זרובבל ורמל (ארבל) אבי המודיעין הקרבי בצה"ל

עמוד:13

הראשונים   בקיבוץ ,   כרינו   זיפזיף   מהאפיק .   באחת   הפעמים , כאשר   התקרבנו   לגשר   טורקי   עתיק   שהיה   על   הנהר ,   הותקפנו ביריות   ושני   חברים   נפצעו .   הכנופיות   שבאו   מעבר   הירדן המזרחי   וחצו   את   הנהר   היו   איום   שהיינו   חייבים   להתמודד אתו .   הייתה   גם   אגדה   שהטורקים   בנסיגתם   קברו   ליד   הגשר אוצרות   זהב ,   והרפתקנים   ניסו   לריק   למצוא   אותו . בשנת   1938   השתתפתי   בקורס   מ"כים   בחניתה ,   ובשנת 1941   השתתפתי   בקורס   מ"מים   בג'וערה .   קורס   המ"מים נתן   לי   את   הדחיפה   הראשונית   לעסוק   באויב .   בפרק   האויב בפקודת   המבצע   יש   לפרט   את   נתוני   האויב .   כאשר   חזרתי ביקשתי   לברר   את   נתוני   האויב   בגזרה .   כאשר   בדקתי , התברר   לי   שהידע   היה   מועט   מאוד .   במיוחד   היה   חסר   ידע כתוב   על   השטח .   חזרתי   מקורס   המ"מים ,   עסקתי   בהדרכה והתחלתי   ללמוד   את   האויב   במרחב   שבו   שוכן   הקיבוץ . מצאתי   שהיו   שלושה   סוגי   אויבים :   הכנופיות   שחצו   את הירדן   ותקפו   את   היישובים ;  העיר   בית   שאן ,   שהייתה   אז עיר   ערבית ;  והכפרים   שעל   הגלבוע .   שאלתי   מה   ידוע   על הכפרים   האלה   והסתבר   שהידע   היה   מועט   ביותר .   יצאתי לסיורים   על   גב   סוסה   מעבר   לירדן   עם   בדווי . " " בתחילה   יצאתי   ליום   אחד   ואחר   כך   יצאתי   לסיור   של שלושה   ימים   שבמהלכו   הגעתי   עד   למבצר   עתיק   באזור עג'לון ,   קלעת   א-רבד ,   שממנו   רואים   את   הסרטבה .   במקום זה   השיאו   את   המשואות   בימי   המשנה   והתלמוד מארץ-ישראל   לבבל .   הקמתי   שתי   כיתות   סיירים .   בקדימות ראשונה   הבנתי   שעליי   לחקור   כיצד   חצו   הכנופיות   את הירדן .   ארגנתי   כיתת   סיירים   מבני   המשקים   באזור   בית שאן   לעניין   זה .   הכיתה   השנייה   הייתה   מורכבת   מחברי משקים   מגוש   חרוד   ואזור   הגלבוע   ואתם   סיירתי   את   הכפרים באזור   הגלבוע   וברמת   יששכר . " " הירדן   ידוע   בפיתוליו .   בפיתולים   נצבר   סחף   רב ,   זרימת המים   נחלשת   וניתן   לחצות   בקלות .   סיירנו   את   כל   המעבורות הקיימות   מנהרים   ועד   ואדי   מלחה  ( מצפון   לגשר   אלנבי . ( בנהרים ,   בתחנת   החשמל ,   סגרו   את   הסכר   ופתחו   אותו בשעות   קבועות ,   ואנו   ידענו   מתי   שעות   השפל   והגיאות . הגבול   לא   היה   סגור   כמו   היום   ולא   הייתה   בו   נוכחות צבאית .   הכנו   מפה   לכל   מעבורת   בקנ"מ   1 : 5 , 000   ומפה בקנ"מ   1 : 20 , 000   עם   אזור   המעבורת   והמעבורות   הסמוכות . בדקנו   את   עומק   המים   ואת   רוחב   הנהר .   ציינו   מקומות נוחים   למארב ,   מקומות   השולטים   על   המעבר   ושבילים שבהם   ניתן   היה   להגיע   אליו .   ציינו   את   השמות   הערביים של   המעבורות   במפות .   אם   נודע   שצפויה   הגעתה   של   כנופיה באזור   מסוים ,   ידענו   באיזו   מעבורת   היא   תנסה   לחצות   את הנהר   ויכולנו   להציב   לה   מארב .   אחר   כך   למדתי   גם   את המעבורות   עד   גשר   דמיה . " " ב'ליל   הגשרים'   ב17-16-   ביוני   1946   יצאה   יחידה   של הפלמ"ח   לפוצץ   את   גשר   דמיה  ( כיום   גשר   אדם ,   מצפון ליריחו . (   אנשי   היחידה   ביקשו   ממני   להצטרף   אליהם   מכיוון שהכרתי   את   המעברים   על   הירדן .   הובלתי   אותם   אל   המקום עם   הסייר   שלהם   אפרים   בלוך  ( שנודע   בכינויו   'ה ע ז . ( '   יצאנו לפעולה   מקיבוץ   טירת   צבי   בשתי   מכוניות ,   מונית   ומשאית שעליה   מכונת   כביסה ,   שנועדה   כביכול   לקיבוץ   בית   הערבה מצפון   לים   המלח .   זה   היה   סיפור   הכיסוי   לנסיעה   שלנו   אל הגשר .   הגענו   למקום   עם   חשכה .   אפרים   ואני   הובלנו   את הכוח   עד   לקרבת   הגשר .   עובר   אורח   בדווי   עבר   במקום לתומו   ונאלצנו   לקשור   אותו .   הנחנו   את   חומר   הנפץ ,   אך הוא   לא   התפוצץ   באותו   הלילה .   