|
|
עמוד:40
למחרת ברונו את המברק עיניים נוספות , ומתוך קריאה חוזרת של החומר במקור ( בערבית ) נפסלה הגרסה המחמירה . יואל נקרא לראש אמץ , אלוף אהרליה יריב , כדי להסביר את מהות התקלה והוא התייצב אצלו יחד עם סא"ל אי שתני מוותיקי הערביסטים ביחידה . יואל , נאמן לעקרונותיו , הצהיר בתום הבירור שהוא האחראי לטעות החמורה וביקש להתפטר . ראש אמץ דחה את בקשתו . יתר על כן , מתוך אמונתו ביושרתו של יואל הוא מינה אותו לחבר בצוות פנים חילי לבדיקת האירוע ולהפקת לקחים . האחריות האישית היא עיקרון שהוסיף להנחות את יואל לאורך כל דרכו . באוקטובר 1968 הוטבעה המשחתת אילת לאחר שאירעה תקלה בצינור הדיווח שהיה אמור להתריע על הכוונה לפעול נגד המשחתת . יואל שוב לקח על עצמו את האחריות והגיש התפטרות . גם הפעם נדחתה בקשתו . עם סיום תפקידו כרע"ן ב " ר ביחידה התמנה יואל לסגן רמ"ח איסוף , סגנו של אברהם ארנן . מופלאה הייתה הסינרגיה בין שני האנשים האלה , שהיו כה שונים באופיים ובתכונותיהם אבל השלימו זה את זה ויחד הגיעו לשיאים מודיעיניים חדשים בפרישת רשת ביטחון והתרעה . בצד פעילותם נבנו תשתית ועוצמה חסרת תקדים ביחידה 848 תחת פיקודו של שלמה ענבר . בספטמבר 1972 התגשם חלומו של יואל והוא התמנה למפקד יחידה . 848 בהיותו עד להתעצמותה הרבה היה יואל משוכנע שבשעת מבחן תצליח היחידה למלא את ייעודה העיקרי - מתן התרעה במועד " . להביא את הידיעה , " כך קרא לזה בפקודת היום עם קבלת הפיקוד על היחידה . " הם יתקיפו בשבת" לקראת סוף ספטמבר 1973 החלה להתגבש אצל יואל ההערכה שאנו קרבים לפרוץ מלחמה . יואל חשש מהונאה וחרד מהפתעה : "הם יתקיפו אותנו בשבת , בין הצולנט והקוגל ; אמר . הוא פעל להידוק המוכנות ולחידוד הערנות , אך לא הצליח לשכנע את ראשות אמ"ן שהמידע שהצטבר מידיעות היחידה מצביע בבירור שפני מצרים וסוריה למלחמה . יואל נוכח שגם כאשר היחידה "מביאה את הידיעה , " חולף זמן רב עד שהיא מגיעה למקבלי ההחלטות . דרישותיו לגיוס מילואים ולפתיחת "המקורות" נתקלו אף הן בסירוב . כמפקד עשה יואל כל אשר ביכולתו , למעט דבר אחד - נאמן לערכיו הוא אף לא העלה על הדעת לעקוף את הסמכות . וכאשר הרמטכ"ל רב אלוף דוד אלעזר נזף בו : " למה לא נשכבת על הסף לוודא שאני רואה את הידיעה - " ? משהו פקע בנפשו המיוסרת . הישגי היחידה בעת המלחמה ותרומתם הישירה לניצחון נדחקו לקרן זווית מול עומק התסכול והכאב . יואל המשיך לפעול והביא לשיקום מערכי היחידה ולהרחבת סמכויותיה המחקריות . הוא אף גיבש תוכנית להקמת מרכז התרעה ביךזרועי , תוכנית שלא הגיעה לידי מימוש . אולם יואל , נאמן לנורמות המוסריות שתבע מעצמו , העמיס על כתפיו את כל הר האחריות לכישלון ולא שב להיות כשהיה . במרס 1976 העביר יואל את הפיקוד על היחידה . בהמשך התמנה לדובר צה"ל והועלה לדרגת תא"ל . לימים התמנה לסגן למודיעין של נספח צה"ל בוושינגטון . לחקור את הכשל לאורך שנים , משוך הקרבות ואילך , תבע יואל להקים גוף באמ"ן שיחקור ויפיק את לקחי הכשל המודיעיני . "הפעם הונו את המחקר , בפעם הבאה יונו גם את האיסוף , " הוא טען . אבל דרישותיו נתקלו בסירוב באופן עקבי . בהיותו מיוסר מן הכישלון מתח יואל ביקורת ישירה וחריפה על ממונים , על נושאי תפקידים בכירים , על נורמות ועל תהליכים . הוא זכה לתגובות חריפות ואף נתבע על הוצאת דיבה . הדבר הותיר פצעים עמוקים בנפשו , שלא נרפאו . לאחר פרישתו , באמצע שנות ה , 80 התמנה יואל על ידי ראש אמץ אהוד ברק ליועץ ראש אמץ למתודולוגיה . בפרץ של יצירתיות שופעת , חבוי בצריף קטן בבה"ד , 15 חקר יואל וניתח את הידיעות ואת האירועים שקדמו לפרוץ מלחמת יום הכיפורים , גיבש תמונה רחבה והפיק ניתוחי אירוע והנחיות לקצינים ולחוקרי מודיעין . בכתביו , המשמשים עד היום חומר הדרכה בקורסים של קציני מחקר , הטביע את חותמו לשנים . בתקופה הזאת השלים יואל את כתיבתו של הספר "נעילה - סיפור ההפתעה של מלחמת יום הכיפורים , " שיצא לאור ב . 1991 ב 1993 חש יואל עייפות גדולה וביקש לסיים את תפקידו . זמן קצר אחר כך בגד בו גופו . חבול גופנית ונפשית , משותק חלקית ומתקשה בדיבור , אך עם מוח חד כתער כתמיד , המשיך יואל להתייסר בגלל כישלון ההתרעה שלא הרפה ממנו , עד אשר במרס 2008 הכריעה אותו מחלתו והוא בן . 76 לקראת סוף ספטמבר 1973 החלה להתגבש אצל יואל ההערכה שאנו קרבים לפרוץ מלחמה . יואל / 7 שש מהונאה וחרד מהפתעה : "הם יתקיפו אותנו בשבת , בין הצ'ולנס והקוגל , " אמר יואל נפרד מאהרל'ה יריב ע 0 פרישתו מתפקיד ראש אמ"ן , בנוכחות רמ"רו איסוף מנחם דגלי . 1969
|
|