|
|
עמוד:9
מה שלא אמרנו על ירדן בדברים המרתקים שהושמעו ביום העיון בלטו , בעיניי , שני דברים : האחד , ציור תמונה ורודה ביותר של המלך חוסיין , עד שפעמים נדמה כי הוא ממש " אוהב" ישראל ונציגיה ; השני , הגדרת היחסים האישיים בין המלך חוסיין ליצחק רבין כגורם הקובע המרכזי במדיניות המלך חוסיין כלפי ישראל , וביטול גורף של חשיבות האינטרסים ביחסי חוץ . אין צל של ספק שיחסיו של המלך חוסיין עם הנהגות ישראל מאז 1963 היו ייחודיים , והקנו למערכת היחסים שלנו עם ירדן מעמד שונה לחלוטין ממערכות יחסינו עם מדינות ערב . אבל , כדי לאזן את התמונה אעלה בקצרה שני מכלולים של נושאים . הראשון - הממד ההיסטורי : זה היה המלך חוסיין שב1967- הצטרף לנאצר התיר לכוח צבאי מצרי להתמקם בגדה המערבית ופתח בהתקפה על מדינת ישראל . זה היה המלך חוסיין שמ1967- עד 1972 אפשר לכוח משלוח עיראקי לשהות על אדמת ירדן , ולאחר מכן אפשר לעיראקים לתכנן שיגור כוח משלוח עיראקי לירדן לצורך תקיפת ישראל . זה היה המלך חוסיין שהחל בשנת 1989 הידק את שיתוף הפעולה הצבאי עם עיראק , אפשר לטייסת עיראקית להתמקם בירדן ואפשר לעיראקים לבצע גיחות צילום לאורך הגבול הירדני-ישראלי . זה היה המלך חוסיין , היחיד מכל מנהיגי מדינות ערב , שתמך בסדאם חוסיין לאחר שפלש לכווית ולאורך כל מלחמת המפרץ הראשונה . זה היה המלך חוסיין שסירב לבקשת ישראל לאפשר מעבר מטוסים ישראליים מעל ירדן היה שתיאלץ לתקוף את המשגרים העיראקיים במלחמת המפרץ הראשונה . השני - הממד של אינטרסים ויחסים אישיים : המלך חוסיין דומה לאותו אדם שמצפון לו שואג עליו אריה , ממזרח אורב לו הזאב , מדרום - תהום מלאה בנחשים שורקים , וממערב - שליחי השטן . מה יעשה ? יתפלל וכל הזמן יתמרן וימצא לו בעלי ברית לפי הנסיבות . האינטרס העליון - לשמור על השושלת ההאשמית ועל עתידה . יחסים אישיים היו תוספת , אך לא מעבר לזה . כאשר התעוררו ניגודי אינטרסים , היחסים האישיים לא הועילו במאום . לחוסיין היו יחסים אישיים מעולים עם הנשיא בוש האב . הם לא הועילו לנשיא האמריקני בכלום במלחמת המפרץ הראשונה , להפך : בוש עוד יותר " התרגז" על ירדן והמלך לחוסיין היו יחסים אישיים מצוינים עם סדאם חוסיין . המלך האמין שהם יועילו לו להשפיע על סדאם חוסיין לאחר כיבוש כווית , אך נוכח לדעת כי האינטרסים העיראקיים הם שקובעים . אני מפנה את הקוראים לספר המצוין ( באנגלית ) של ניג'ל אשטון , " חוסיין מלך ירדן , חיים פוליטיים" ( אוניברסיטת ייל , . ( 2008 ייחודו : הסתייעות בארכיון משפחת המלוכה הירדנית . עמוס גלבוע תא"ל ( מיל , ( ' בעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן שנים . ההישגים עבור ישראל כללו את החסימה הסופית של "חזית המזרח" ואת שיתוף הפעולה הביטחוני השוטף . ירדן זכתה בין השאר בהשבת קרקעות , בייצוב גבולה בערבה , ובסתימת הגולל על הפרוגרמה של "ירדן היא פלסטין . " הצלחתם של ההיבטים האסטרטגיים מקנה להסכם השלום יציבות . אולם השלום עם ירדן הבטיח יותר מכך . בלב ההסכם הישראלי-ירדני הוצב החזון של שיתוף פעולה נרחב שיניב שגשוג כלכלי . זו הייתה הפעם הראשונה שמנהיג ערבי , המלך חוסיין , התחייב לכונן שלום חם של עם לעם . ואולם במלאות 15 שנה להסכם השלום ניתן לסכם שהחזון לא התממש , ובין הצדדים שורר שלום קר . את הגורמים להחמצה הזאת ניתן למצוא בשני הצדדים . בצד הירדני , האיגודים המקצועיים , הנשלטים על ידי רדיקלים המתנגדים לנורמליזציה , הערימו מכשולים על שיתוף הפעולה והענישו את חבריהם שפעלו עם הישראלים . המלך חוסיין מצדו לא התייצב בפועל נגד האיגודים ולא נתן תמיכה מספקת לנפגעיהם . הביורוקרטיה הממשלתית גררה את רגליה , גם מתוך חשש מ"השתלטות ישראלית" על הכלכלה הירדנית ( לדוגמה , במו"מ על הסכם הסחר החופשי . ( תמיכתו של הציבור הירדני בשלום הייתה מותנית , וכאשר פירות השלום בוששו לבוא , דעכה התמיכה . גם בצד הישראלי הערימה הביורוקרטיה מכשולים . הסידורים של מתן אשרות ומעברי גבול היו מסורבלים יותר מן הנחוץ . שרי ממשלה שהיו אמורים לקדם את ביצוע הפרויקטים המשותפים היו קשובים יותר להתנגדותן של קבוצות אינטרסים מקומיות . אף לא אחד מ165- הפרויקטים שישראל נפנפה בהם בקלות דעת מופלגת הגיע לכלל מימוש . ישראל נהגה בשותפתה הירדנית בזלזול וגרמה לשורה של משברים עם ההנהגה הירדנית . עד מהרה עברה נקודת הכובד מסוגיית " פירות השלום" לסוגיה הפלסטינית . הניגודים הקוטביים בין שתי המדינות בנושאים של ירושלים והשטחים , אשר הסעירו את דעת הקהל בירדן , העכירו את היחסים , ובסוף תקופתו של חוסיין כבר פגה החמימות בין הצדדים . לפיכך גם כיום שיפור היחסים בין שתי המדינות כבר לא יוכל להתבסס על קידום פרויקטים משותפים , אלא הוא מותנה בהתקדמות לעבר פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני . ירדן במרחב הערבי ד"ר דן שיפטן , ראש המרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה . תחושת ההחמצה הנקשרת ליחסי המדינות היא תוצאה של ציפיות בלתי ריאליות . הנסיבות הפוליטיות הקיימות באזור אינן מאפשרות את קיומו של שלום חם . ההקשרים האזוריים הגאואסטרטגיים הרחבים יותר של יחסי שתי המדינות מעצבים את הפער העמוק הקיים בין שותפות האינטרסים של ירדן וישראל מחד גיסא , לבין מה שירדן יכולה לממש מאידך גיסא . אילוצים מבניים בירדן , שאינם בני שינוי בעתיד הנראה לעין , החוברים להקשרים האזוריים , משפיעים על אופי היחסים היום : קיום מערכת יחסים טובה מיסודה , אך כזו שאינה השופט אליקים רובינשטיין : "נוכח האמון שנוצר בין הצדדים במהלך המו"מ להסכם , לא נדרשה הקמת פיקוח ביןלאומי חיצוני בהקשר הביטחוני"
|
|