למחרת   הגיעה   למקום יחידת   הנדסה   בריטית   כדי   לפרק   את   המטענים .   הם   כנראה לא   נזהרו   והגשר   התפוצץ . " " בשנות   'המרד   הערבי'   חל   שינוי   יסודי   בשיטת   הלחימה של   'ההגנה . '   במקום   לחכות   לערבים   שיתקפו   את   היישובים , התחילו   לסייר   בכפרים   הערביים   ולהניח   מארבים   לכנופיות שתקפו   את   יישובינו .   אולם   הידע   על   יעדי   האויב   היה מועט .   התחלנו   להכין   תיק   לכל   כפר .   סיירנו   בכפרים   במסווה של   סיורים   להכרת   הטבע .   הכנו   מפות   מוגדלות   בקנה   מידה של   . 1 : 5 , 000   בתיק   ציינו   דרכי   גישה   אל   הכפר   וידיעות נוספות   שנדרשו   לפשיטה   על   הכפר   או   לכיבושו . " " מפקד   הנפה   שלי ,   ישראל   בן-אליהו ,   ראה   את   העבודות הראשונות   שעשיתי .   הוא   הביא   אותן   ליגאל   ידין ,   שהיה   אז ראש   מחלקת   התכנון   במטה   הכללי .   יגאל   ידין   קרא   לי   ואמר לי   שהוא   מטיל   על   איש   מהמחלקה   שלו   לעסוק   באותו נושא .   האיש   היה   זיאמה   דיבון ,   לימים   מאנשי   משרד   החוץ . החלטנו   לערוך   קורס   למפקדי   כיתות   סיור   בשפיה .   אחריו החלטנו   לערוך   קורס   לקציני   מודיעין   שכלל   את   השטח ואת   המודיעין   על   האויב .   בין   השאר ,   שמענו   הרצאות   מפי עזרא   דנין   ויהושע   פלמון   על   היישוב   הערבי   בארץ .   שני הקורסים   נערכו   בקיץ   . 1943   אחר   כך   נערכו   עוד   קורסים למפקדי   כיתות   סיור .   בשנת   1946   נערך   בחדרה   קורס   ארוך יותר   לקציני   המודיעין   שעסק   רק   באויב .   כמה   מבוגרי הקורס   משפיה   הגיעו   אליו .   במסגרת   הקורס   למדנו   את השפה   הערבית   ואת   החברה   והיישוב   הערבי   בארץ . " " בקורסים   אלה   תרגלנו   הלכה   למעשה   את   הכנת   'תיקי הכפרים . '   עסקנו   בכפרים   מהסביבה   הקרובה   לשפיה : צינדיאנה ,   צבארין ,   קניר   ואחרים .   התיק   כלל   את   כל   הידיעות הנדרשות   כדי   שיחידה   שלנו   תוכל   לפעול   נגד   הכפר   וכן   ידע על   המשפחות   בכפר .   צילמנו   בתים   בכפר   שהיו   חשובים מבחינה   צבאית   ובהם   בית   המוח'תאר .   סימנו   את   דרכי הגישה   אליו .   ל'תיקי   הכפרים'   צורפו   בשלב   מאוחר   יותר צילומי   אוויר .   מלבד   'תיקי   הכפרים'   הכנו   תיקים   של   יעדים נוספים ,   כגון   תיקי   שכונות   בערים   מעורבות   ותיקים   של יעדי   הצבא   הבריטי   כגון   תחנות   רדאר  ( מכ"ם . " ( " בשלבים   הראשונים   של   מלחמת   העצמאות   מוניתי   לקצין המודיעין   של   מבצע   'נחשון . '   הבריטים   עדיין   שלטו   בארץ . מבצע   זה   נהפך   לתפנית   גדולה   בשיטות   הלחימה   של   'ההגנה . ' לפני   מלחמת   העצמאות   כל   הפעולות   שלנו   נערכו   בלילה ועל   ידי   כוח   שלא   היה   גדול   מפלוגה .   פעולות   אלו   היו פעולות   תגובה   בלבד .   במבצע   'נחשון'   פעל   לראשונה   כוח בסדר   גודל   חטיבתי   ובאור   יום .   גם   מבחינת   המודיעין   זו הייתה   מהפכה .   נעזרנו   בסיורי   אוויר   לאיסוף   מידע .   המטוס שעמד   לרשותי   היה   אמצעי   האיסוף   החשוב   ביותר .   המטרה הייתה   להבטיח   את   הדרך   לירושלים   כאשר   השיירות   נאלצו לעבור   דרך   כפרים   עוינים   שהכנופיות   שפעלו   מתוכם   הציבו מארבים   על   הדרך .   היינו   צריכים   לספק   מודיעין   על   הדרך ועל   כוחות   ערביים   שהיו   עלולים   להפריע   לתנועה   בכביש . יצאתי   לסיורים   אוויריים   ודיווחתי   במכשיר   הקשר   ליחידות שהיו   על   הקרקע .   לפעמים   כתבתי   פתק ,   שמתי   אותו   בתוך יוזמותיו   הראשונות   היו   למידת   כפרי   הערבים במרחב   ותיעוד   כל   המידע   ב'תיקי   הכפרים' וכן   למידת   המעבורות   על   הירדן   כדי   לדעת היכן   להציב   מארבים   שיאפשרו   למנוע מ"הכנופיות"   לחצותו גם   היום ,   כשהעשייה   הרבה   יותר   מכוונת וכאשר   אנו   יודעים   מהו   מודיעין   קרבי ,   השטח קורא   לעושים   במלאכה   לקדם   את   עבודת המודיעין   על-פי   הבנתם

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר