קתדרה מזרח תיכונית

עמוד:19

גאוגרפי   ומסלולי   לימוד   משותפים   בהוראת   אותם   מורים או   קשרי   ידידות   ויריבויות   מתקופות   שונות   בחייהם   של אנשי   הדת .   לאופיו   והרכבו   של   הממסד   הדתי   השפעה   ניכרת על   הדינמיקה   של   עיצוב   המדיניות   וקבלת   ההחלטות   באיראן כיום ,   שכן   קבוצות   לחץ   דתיות   האוצרות   בידיהן   עוצמה פוליטית   רבה   עשויות   להכתיב   את   מדיניות   המחנה   השמרני השליט   ולהשפיע   באופן   ישיר   על   המנהיג   העליון  ( לעתים בהצרת   צעדיו . ( תפיסת   השלטון   בידי   ח'מיני   והפיכתו   לסמכות   הפוליטית והדתית   היחידה   קיזזה   את   השפעת   שאר   חכמי   הדת   באיראן . הניסיון   המהפכני   פער   שסע   עמוק   בתוככי   הממסד   הדתי וכפה   למעשה   מציאות   שבה   קבוצה   מסוימת   מאנשי   הדת אוחזת   ברסן   השלטון ,   בעוד   חלק   ניכר   מהם   בוחר   להדיר את   רגליו   מענייני   דיומא .   באורח   טבעי ,   אנשי   הדת   שפנו לעסקנות   הפוליטית   ולניהול   המדינה   חדלו   מלימודיהם   ועל כן   הם   נופלים   בבקיאותם   הדתית   מעמיתיהם   שהמשיכו להעמיק   דעת .   עם   זאת ,   ברי   כי   האחרונים   עומדים   חלשים ומשוללי   אמצעים   מול   אנשי   הדת   הפוליטיים ,   שמעמדות השררה   קובעים   למעשה   את   הסטטוס-קוו   במדינה . המצב   המהפכני   מנציח   את   כוחה   של   אליטה   שלטת ,   אך זו   מתקשה   להוציא   מקרבה   למדנים   ואנשי   דת   ומשפט   בעלי מוניטין   שייהנו   מהכרה   נרחבת   כמקורות   חיקוי   דתיים . עיקר   מנהליה   הבכירים   של   המדינה   הם   אנשי   דת   המאופיינים בדרגה   דתית   בינונית ,   שגם   היא   על-פי   רוב   תוצר   של מניפולציה   פוליטית ,   כגון   העלאה   בדרגה   הדתית   שבאה עקב   התפקיד   הפוליטי .   לא   פלא   אפוא   שאנשי   הדת   הנושאים במשרות   פוליטיות   מגלים   בדרך   כלל   נאמנות   גבוהה   למשטר , וגם   אם   על-פי   רוב   דרגתם   הדתית   אינה   גבוהה ,   הם   אוצרים בידם   עוצמה   שלטונית   וכלכלית   המאפילה   על   השפעתם של   חכמי   הדת   הבכירים   מהם . גם   אם   לאחר   חצי   יובל   המהפכה   האסלאמית   הגדירה   עצמה כעובדה   קיימת   במרחב   ולא   נשקפת   סכנה   מיידית   ליציבותה , הרי   המסד   הרעיוני   שהיא   נשענת   עליו   אינו   מובן   מאליו כלל   ועיקר ,   והוא   לא   קנה   לעצמו   אחיזה   בקונסנסוס .   בדומה לשיח   הציבורי   שמוצג   בשנים   האחרונות   בתקשורת האיראנית ,   גם   בין   כותלי   מכללות   הדת   עומדת   סוגיית   יחסי הדת   והמדינה   -   על   השלכותיה   מרחיקות   הלכת   -   בחזית הפולמוס .   אנשי   הדת   נתונים   בדילמה :   מצד   אחד ,   לתחושת רבים ,   צילה   המתארך   של   התפרצות   פנימית   מעמיד   את זהותם   למבחן .   במוקד   התפרצות   זו ,   אם   וכאשר   תתחולל , יעמוד   להבנתם   המתח   שבין   הדת   לבין   החברה   האזרחית . בתרחיש   כזה   הם   עלולים   להיהפך   לקורבן   עיקרי   של   זעם ההמון .   מצד   אחר ,   במצב   הדברים   הנוכחי ,   גם   אנשי   הדת המתנגדים   למשטר   העריץ   תלויים   בו   במידה   רבה   ואף נהנים   ממנעמיו .   