|
|
עמוד:35
מודיעין וספר " אנה והציידים" מאת ראובן מירן , הוצאת נהר ספרים , בנימינה 80 , 2009 עמ' יוכי וינטרויב "כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך " ... ( ויקרא י"ט , ל"ד ) אנה והציידים הוא ספרו ה13- של ראובן מירן ( סופר , מתרגם , מו"ל וחבר עמותת המל"מ . ( הספר הוא בבחינת מועט המחזיק את המרובה . סיפור המעשה בדיוני , אך למעשה הוא סיפור אמיתי . סיפור קורותיה של אנה והקרובים לה חושף לפני הקורא את מכלול הבעיות של מהגרי העבודה וכפועל יוצא גם את בעיותינו שלנו , אזרחי ישראל . אנה , נערה בת , 13 בת למהגרי עבודה , נולדה בישראל . אביה כבר גורש מן הארץ . עכשיו אנה ואמה חיות בחרדה מתמדת מפני גירוש . הן מסתתרות במרתף , בבית ידיד שנותן להן מקלט . בשלב כלשהו הן שומעות כי ניתנה ארכה לילדיהם של מהגרי העבודה וחוזרות לדירתן . הספר נקרא בנשימה אחת , לא רק משום תוכנו אלא גם בזכות סגנונו הקולח של מירן וכושר התיאור שלו . אנחנו לומדים לאהוב את אנה . אנחנו גם לומדים דרך עיניה על דמותה של אמה , אישה שנותרה בלא בעל לדאוג לילדה קטנה , וההתמודדות קשה לה . אנה מספרת לנו גם על טוני , ידידה בן ה , 16- שאפילו העובדה שאמו נהרגה בפיגוע בתחנה המרכזית אינה מקנה לו את הזכות להישאר בארץ . הנער שורד בקושי , אך יודע לתת יד אוהבת ועוזרת לאנה ולאמה . מירן גם פותח לקורא צוהר לעולמם של ה"ציידים" החשים שהצדק עמם וכי אין הם אלא ממלאים את חובתם באמונה . הוא אינו שותף לתחושה זו . אנה . אילו היו עליות גג בתל אביב אולי הסופר היה בוחר באחת מהן , ולא במרתף , כמקום המסתור . האם ההשוואה הוגנת ? ודאי שלא . בשונה מאנה שלנו מאמסטרדם , איש אינו רוצה להשמיד את אנה מתל אביב ואת משפחתה . לא בארץ ולא בארץ מוצאם של הוריה . מאבקה אינו על הזכות לחיות אלא על הזכות לחיות בארץ שבה נולדה ואשר אותה היא רואה כביתה , גם אם הוריה שוהים בה באורח בלתי חוקי . האם ההשוואה הוגנת ? ודאי שכן . אנה ילידת הארץ הזאת , והיא מגורשת ממנה בין השאר משום היותה " אחרת . " בדומה לרבים מהיהודים בגולה , היא מדברת את שפת הארץ ובקיאה בהיסטוריה שלה , אולי יותר מבני הארץ . תרבות הארץ הזאת היא תרבותה . אך כל אלה לא עומדים לה , שהרי היא "אחרת" מעצם היוולדה להורים "אחרים . " מירן בחר לסיים את ספרו בשאלה מה עלה בגורלה של אנה . זהו תכסיס ספרותי מוכר , אלא שכאן יש לו משמעות חברתית עמוקה . סימן השאלה הזה מונח לפתחנו כולנו . בעיית מהגרי העבודה היא בעיה כלל-עולמית . בדרכו הספרותית מירן קורא למדינת ישראל לקבל החלטות ולגבש מדיניות ברורה . מדיניות שתבחין בין מהגר עבודה לפליט פוליטי , ובין מהגר עבודה חוקי לבלתי חוקי ; מדיניות שתגדיר נכונה את הצורך במהגרי עבודה ואת מספרם ; מדיניות ברורה שתיושם בהחלטיות אך במידת הרחמים , בעיקר כלפי אלה שהם קורבנות היעדר המדיניות עד כה . מדיניות שתיגזר , בין השאר , ממה שהיטיב לבטא היינריך היינה : " אבות אבותיי לא נמנו עם הציידים ; חלקם היה יותר עם הניצודים" . * " שותף סוד" מסיירת מטכ"ל ועד למוסד מאת דני יתום , הוצאת ידיעות ספרים , 462 עמ' אפרים לפיד אין ספק , הוא היה שותף סוד , דני יתום . את זה אפשר להסיק כבר מקשת התפקידים המגוונת מאוד שמילא : בסיירת מטכ"ל , כראש אג"ת , כאלוף פיקוד המרכז , כמזכיר צבאי לשר הביטחון ולראש הממשלה , ובוודאי מתפקידו הביטחוני האחרון - ראש המוסד . בעת שכיהן כראש המוסד , תקופה שהוא מתאר בשלושת פרקי הספר הראשונים , קרה צירוף של תקלות מבצעיות ( ח'אלד משעל בירדן וחשיפה ותפיסה של לוחם ממוסד בשוויץ ) והעמדה לדין של עובד ותיק ( יהודה גיל ) באשמת ריגול במושגי ' המוסד . ' ברור גם , שיתום לא התקבל ב'מוסד' כבעל סמכות של ראש הארגון . בולטת בספר גישתו האפולוגטית לנוכח הביקורת שנמתחה עליו בתוך הארגון ולנוכח חוסר הגיבוי מהממונה עליו , ראש הממשלה נתניהו . בספר זה , אלוף ( מיל ( ' דני יתום העלה על הכתב תיאור מפורט ( ומייגע ) של המו"מ עם הפלסטינים ( שהוביל את רה"מ רבין להסכם אוסלו ) ועם הסורים ( בתקופות רבין וברק . ( חלק ניכר מפרטים אלה כבר נחשף בספרים קודמים ובעיקר בכתבות עיתונאיות לאורך השנים . מהספר אנו למדים כי יתום היה מעורב מאוד בפרטים . הקורא הישראלי מתרשם כי בסופו של דבר אין לנו פרטנר שיהיה מוכן לפתרון של פשרה . הסורים וגם הפלסטינים מצטיירים כמי שמבקשים לקבל בסיום המו"מ את כל מה שביקשו בתחילתו . הפרקים הבלתי נמנעים באוטוביוגרפיה הם , כמובן , תיאור ילדותו ונעוריו של יתום , בן הארץ הזאת , בן למשפחה יהודית-ציונית-שורשית . כך קיבלנו ספר גדול ( כולל נספחים ומפתח אישים , ( ובו כמה תובנות מעניינות מאחורי הקלעים של אישים מרכזיים במערכת הביטחון : שוב אנו מגלים כיצד ישראלים בעלי תפקידים שבים ממו"מ עם הפלסטינים כל אחד עם דיווחיו , מכיוון שהפלסטינים לא דיברו בקול אחד . בהתכחשם לעובדה שעודכנו ( בעניין פרשת משעל , ( הוכיחו שר הביטחון מרדכי , ראש השב"כ איילון וראש אמ"ן יעלון כי הכישלון יתום . דוגמה עצובה למנהיגות . האם אלה דברי רכילות , ושמא מדובר במאפייני אישיות שראוי להתחשב בהם בבואנו להעריך אישי ציבור ? - את התשובה משאיר דני יתום לשיפוט הקוראים . לסיכום , הספר הוא תוספת מעניינת לסדרת הספרים שכתבו בכירים לשעבר בשירות הציבורי , שבהם לימדו סנגוריה על תקופת כהונתם וחשפו לעיני הקוראים את המטבח הפוליטי . שם , שוב ושוב מתגלים תככים ביןאישיים וחוסר גיבוי מצד קברניטים במקרה של תקלות , אך גם לויאליות למופת ומוטיבציה ממלכתית - " הכול אישי ! " * הציטטה לקוחה ממאמרו של אברהם טוביאס "הציידים והניצודים , " מתוך האתר "כתבים מאת אברהם טוביאס"
|
|