|
|
עמוד:41
בחבלי קסמו דברים שנשא אהוד ברק בהלוויה של יואל בן פורת אנו מלווים היום בדרכו האחרונה איש מודיעין , יהודי ואדם יוצא דופן . מוח מודיעיני חד כתער , המקנן - וכי אפשר אחרת - בקפלי אינטלקט רב עוצמה , רב פנים , ספוג תרבות , אנושי , קשוב לאין קץ ורגיש . אולי רגיש מדי . אישיות , כוח רצון ודחף הישרדות - שנצרפו בקשים שבאיומים על החיים ועל עצם הקיום - בתוך נפש והוויה הנמשכים כבחבלי קסם , על כל עושר נימיהם הדקים , אל ים המחשבה והעיון . בן חסידים בפודוליה נקלע אל סערת עולם במלחמה . אבא נורה ונרצח באקציה . אמא נורתה כשהיא קופצת מהרכבת . יואל בן ה 11 שרד שנתיים ביערות . הינוקא הצטרף לחבורה של 18 יהודים המנסים להיאחז בקורי החיים . הקור , הרעב והעקבות בשלג הותירו בסוף המלחמה רק תשעה . ביניהם יואל . את המעבר משואה לתקומה חווה יואל הנער על כל דפיו - מהיערות אל מחנות העקורים , אל הספינה , ואל מחנה המעצר בקפריסין , ואל יד מרדכי - בקו החזית , בקרבות מלחמת השחרור בדרום . וכל זאת בתוך 4 שנים . ומשם אל חיל המודיעין - קצין הבינה הרשתית המבריק וחד העין טיפס במעלה האחריות והתפקידים ביחידה . 848 פגשתי את סא"ל יואל בן פורת לראשונה בעת מלחמת ההתשה - כשהחל לכהן כעוזרו של רמ"ח איסוף - אברהם ארנן ז"ל . ובעוונותיי נפלתי מיד בחבלי קסמו . אברהם ויואל מצאו האחד בשני את מה שלא יכלו למצוא כל אחד לחוד בתוך עצמם . יואל מצא באישיותו הכובשת , הפורצת , חדורת הדמיון ושאינה מכירה בגבולות של אברהם ארנן את תמצית הצבריות הפשטנית משהו והתכליתית - ובכל זאת מושא קנאתו . אברהם מצא ביואל את רובדי העומק של חוכמה יהודית , את סכין המנתחים של איש המודיעין , את החשש ואת הזהירות המאזנים אותו - את אברהם - וזאת ( מכוח תבונתו של יואל ) מבלי לאיים עליו . וביטחון ישראל ראה תחת שרביטם כמה משיאי ההישגים של המודיעין בפרישת רשת ביטחון והתרעה למדינה ולצה"ל . כמפקד צעיר ב - ואחר כך של - סיירת מטכ"ל , מצאתי עצמי לא פעם מתנגש וחולק על אחד מהם או על שניהם במהלך התכנון , ההכנות ואף תוך כדי הביצוע של מבצעים מורכבים . אך ידענו לכל אורך הדרך שאין ולא נוכל לצפות לצמד טוב מזה בהנהגת המערכת שמעלינו . ב 1972 קם ונתגשם חלום חייו של יואל , והוא קיבל את הפיקוד על יחידת הדגל של מערך האיסוף 8200 - של היום - שבה החל את דרכו בצה"ל 22 שנה קודם לכן . יואל ראה במתן התרעה שתאפשר את היערכותו בזמן של צה"ל לפעולה ולניצחון את תמצית ייעודה של היחידה ואת תמצית תפקידו שלו . הוא חש ובצדק כי התשתית שנבנתה - בהעזה מבצעית , בדמיון יוצר ובכישרון מעשה טכנולוגי בשנות שירותו במחלקת איסוף - תאפשר לו למלא את הייעוד הזה במלואו בעת מבחן . ראייתו המפוכחת וניסיונו המודיעיני גרמו ליואל תחושה חזקה של סופה מתקרבת בימים הראשונים של אוקטובר . 1973 ולא היה גבול לעומק הפגיעה , התסכול והכאב שחש עם פריצת הלחימה בשבת 6 באוקטובר . חייו של יואל לא ישובו מאותו בוקר להיות מה שהיו . לעולם לא יבין מדוע לא הצליחו הוא ומנחם דיגלי ז"ל ויוסי לנגוצקי יבל"א לשכנע את מי שהיו צריכים לקבל את ההחלטות לפנות , חרף הסיכונים , אל המקורות שיכלו - אילו פנו אליהם בזמן - להצביע על מהות האמת של הפעילות לאורך התעלה ולהכריע באופן חד בשאלת "תרגיל או הכנות למלחמה" ובכך לשנות , אולי , את פני ההיסטוריה . לעולם לא הבין ומעולם לא סלח . מהמיית ליבו הפצוע , מהכרתו המייסרת את מחיר הדמים ומעמקי הבנתו את הטלטלה ההיסטורית - ילידת המלחמה - שעוד נעבור שאב יואל ביקורת בוטה , ישירה וחדה על ממונים ועל נושאי תפקידים . על נורמות ועל תהליכים ועל תוצאות . אך בישרותו ובנורמה המוסרית העקבית שעמדה ביסוד אישיותו העמיס יואל את החלק העיקרי של האחריות - אולי הרבה יותר ממה שהיה ראוי , אובייקטיבית - על עצמו . הוא דחה מכול וכול - מצויד במאות ידיעות ומסמכים וניתוח קפדני - את הטענות שהוטחו ביחידה שתחת פיקודו ובקציניו . אך המשיך לייסר עצמו בכל יום מחדש בשבט החד מכולם , שבט הביקורת העצמית שלו . תא"ל יואל בן פורת תרם עוד לצה " ל רבות כדובר צה"ל וכסגן הנספח הצבאי בארצות הברית והשאיר באמץ חותמו לשנים , אולי דורות , בסדרת כתבי עומק והנחיות לקצינים ולחוקרים במודיעין . אך בכל השנים והמעשים הללו , וגם בשנות ריתוקו האחרונות אל כיסא הגלגלים , בערה בתוככי נפשו אש מאכלת שלעולם לא נתנה לו מנוח והסנה היום , בכל זאת , אוכל . מאחורי זגוגיות המשקפיים העבות וחריצי העיניים הניבטים בחיוך ציני , כאילו מלגלג , פעם לב חם של איש משפחה אוהב , גם אם קשה לעתים בגבור עליו ייסוריו . צביה , עדית , אסנת , הנכדים - ועמכם החבר לאין קץ יוסי לנגוצקי . אתכם אהב יואל . אתם הייתם לו העוגן וטעם החיים . אהבתי להקשיב לו שעות ארוכות . איש מלא לאין סוף , מעמיק , ביקורתי , עם ריחוק וחוש מידה - לצד אמפתיה מרירה מתוקה והומור דק . יעקב טלמון וקלויזנר , טולסטוי וצרציל , חכמי יוון והרמב"ם - כולם היו בצקלונו . צמיחת הציונות ומדינת ישראל . תרבויות המערב והאסלאם ותמצית לקחיהן . כל חולשות טבע האדם וכל גדולתו - כולם היו כספר הפתוח לפניו , והוא טבל בהם , מסתיר את התרגשותו ומרגש אותנו - בני שיחו הצעירים . איש מופלא . חוקר מודיעין . יהודי . אדם . יהי זכרך ברוך .
|
|