|
|
עמוד:5
מאויב לשכן 15 שנה להסכם השלום עם ירדן - פרספקטיבה אשר ססר * יחסי ירדן-ישראל נתונים בשפל . כדי שנבין זאת די שנקשיב להתבטאויותיו התכופות של המלך עבדאללה ה . 2- לדברי עבדאללה השלום עם ישראל הוא שלום קר והיחסים בין שתי המדינות מצטננים והולכים . השלום הישראליירדני הוא סיפור של משבר ציפיות הדדי . ישראל ציפתה לשלום חם יותר , וירדן קיוותה לייצוב ביטחונה האזורי לאורך זמן . למן הימים הראשונים שלאחר חתימת הסכם השלום באוקטובר , 1994 ואף לפני כן , היה ברור שיש בירדן מחנה גדול ומשמעותי של גורמים אסלאמיים ופאן-ערביים שמתנגדים לשלום הזה באופן עקרוני ובאופן בלתי תלוי במעשיה או במחדליה של ישראל . משקלם של אלה היה ונשאר חשוב בשורות האינטליגנציה , באיגודים המקצועיים ובעיתונות . עם הזמן הייתה עמדתם השלילית לנחלת הכלל , משנסתבר כי ציפיותיה של ירדן מהשלום עם ישראל לא התממשו . במישור הכלכלי ציפו הירדנים , לא מעט בעידוד שותפיהם הישראלים למשא ומתן , כי השלום ישחרר בדרך נס את ירדן ממצוקותיה הכלכליות . כידוע , זה לא אירע . היום , 15 שנים לאחר חתימת הסכם השלום , סובלת ירדן מאותן בעיות מבניות שסבלה מהן שנים רבות . אולי יש לראות הישג בעובדה שמצבה לא הוחמר , אך אצל הציבור הירדני והנהגתו הפליגו הציפיות הרבה מעבר לכך . האבטלה גואה כבעבר ( כ14- אחוז באופן רשמי ואולי כפול מזה בפועל ) והעוני נרחב . הממשלה מצמצמת את הוצאותיה בהתמדה ופוגעת בכך בעיקר בבני הגדה המזרחית , הירדנים המקוריים , אף על-פי שהם התומכים המסורתיים של המשטר . הם אלה שחיים ממשכורות ממשלתיות וזקוקים לשירותי הסעד הממלכתיים , ועל כן הם גם הנפגעים העיקריים מהקיצוצים בתקציבי הממשלה ומהשינויים המבניים המתחוללים במשק . אף שלא היה בזה כדי לערער עד כה את היציבות , זהו מצב בלתי רצוי ומסוכן בכוח . חשובות יותר מן ההבטחות בתחום הכלכלי , היו הציפיות במישור הפלסטיני . כשירדן חתמה על הסכם השלום עם ישראל היא ראתה לנגד עיניה את המשך תהליך אוסלו עד לכינונה של מדינה פלסטינית עצמאית בינה לבין ישראל . מציאות זו , ש"ירדן היא ירדן" בגדה המזרחית ו"פלסטין היא פלסטין" בגדה המערבית ובעזה , הייתה אמורה לבסס את ביטחונה הלאומי של ירדן לדורות . מבחינתה , ההסדר נועד להסיר מעליה סופית את סיוט " המולדת החלופית" אשר לפיו תיהפך ירדן למדינה הפלסטינית , כפי שגורסים חלקים מהימין הישראלי . הפתרון של שתי מדינות לא נראה עתה באופק , ועבדאללה בביקורתו על ישראל מייצג את החרדה מן הבאות , אם לא יושג הסדר ישראלי-פלסטיני יציב . אם במשך שנים רבות היו ישראל וירדן שותפות אסטרטגיות סמויות , הרי היום רואים הירדנים בישראל גם מקור של סכנה קיומית . להבנתם היעדר הסדר משמר את רעיון " המולדת החלופית" כאיום ריאלי , אשר ינבע במוקדם או במאוחר מפרץ אלימות בין ישראל לפלסטינים ויסתיים בגל הגירה כפויה של המוני פלסטינים מזרחה , לירדן . מכאן תחושת הדחיפות שעבדאללה משדר בכל הזדמנות בקשר לתהליך השלום הישראלי-פלסטיני . בעשור האחרון חלים שינויים מפליגים במרחב המזרח תיכוני . הערבים כקולקטיב נתונים בתהליך שקיעה מתמשך , ואת החלל ממלאות המעצמות האזוריות הלא-ערביות , איראן , טורקיה וישראל . עוצמתה הגוברת של איראן השיעית , השפעתה הרבה בעיראק , ותמיכתה בגורמים חתרניים במקומות שונים , מדאיגות את ירדן עד מאוד . טורקיה הייתה יכולה לשמש גורם בולם ומאזן לאיראן , אך ממשלתה האסלאמית הנוכחית , שמגבירה עד מאוד את מעורבותה במרחב הערבי , איננה ממלאת תפקיד זה . עמדתה הסלחנית של אנקרה כלפי איראן , וקרבתה לדמשק ולחמאס בוודאי לא מסבות נחת לירדנים . בעבר היותר רחוק , בנסיבות דומות של לחץ אסטרטגי עוין , יכלה ישראל לשמש משענת איתנה לירדן . הירדנים אינם בטוחים בכך היום . מאז ומעולם סבלה ירדן מן המציאות הגאו-אסטרטגית שבה היא מתפקדת . ירדן נתונה במוקד הגאו-פוליטי של המזרח הערבי ( המשרק , ( אך אין ביכולתה לעצב תהליכים אזוריים לפי רצונה , ועליה להתאים את עצמה כל העת לתמורות שיוזמים גורמים אחרים . השלום עם ישראל היה אמור בראייה הירדנית ליצור לראשונה מסד אזורי של יציבות כוללת . זה לא קרה . במקום זאת קיימים מוקדים רבים של חוסר יציבות אפשרית : בזירה הפלסטינית , בין ישראל לאיראן , בהקשר הסורילבנוני , מתימן ועד עיראק . ירדן אינה בשוליים אלא בתווך , ועל כן חוששים הירדנים מצפונות העתיד ומנפולת של משברים ועימותים בסביבתם הקרובה , שהשלכותיהם על ירדן מי ישורן . לממהרים להספיד את ירדן בשל קשייה האמיתיים , יש להזכיר את הסיבות ליציבותה הנמשכת , שמוסיפות להתקיים כבעבר : לממלכה אליטה פוליטית מגובשת בעלת אינטרס לשמור על המדינה כפי שהיא , וזו נתמכת בממסד צבאי-ביטחוני הנאמן לסדר הקיים . ירדן גם זוכה לגיבוי איתן ממעצמות חיצוניות ובראשן ארצות הברית , בשל מרכזיותה הגאו-פוליטית וחשיבותה ליציבות האזורית . אמנם עבדאללה איננו המלך חוסיין , ואין לו הכריזמה והנוכחות המונרכית שהייתה לאביו . אך עבדאללה כבר החל את העשור השני למלכותו . ולמי ששאלו תמיד בנימה ספקנית בעניין ירדן : " מה יהיה אחרי חוסיין " ? הרי התשובה נתונה בהמשכיות המרשימה של ההאשמים , גם בנסיבות לא קלות . * פרופסור להיסטוריה של המזרח התיכון , אוניברסיטת תל אביב ; susser @ post . tau . ac . il
|
|