אם אין אני לי - ניל"י

עמוד:27

בגבול   סיני-ארץ-ישראל  ( סיני ,   כחלק   ממצרים ,   נוהלה   בידי מנהל   בריטי . (   עם   פרוץ   המלחמה   והצטרפותה   הבלתי   צפויה של   איסטנבול   לגרמניה   ולאוסטרו-הונגריה ,   בסוף   שנת   , 1914 עזבו   הקונסולים ,   והגבולות   נסגרו   ביתר   שאת .   דווקא   בשעה שהבריטים   במצרים   החלו   לחשוש   מהתקפה   על   תעלת   סואץ ומפלישה   עות'מאנית   למצרים ,   הם   נותרו   עיוורים   למתרחש בצד   האחר .   לפיכך   הציבו   בראש   הצי"ח   דרישה   למידע התרעתי   על   המתרחש   בסוריה   ובארץ-ישראל   לקראת הפלישה   האפשרית   דרך   סיני .   בראש   ובראשונה   ביקשו   לדעת על   הגעת   תגבורות   ותנועות   צבאיות   דרומה   לעבר   הגבול . המודיעין   הבריטי   במזרח   התיכון ,   שנוהל   מקהיר ,   חיפש פתרונות   בכמה   כיוונים : א .   הקמת   מערך   התרעה   טקטי   באמצעות   גיוס   בלתי   סלקטיבי של   סוכני   גבול   בדוויים ,   שיחצו   מסיני   לדרום   ארץ-ישראל ויאספו   מידע   התרעתי   על   ההכנות   הטורקיות .   אלא   שעד מהרה   נתגלו   רבים   מהסוכנים   כמצטיינים   בהמצאת   ידיעות וכבעלי   כישרון   מופלא   להגזמה . כמו   כן   הוחל   בהטסת   מטוסים לתצפית   שנשלחו   לסייר   מעל חולות   סיני ,   אולם   בשל מגבלותיהם   הטכניות   לא הרחיקו   מעבר   לטווח   של   כ40- ק"מ   מזרחה   מקו   תעלת   סואץ . ב .   הקמת   מערך   התרעה אסטרטגי   לכיסוי   צפון ארץ-ישראל ,   סוריה   ודרום-מזרח אנטוליה ,   ודיווח   על   תנועת תגבורות   מוקדם   ככל   האפשר . בניית   המערך   התאפשרה   בזכות קו   החוף   הארוך   במזרח   הים התיכון   ואניות   שהפעילו   אמצעי איסוף .   אמצעי   אחד   היו   מטוסי ים ,   כזרוע   סיור   וצילום   ארוכת טווח .   הם   הובלו   באנייה   אל מול   הנקודה   המבוקשת ,   מעזה בדרום   ועד   אלכסנדריה   בצפון , הורדו   לים   ומשם   המריאו מזרחה   לסיור   ראייה  ( ומאוחר יותר   לצילום )  עמוק   לתוך   היבשה .   אז   חזרו   ונחתו   ליד האנייה   ונאספו   אליה .   אמצעי   אחר   היו   הסוכנים   המונחתים , שחברי   ניל"י   נמנו   עמם ,   במסגרת   ארגון   מודיעין   מיוחד שהוקם   לצורך   זה . סוכנים   מונחתים   דרך   הים חוץ   מחברי   ניל"י   היו   כמעט   כל   הסוכנים   המונחתים   ערבים מוסלמים ,   דרוזים   ונוצרים  ( ארמנים   ומרונים )  מתושבי האזור ,   בני   19   עד   70   שנים .   הם   פעלו   בדרכים   מגוונות , החל   בסוכני   יעד   שירדו   לחוף   והשתקעו   מחדש   במקום מגוריהם   הקודם   או   בצומתי   מפתח ,   עבור   לסיירים   שהסתובבו בשטח   ונאספו   מהחוף   אחרי   שליקטו   מידע ,   וכלה   בבלדרים שנפגשו   עם   סוכני   היעד   וחזרו   באותו   הלילה   או   בליל המחרת   לספינת   האם   עם   הידיעות   העדכניות .   שיטת   הפעלת הסוכן   המונחת   הייתה   להובילו   באנייה   אל   מול   נקודת ההחפה ,   שם   היא   הטילה   עוגן   במרחק   כמה   ק"מ   מהחוף . הסוכן   הורד   לסירת   מנוע   שהפליגה   עד   לטווח   שמיעה מהחוף ,   הועבר   לסירת   משוטים   שמלחיה   חתרו   עד   לחוף והנחיתוהו   שם ,   ולחלופין   ירד   למים   כמה   מאות   מטרים מהחוף   וסיים   דרכו   בשחייה .   דרך   החזרה   הייתה   דומה .   אבן הנגף   העיקרית   הייתה   התלות   המוחלטת   במצב   הים   ההפכפך הרבה   נחיתות ,   מפגשים   ומבצעי   איסוף   של   סוכנים   מהחוף נדחו   או   בוטלו   כליל   בשל   מזג   אוויר   ותנאי   הים .   אולם לשיטה   זו   לא   נמצאו   חלופות ,   ועם   כל   היותה   בלתי   אמינה , בלתי   בטוחה   ואטית ,   בכל   זאת   נשארה   הדרך   המקובלת להחדיר   סוכנים   לצפון   הארץ   עד   לסוף   המלחמה . זו   הייתה   ניל"י   שיזמה   את   הקמת   הקשר   עם   המודיעין הבריטי   במצרים   במחצית   השנייה   של   . 1915   אחרי   שנדחה שליחה   הראשון   מחשש   שמדובר   ב"משחק   כפול"   של המודיעין   הגרמני-עות'מאני ,   הצליח   השני ,   אבשלום   פיינברג , לשכנע   שמדובר   בהתנדבות   אמיתית .   נקבעו   דרכי   התקשרות דרך   הים   ואבשלום   אף   הוחזר   בספינת   מודיעין   לארץ .   אולם בשל   בעיות   תקשורת ,   ההפעלה   המבצעית   של   הרשת   לא קרמה   עור   וגידים   אלא   בתחילת   . 1917   היחיד   שהביא   עד אז   תועלת   מודיעינית   היה   מייסד   הרשת   ומנהיגה ,   אהרון אהרונסון ,   אגרונום   בעל   שם   עולמי .   הוא   הצליח   לצאת מהארץ   והגיע   ללונדון   ומשם   לקהיר ,   בעוד   הוא   תורם   ממטען הידע   הגדול   שלו   ומשכנע   את   מפעיליו   בערכיותה הפוטנציאלית   של   הרשת ,   שהבריטים   אף   כינוה   על   שמו   - ארגון   . A במחצית   השנייה   של   1916   חל   מהפך   בחזית .   נשתנתה תפיסת   הלחימה   הקודמת ,   שדגלה   במגננה   לאורך   תעלת סואץ .   הבריטים   החלו   מתקדמים   מזרחה ,   ובתחילת   1917 הגיעו   לגבולה   של   ארץ-ישראל .   השינוי   המערכתי   חייב   את מערך   מודיעין   האנוש   הבריטי   להתארגן   מחדש .   כמעט   כל תשתית   סוכני   השדה   חוסלה   בידי   המודיעין   המסכל העות'מאני ,   סוכני   העומק   היו   מעטים   והרשת   שהחלו להעריכה   כבעלת   פוטנציאל   טוב   -   ניל"י   -   נותרה   מנותקת מגע .   דווקא   בתקופה   זו   התעורר   הצורך   במידע   עדכני ,   מכיוון שבפתח   עמדה   ההתקפה   על   קו   ההגנה   העות'מאני   במרחב עזה   וחדירה   לארץ-ישראל .   לכן   פתחו   הבריטים   במאמץ איסופי   מיוחד ,   ובפברואר   , 1917   לאחר   15   חודשי   ניתוק יזמו   את   חידוש   הקשר   הימי   עם   תחנת   הניסיונות   החקלאיים בעתלית ,   ששימשה   מרכז   הפעילות   בארץ . תחנת   הניסיונות   החקלאיים   בעתלית שימשה   מרכז   פעילות   הרשת   בארץ

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר