|
|
עמוד:17
נהג המונית של ה"אינטוריסט" בקישינייב היה גם מדריך התיירות . במהלך הסיור בעיר גילה לי על התדריך שקיבל מהבוס שלו כיצד לנהוג עם הדיפלומט הישראלי , איך לפקוח עין ולדווח על כל מקרה החורג מגדר התיירות המקובלת . הנהג היה יהודי לבבי ושתה בצמא את דבריי בקשר למוביל המים הארצי שבנייתו עומדת להסתיים בקרוב . לפרידה החליט לגלות לי את דברי הבוס שלו בסוף התדרוך " : שים לב , אתה יהודי וכחבר מפלגה אתה חייב להיזהר במיוחד מאותו דיפלומט - הוא ציוני שרוף , היזהר לך שלא יוריד אותך מהפסים . " א' ל' בן ה35- היה בן למשפחת יורדים מישראל . הוא התגורר במוסקבה והועסק במשרה מלאה על ידי הקג"ב כדי לבלוש אחרי עובדי השגרירות הישראלית . מאחר שידע עברית ( היה בארץ חבר ב'ברית הנוער הקומוניסטית ( ' השתדל להופיע בכל מקום שהיינו מגיעים אליו כדי למשוך אותנו לשיחה . הוא לא התבייש כלל לגלות לנו כי זה תפקידו וזו פרנסתו . פעם פגשתיו לפני הצהריים בתערוכת ספרי ילדים מישראל , ובערב ליד בית הכנסת הגדול . כשגיליתי את השתוממותי מחריצותו ענה " : מה לעשות ואני היום בתורנות מלאה .... " יורדת נוספת מישראל הייתה חברת המפלגה הקומוניסטית בארץ . היא התגוררה במוסקבה ועשתה מאמצים בלתי פוסקים לחדור לשגרירות כ"עובדת מקומית . " הייתה לה החוצפה לטעון שאנו מפלים אותה לרעה לעומת יורדים ישראליים בארצות-הברית העובדים שם בקונסוליות שלנו ובסוכנות היהודית . חוצפתה הגיעה לשיא כאשר דרשה שנעסיק אותה כמורה לילדי העובדים שלנו . באחד הביקורים שלי במשרד החוץ הסובייטי במוסקבה , חיכתה לי כמקובל פקידה באולם הכניסה כדי ללוותי למחלקה הקונסולרית . כשנכנסתי אתה למעלית שהייתה מלאה עד אפס מקום , ראיתי את דרוז'ין , מזכיר המחלקה של המזרח הקרוב , עומד מולי נשען בגבו אל קיר המעלית . בערבי חג ומועד , כשבית הכנסת הגדול במוסקבה היה מתמלא בקהל רב עד אפס מקום , ניתן היה להבחין באנשים שפניהם העידו עליהם כאלף עדים שאינם יהודים . הם היו לבושים בגדי חול ובלטו בכובעים מנייר עיתון שחבשו לראשם במקום כובע או מגבעת . רובם עשו רושם של בריונים , ומהקריצות שהמתפללים היו מחליפים ביניהם היה ברור שהם בלשים ומתנדבים למיניהם שבאו להשגיח עליהם ביום חגם . בשיחה שהייתה לי פעם עם חבר הנהלת בית הכנסת על נושא זה , סיפר לי את הדברים האלה : " כשהתלונן היו"ר שלנו אצל הממונה על ענייני הפולחנים על הצער והעלבון שתופעה זו גורמת למתפללים , ענה לו הממונה 'אין דבר , אנו דווקא מעוניינים שבאי בית הכנסת ידעו שעינינו פקוחה . " ... ' היו"ר וחברי הנהלת בית הכנסת בצ'רקיזובו ( פרבר מוסקבאי ) היו מקבלים את עובדי שגרירות ישראל בחמימות רבה . כשהגעתי לשם בט"ו בשבט עם השי לחג , שמחתם הייתה כפולה . לאחר שהתיישבנו לשולחן ובירכנו על פרי הארץ , שקענו בשיחה ערה על "הנשמע בארצנו . " הם הרבו לשאול ואני הארכתי להשיב . מופתע מהשיחה גלוית הלב שאלתי בצחוק " : רבותיי , ומה בנוגע לאוזניים לכותל " ? בהפנותי את ראשי לצדדים . פני היו"ר הרצינו והוא ענה לי בעצב ובחיוך מר " : מר זימרת היקר , אצלנו אין מיקרופונים , אנחנו המיקרופונים ... "
|
|