|
|
עמוד:30
הם , הצלת שארית הפליטה והעלאת יהודים ממדינות שבהן לא היו חופשיים לנוע כרצונם . היום , 60 שנה אחרי , גם אדם בעל דמיון פרוע במיוחד יתקשה להעריך את משקלו של כל אתגר מאלה הנזכרים . את המאמץ האדיר שנדרש כדי להצליח בכל המשימות האלה קשה לתפוש היום . זה היה שילוב של תעוזה , דבקות קנאית במשימה ותחושה עזה של שליחות שאין שנייה לה . בכל אחד מהנושאים המבצעיים האלה באה לידי ביטוי אישיותו החריגה של איסר . בכל מעשה הוא התווה את הדרך המקצועית הראויה להבטחת ביצוע המשימה . בהתנהלותו בכל הפרשות נהג איסר כנושא שליחות לאומית המחייבת תעוזה , עד כדי מוכנות להגיע לעימות עם ראש הממשלה . בשל אותו עימות הוא אף נאלץ להתפטר . היה בזה סממן של מנהיגות חסרת פשרות , כמעט על הגבול של ערעור על הסמכות השלטונית העליונה . בשתי פרשיות עמדו בן גוריון ואיסר מול דילמה אדירה - אלטלנה" ורצח ברנדוט . האחת קשורה בארגון האציל אשר טרם הסתגל לקיומם של מוסדות ממלכתיים ושל מערכת אחת של צבא לאומי . השנייה - דומה באופיה לראשונה נבעה מהקושי להתנתק מימי המחתרות , כאילו המדינה טרם קמה . טרם הושלמה ההתמודדות עם פרשת "אלטלנה , " והנה מעבר חד ממעצרה של כל הנהגת חרות / אצ"ל לקליטתם של אנשי חרות ב"מוסד . " דבר דומה קרה בפרשת רצח ברנדוט - מעבר חד ממעצר ומשפט של אנשי לח"י אל קליטתם ב " מוסד . " במקביל התמודדו שני האישים עם חתרנות וריגול סובייטיים תוך ניסיון להשפיע על התנהלותם של מפלגות ושל אישים . המענה לכך היה בלימה מהירה של ניסיונות חתרנות מבלי להביא לשבר פנימי . בצדן של הפרשיות האלה , שבהן עסק איסר כממונה על שירות הביטחון , צריכים היו איסר ו"המוסד" שבראשותו לבנות מערכת איסוף מודיעיני על האויב הערבי וכן להתחיל בבניית מערכת ענפה של קשרים בין שירותיים בעלי משמעות אסטרטגית שבראשם המשולש איראךטורקיה ישראל - כורח לאומי מול היעדר יחסים דיפלומטיים מקובלים בין המדינות . פעילות נוספת של איסר באותו הזמן הייתה רדיפה אחר הנאצים , ששיאה בהבאת אייכמן ארצה למשפט . פרשת חטיפתו של הנער יוסלה מבית הוריו למען יהיה לילד חרדי הפכה להיות משימה מוסדית בעלת עדיפות גבוהה . מה שנראה אז כמהלך מוזר ניתן היום להבנה כאשר מתעוררות שוב שאלות של אחדות לאומית ושל שלום פנימי שאין בלתם . בראייה לאחור נהג איסר , בעוצמת אישיותו ותחושת האחריות והשליחות הלאומית שלו , כמנהיג נועז ובנה את התשתית הראשית של "המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים . " כך הותוותה הדרך והונחו יסודות למורשת של עשייה - נדבך ראשון לעוצמה לאומית מאיר עמית ? מנהיג לוחם את הנדבך השני של מערכת בעלת עוצמה לאומית הניח מאיר עמית במהלך תקופה בת שנה וחצי שבה כיהן כראש אמץ מהפכני וחדשני ובחמש שנותיו כראש המוסד . בעוד שאיסר עלה וצמח בתקופת מחתרת והנהיג מערכת מודיעינית מחתרתית בהתאם לדרישות התקופה , צמח מאיר עמית כמנהיג לוחם - איש של צבא שבדרך , מפקד במערכות התקומה של מלחמת השחרור . עמית לחם במלחמת השחרור ופיקד על מערכות לחימה בדרום ועל ההכנות למבצע "קדש . " כשהיה על סף מועמדות לרמטכ"ל נגזר עליו לשנות כיוון עקב פציעתו הקשה בתאונת צניחה אשר ריתקה אותו למיטה במשך חודשים רבים . אולם דווקא בזכות ה"גזירה" הזאת זכה עמית להנהיג מהפכה בשני ארגונים חיוניים שבהם ניסיונו בשדה הקרב היה ליסוד ראשון בעשייה גדולה ומוצלחת . בעוד איסר מתמודד עם ביטויי מעבר מימי מחתרת ויצירת בסיס חדש לעם ששואה נוראה פקדה אותו , מאיר עסק בעשייה חדשנית והכיר בצורכי הלחימה והביטחון כמי שבא משדה הקרב . הוא בנה את הכלים המודיעיניים שיעניקו יכולת התמודדות מועדפת מול יריב המשפר את תורת הלחימה ואת אמצעי הלחימה . איסר השקיע אמצעים ומאמצים לגיבוש פנימי ויצק את יסודותיו , ואילו מאיר בנה את מערכות המודיעין ואת כליו - אשר את הכורח בקיומם הכיר כלוחם ומפקד בשדות הקרב - כדי לאפשר לצה"ל להתמודד עם אמצעי מלחמה ועם תורת לחימה שהוחדרו לאזור על ידי הסובייטים . המהפכה הגדולה שעשה כראש אמ"ן ובעיקר כראש " המוסד" הייתה אפשרית שכן במקביל הושלם יסודו של שלב הגיבוש הפנימי איסר היה אזרח . מאיר היה איש צבא . הוא לא היה צריך להמתין לקבלת הצי"ח ( ציון ידיעות חיוניות ) על כל צפונותיו . הוא ידע אותו , הוא חש אותו על בשרו בכל רמות הפיקוד והעשייה הצבאית שלו . צעדו הראשון כראש "המוסד" היה להתייצב בפני המטה הכללי של צה"ל ולהציג את "המוסד , " את פעליו ואת כליו - הוא העמיד אותו לרשותו של צה"ל למילוי כל צורכי המלחמה שלו . העמיד את "המוסד" לרשותו של צה"ל . מאיר עמית
|
|