מכתבים למערכת

עמוד:42

מכתבים   למערכת שחזור   זיכרונות   ושיפוץ   מהלכים   מימים   עברו זה   תקופה   עדים   אנו   לשחזור   ולהעלאת   זיכרונות   בתקשורת אודות   מהלכים ,   אירועים   ומצבים   שאירעו   ליחידים   בשנים עברו ,   ובעיקר   במהלך   מלחמת   יום   הכיפורים   לפני   31   שנים . כך   שודרה   תכנית   'עובדה'   בערוץ   2   בהנחיית   אילנה   דיין   בתאריך , 10 / 1 / 05   ובה   שחזור   הטיפול   בשבויים   שלנו   לאחר   המלחמה . בתכנית   ניתנה   רשות   הדיבור   לשבויים ,   על   הטראומה   שחוו במהלך   השבי ,   טראומה   מובנת   לכול .   בהמשך   סופר   על   ריכוזם בבית   הבראה   בזכרון   יעקב   וכמעט   נרמז   שריכוזם   שם   היה כביכול   המשך   לשהייתם   בשבי   וניתוקם   מבני   משפחתם .   בתכנית הובלט   סיפורו   האישי   של   כל   אחד   מהאנשים   שהשתתפו   בה . לדעתי ,   התכנית   לא   הייתה   מאוזנת   בהצגת   הנושא   ובעיקר   במתן הסבר   נכון   של   מערכת   הביטחון   לנושא .   נוצר   הרושם   שתכלית ריכוז   השבויים   הייתה   לגרום   להם   נזק   והשפלה   בלבד .   עד   כמה שידוע   לי ,   הכוונה   המוצהרת   הייתה   לדעת   איזה   מידע   הועבר למצרים   ולסורים ,   שהיו   אויבי   המדינה ,   על   צה"ל   ומערך   המודיעין , כדי   להסיק   מסקנות   ולבצע   שינויים ,   שאכן   בוצעו .   יש   לזכור   כי באותם   ימים   לא   שררו   יחסי   שלום   בין   מדינותינו ,   מה   עוד   שגם במצבי   שלום   לא   הכול   פתוח   וידוע .   לדעתי ,   יש   מקום   להגיב על   נושאים   רגישים   אלה   בזמן   הכנת   כתבות   ושידורן   או   לפחות לאחר   שידורן .   מל"מ   הוא   הגוף   המוסמך   לכך . מנחם   אלעד דמויות   מהעבר חברים   נכבדים , בגיליון   האחרון   הועלו   שתי   דמויות   מן   העבר ,   ומתפלאים   שרק מעטים   זוכרים   אותן .   אך   כאן   תפקיד   הביטאון   -   ללמד   את החדשים ,   את   הצעירים ,   לדעת   שהיו   לפניהם   פעילים   רבים ; אנשים   שנתנו   את   כל   חייהם   ממש .   צריך   להיות   ברור   שלא   ניתן לשמור   בזיכרון   האומה   כולה   את   כל   אלה   שעשו   רבות   ונתנו הכול   למען   קידום   מדינת   ישראל   ושמירתה .   רק   אנחנו ,   שרידי הדורות ,   זוכרים   רבים   מהם ,   אחד   יותר   ואחד   פחות . הרשימה   "ארץ   אוכלת   גיבוריה"   על   מאיר  ( מקס )  בינט   נוגעת באופן   אישי   רק   למעטים   -   כמוני   -   שהכרנוהו   עוד   בפעילותו ב'הגנה'   בתל   אביב ,   בשנות   ה30-   של   המאה   הקודמת .   לא   בחור בחליפה   כמו   בתמונה ,   אלא   בחאקי .   ולא   שכחתי   שבאחד   הימים , בהולכי   עם   אבי   ז"ל ,   פגשנו   את   אבא   של   מקס   והוא   אינו   מגולח . אבי   שאל   "מה   קרה "  ; " ? אסור   לי   לדבר   -   בני . "   עמדנו   ולא   הוספנו מילה .   ואילו   אני   התחלתי   להבין   שקרה   דבר   קשה   למקס   המסור כל   כולו   לענייני   ביטחון .   יהי   זכרו   ברוך . את   יהודה   בורשטיין-בשן   הכרתי   בשנות   ה30-   של   המאה הקודמת ,   כאיש   המשוריין   של   טבריה ,   עמק   הירדן ,   בפיקודו   של נחום   קרמן ;   משוריין   ששירתו   בו   גם   יגאל   פייקוביץ-אלון ואחרים ,   שברבות   הימים   נודעו   בדברי   ימי   'ההגנה'   דאז . יהודה   כאילו   נעלם   באחד   הימים ,   רק   מדי   פעם   "שלום"   חטוף . לעתים   נכנסתי   לביתו   ביקנעם   לומר   לו   שלום .   ידעתי   שהוא נזהר   במיוחד   בפניי ,   בהיותי   עיתונאי ,   אם   כי   ידע   שבקשריי   עם אנשי   שב"כ   ומודיעין   אני   מפריד   בין   עבודתי   ובין   ידיעת   השגרה של   הש"י   ויורשיו ,   שגם   אני   השתייכתי   אליהם   עד   קום   המדינה . על   אף   בעיות   הבריאות ,   הוא   שקע   בעבודתו   יותר   משהיה   מותר לו .   רק   אנו   הזקנים   מסוגלים   עוד   לזכור   את   כל   החשובים והנעימים   ז"ל . יהודה   אריאל תאונה   מערכתית שמחתי   לראות   ש"מבט   מל"מ"   מספר   39   הקדיש כתבה   לזכרו   של   מאיר  ( מקס )  בינט   ז"ל ,   האיש   שכל חייו   היו   קודש   לפעילות   ביטחונית   ומודיעינית   מטעם מדינת   ישראל   ולטובתה ,   עוד   בטרם   נולדה .   מאיר   שם קץ   לחייו   בכלא   המצרי   בעקבות   "הפרשה . "   נדהמתי לקרוא   את   פתיח   רשימתו   של   ד"ר   בריימן ,   יו"ר   חוג הפרופסורים   לחוסן   מדיני  ( שכנראה   לא   הכיר   את מאיר . (   הרשימה   פותחת   בדברי   שטנה   פרועה   נגד מדינת   ישראל ,   ראש   הממשלה   והחלטותיה   ומדיניותה של   הממשלה   והכנסת .   בין   רשימה   זו   לבין   זכרו   של מאיר   בינט   ז"ל   אין   ולא   כלום .   דבריו   המופרכים   של ד"ר   בריימן   רק   מבזים   את   זכרו   של   האיש   המצוין מאיר   בינט   ז"ל ,   ומקומם   אינו   בפרסומי   המל"מ . הכרתי   היטב   את   מאיר   והייתה   לי   הזכות   לפעול במחיצתו   באחת   מתקופות   חייו .   הוא   היה   איש   שקול , מתון ,   משכיל   ונעים   הליכות .   אילו   מאיר   היה   קורא את   פתיח   רשימתו   של   ד"ר   בריימן ,   הוא   היה   מתהפך בקברו   ומתקומם . היה   בפרסום   הכתבה   כפי   שהיא   "תאונה   מערכתית" וביזוי   זכרו   של   מאיר   ז"ל ,   וחשוב   לתקנה   ככל   הניתן . אל"ם  ( מיל ( '   אורי   גורן ארץ   אוכלת   גיבוריה בגיליון   מספר   39   של   "מבט   מל"מ"   פורסמו   דבריו   של ד"ר   רון   בריימן   אודות   מאיר   בינט   ז"ל ,   אחד   מגיבוריה של   "הפרשה , "   שלא   זכה   להימנות   עם   אותם   מחבריו לרשת ,   המוכרים   יותר   לציבור   הרחב . יפה   עשה   ד"ר   בריימן   וכמוהו   מערכת   "מבט   מל"מ , " שהאירו   במקצת   את   דמותו   הבלתי   ידועה .   אין   לי   כל ספק   שמן   הראוי   למצוא   את   הדרך   הנאותה   להנצחת זכרו ,   הן   במסגרת   העמותה   והן   במערכת   החינוך ואמצעי   התקשורת .   אם   לאדם   כמוני ,   שבתקופת   "עסק הביש"   היה   לקראת   סוף   העשור   הראשון   לחייו ,   היה בכתבת   "מבט   מל"מ"   משום   חדש ,   על   אחת   כמה   וכמה הדורות   הצעירים   יותר ,   שאינם   יודעים   עליו   מאומה . עם   זאת ,   אבקש   להעיר   באשר   למשפטי   הפתיחה   של הכתבה .   למיטב   ידיעתי   והבנתי ,   עמותת   המרכז   למורשת המודיעין   היא   גוף   לא   פוליטי   שמטרתו   להנציח   את חללי   קהילת   המודיעין   ולשמש   מרכז   להנחלת   מורשת המודיעין .   לעניות   דעתי "   , מבט   מל"מ"   אינו   המקום למתן   ביטוי   לדעות   פוליטיות   בנושאים   השנויים במחלוקת   בהקשר   זה .   לא   היה   מקום   לציין   את   תוארו של   ד"ר   בריימן   כיו"ר   חוג   הפרופסורים   לחוסן   מדיני וכלכלי ,   שהוא   גוף   פוליטי   מובהק . לדעתי ,   כאשר   עשה   את   שליחותו   ראה   מאיר   בינט ז"ל   לנגד   עיניו   את   מדינת   ישראל   ולא   את   גוף   זה ואחר   בתוכה .   הייתי   מרחיק   לכת   ואומר   כי   עירוב   שמו בנושא   הטעון   של   ההינתקות ,   יש   בו   משום   פגיעה כלשהי   בזכרו . בברכה מוטי   מלכין

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר