני שנים ביקשה ראש הממשלה , הגברת גולדה מאיר , מראש השב"כ כי יחקור ויחשוף את המדליף של מידע מדיני רגיש . זה האחרון התנה את פתיחת החקירה בהתחיבות מראש של ראש הממשלה כי לא תירתע גם מפטורי שר , אם יתברר כי אכן ההדלפה באה ממקור זה . הגב' מאיר לא היתה מוכנה להתחיב והחקירה לא יצאה לפועל ... ומכאן לתחום האחריות המודיעינית הרביעי והאחרון - תחום הלו"מ ( ראשי תיבות ל"לוחמת מודיעין . ( " אצלנו " בבראנשה" המודיעינית רווחת האמירה כי Intelligence is the second oldest profession " in the world only with lesser morals ובתרגום עברי - "מקצוע המודיעין הוא המקצוע השני העתיק בעולם , הגם שמוסריותו פחותה " ! צריך "כימיה" תחום לוחמת - המודיעין הוא אולי הדוגמה הקיצונית של הפעילות ה"מלוכלכת" - זהו התחום בו הכי פחות רצוי כי אחריותנו לנעשה תיוודע . במילה אחת ניתן להגדיר את תחום הלו"מ כ"לוחמה פסיכולוגית , " כאשר מתחת לכותרת זו אפשר למצוא את ההונאה , את הדיסאינפורמציה , את צעדי הפרובוקציות , את ההשחרה היזומה של אנשי צמרת מדיניים וצבאיים בצד השני , וכיו"ב פעולות שונות ומשונות . מכלול פעולות אלה חיב להתנהל תוך תאום הדוק ביותר עם הקברניט . אמרנו כבר כי פעילות זו ראוי כי תהיה החשאית והממודרת ביותר , אולם תמיד קימת הסכנה כי המעשים יחשפו . ומכאן אל לו למודיעין ליזום צעד כלשהו ללא תאום מלא ומראש עם הקברניט . אחריותו של הקברניט כפולה ומכופלת - הוא אמור לאשר את עצם העיסוק ביוזמות מלוכלכות מעין אלה : הוא אמור לאשר את יעדי הפעולה למיניהם , והוא אמור לאשר את דרכי הביצוע . הפרשה המודיעינית שהסעירה את המערכת הישראלית יותר מכל היתה בדיוק בתחום זה . אני מתכוון , כמובן , ל"עסק הביש" במצרים ב . 1954- המודיעין הישראלי ניסה למנוע את פינוי בסיסי הצבא הבריטי ממחנותיו שבאזור תעלת סואץ . התוכנית היתה ליזום ולבצע פעולות חבלה כנגד יעדים מערביים בריטיים ואמריקניים - אשר תהינה מיוחסות לחוגים אנרכיסטיים במצרים . פעולות חבלה אלה תצבענה על הסכנה הנשקפת לתעלת סואץ ולנתיב-מים בינלאומי חיוני זה אם לא יהיה מוגן באמצעות נוכחות צבאית מערבית . מבלי לדון כאן בתבונת מבצע זה , כשלון מבצעי של הפעולה , מעצר חבורת הצעירים היהודיים שהופעלו למטרה זו ע"י מודיעין צה"ל , לא רק שלא השיג את המטרה שנקבעה ולא עיכב ודחה את פינוי יחידות הצבא הבריטיות אלא עלול היה אף לפגוע ולהזיק ליחסי ישראל עם בריטניה וארה"ב . ואכן , במשך שנים רבות הכחישה ישראל כל אחריות לפעולות החבלה שבוצעו . בנסיבות אלה רק טבעי כי שני הנוגעים בדבר ראש אמ"ן מכאן , ושר הבטחון מכאן ניסו להטיל את האחריות למבצע הכושל כל אחד על משנהו . חמש שנים לאחר מכן , שוב הודח ראש אמ"ן מתפקידו משיזם גיוס פומבי והמוני של יחידות המילואים , במטרה להרתיע את שכנינו שמעבר לגבול . שר הבטחון וראש הממשלה , לא היה מודע ושותף ליזמה זו , ובתגובה ראינו את עריפת ראשיהם של היוזמים והמעורבים במבצע . גולדה , סרבה להתחייב לראש השב"כ
|
|