תפיסת   עצמם   "בסירה   אחת"   עם   המשטר האסלאמי ,   וחשש   בסיסי   מכוחו   -   מונעים   עד   כה   התנגדות אקטיבית   רחבה   מצדם ,   כשזו   עלולה   לאיים   גם   על   מעמדם . הוויכוח   על   מחשבה   דתית   אקטיביסטית   או   שקטה   משיק לסוגיה   הרגישה   של   יחס   הדת   לגבולות   החירות   ולפלורליזם הרעיוני ,   ומצטלב   עם   ציר   מרכזי   במאבק   המחנות   באיראן מאז   עלייתו   של   הנשיא   מחמד   ח'אתמי   ב1997-   והופעתו של   המחנה   הרפורמיסטי   בנוף   הפוליטי   " ) האביב   של ח'רדאד . ( "   כללם   המכריע   של   הזרמים   הרעיוניים   בממסד הדתי   מצמצמים   את   הפלורליזם   למסגרת   האסלאמית   ואין הם   ניאותים   להחילו   על   חוגים   השוללים   אותה   מיסודה . הוויכוח   מתנהל   אפוא   על   גבולות   חופש   הביטוי   בתוך האסלאם ,   ובכלל   זה   עד   כמה   ניתן   להרחיק   לכת   במלאכת הפרשנות ,   האם   קיימת   רק   פרשנות   אחת   והאם   מוצדק לכפותה   על   המאמינים . את   קשת   האידאולוגיות הרווחות   בקרב   אנשי   הדת באיראן   בנושא   יחסי   דת ומדינה ,   ניתן   לחלק   לפיכך לארבעה   זרמים   עיקריים : ( א )  המקבלים   את   שלטון חכם   הדת   ואת   המנהיג ח'אמנהאי   כמקור   חיקוי ( הנמנים   עם   הפלג השמרני ) ;( ב )  המקבלים את   שלטון   חכם   הדת   אך מסתייגים   מהמנהיג ומכישוריו   הדתיים ;  ( ג ) השואפים   לצמצום סמכויות   המנהיג והתמקדותו   בהשגחה והכוונה   מרחוק  ( תומכי הפלג   הרפורמיסטי המתון )  ;( ד )   השוללים לחלוטין   את   שלטון   חכם הדת   ומעורבות   הדת במדינה ,   והרואים   בה כפירה   באמונה .   יודגש   כי זרמים   אלו   מתקיימים בעיקר   "על   הנייר , "   בעוד בפועל ,   הגבולות   ביניהם מטושטשים   למדיי .   כמעט שאין   מסגרות   ארגוניות משמעותיות   המגדירות אותם ,   והשתייכות   לכאן או   לשם   נזילה   למדיי . אנשי   הדת   המתנגדים   למהפכה   האסלאמית   נוטים   להתלכד סביב   מספר   מצומצם   של   מקורות   חיקוי   בכירים   בתוך איראן   או   מחוץ   לה ,   ושומרים   על   פרופיל   מחאה   נמוך , בעיקר   בשל   מדיניות   היד   הקשה   של   המשטר   כלפי   ביטויי הכפירה   בסמכותו .   סיבה   נוספת   לרפיונם   היא   היעדר   קונצפט אידאולוגי   מוסכם   שילכדם   סביבו   כאלטרנטיבה ;  וממילא , ניכר   כי   החברה   האיראנית   יגעה   ושבעה   ממאבקים   פוליטיים הרוויים   ברטוריקה   דתית   מכדי   שיסחפוה .   כך   באופן פרדוקסלי ,   מעצם   קיומו   של   משטר   דתי ,   ניזוקה   גם האופוזיציה   הדתית   לו . סממן   בולט   של   המהפכה   האסלאמית ,   העשוי   לעורר   תמיהה , הוא   ביכור   קבוע   של   האינטרס   הפוליטי   על   פני   החובה הדתית .   ביטוי   מובהק   לתפיסה   זו   העניק   ח'מיני   בקובעו ( ינואר   ( 1988   כי   "שימורה   של   הרפובליקה   האסלאמית הוא   חובה   אלוהית   העולה   על   כל   המצוות   האחרות . " המשטר   האיראני   רואה   באנשי   הדת   מקור לגיטימציה   בסיסי   ואבן   הראשה   של   המהפכה ומעודד   באמצעים   כספיים   ומנגנוני   תעמולה את   קיומה   של   מערכת   דתית   מסועפת חנות   ספרי   דת   בעיר   הקדושה   קום

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר