כך הקמנו את בסיס קת"ם (בעבר יחידה 154) הראשון באילת

עמוד:10

כך   הקמנו   את   בסיס   קת"ם ( בעבר   יחידה   ( 154   הראשון   באילת עם   הקמת   בסיס   הקת"ם   באילת   ב1955-   הורחבה   הפעילות   המודיעינית   בפיקוד   הדרום .   הכתבה מוקדשת   לזכרם   של   חבקוק   כהן ,   בנימין   כהנא ,   דוד   כהן   ושלמה   אלטון ,   שנפלו   במילוי   תפקידם יוסף  ( יוס'קה )  לוי גמלאי   קהילת   המודיעין בתחילת   שנת   1952   מוניתי   לאחראי   על   הגזרה   הירדנית , מאזור   חברון   עד   עקבה ,   בעת   שהוצבתי   בבסיס   קת"ם   דרום בבאר   שבע   ת"פ   סרן   יעקב   נמרודי .   בתפקיד   זה   החלפתי   את חבקוק   כהן   ז"ל ,   שנרצח   בעין   חוסוב  ( חצבה )  ב26-   בדצמבר , 1951   במילוי   תפקידו   כקצין   שטח ,   בידי   מודיע   שנפגש   אתו במקום . אני ,   בן   ראשון   לציון ,   שירתתי   במלחמת   העצמאות   בגדור פשיטה   , 89   בפיקודו   של   משה   דיין .   לאחר   שחרורי ,   בשירות מילואים ,   עברתי   קורס   קצינים   וקורס   קמ"נים   ואחר   כך הוצע   לי   להצטרף   לשירות   קבע   בחיל   המודיעין . הבסיס   בבאר   שבע   היה   במבנה   ערבי   ישן   בעיר   העתיקה וכונה   "שטינקריאדה . "   פעלתי   בבסיס   זה   עד   אמצע   שנת . 1955   בתקופה   זו   כיהנתי   כשנה   כמפקד   מחנה   ועדת   שביתת הנשק   בניצנה ,   שבו   גויס   כמודיע   קצין   מצרי   בדרגת   סרן , שסיפק   מידע   חיוני   ואשר   נחשב   לאחד   המקורות   החשובים ביותר   של   אמ"ן   במשך   שנים   רבות . בתפקידי   הפעלתי   מודיעים   בהר   חברון ,   בערבה   ובעקבה . בין   השאר   היינו   הראשונים   שהבאנו   מידע   על   תוקפיהם ורוצחיהם   של   הנוסעים   במעלה   עקרבים   באוטובוס   שחזר מאילת   בפורים   . 1954   המידע   הושג   באמצעות   מודיע   בדווי שכונה   'דוכיפת . ' הנסיעות   לאילת   בתקופה   זו   היו   בעייתיות   ביותר ,   בטרמפים מזדמנים   או   באוטובוס   מקרטע , במשך   שמונה   שעות   ולא   פעם בעמידה   עקב   העומס .   לעתים   הגענו לאילת   בטיסות   'ארקיע'   או   במטוס פייפר   שהועמד   לרשותנו . עם   התרחבות   הפעילות   באילת , הוחלט   להקים   בסיס   קבע   במקום . במטה   הוחלט   שאני   אנהל   את הבסיס   כבסיס   משנה   לבסיס   דרום . באמצע   1955   עלינו   אני   וחיליק הנהג   על   ג'יפ ,   עם   מעט   ציוד   אישי , וירדנו   לאילת . יישוב   קטן   ומבודד   ובין   השאר הייתה   מעין   מושב   גלות   לפושעים , ובה   בסיס   צבאי   קטן   שנקרא ' מצודת   אילת'   בוואדי   שבין   ההרים . איש   לא   חיכה   לנו   במקום . תחילה   חיפשנו   היכן   להתמקם ובחרנו   בבניין   נטוש   ליד   החוף , שהיה   שייך   בעבר   לחיל   הים .   חיינו   במקום   שבועות   מספר בתנאים   פרימיטיביים ,   בלא   מים   ושירותים .   אכלנו   בקיוסק של   השק"ם   והתחלנו   לפעול   במרץ   לגיוס   סוכנים   ולקיום מפגשים   ליד   הגבול   הירדני   או   בחוף ,   בתיאום   עם   היחידה הצבאית   במקום . כעבור   כמה   שבועות   הוחלט   שאמלא   גם   את   תפקיד   הקמ"ן של   מפקדת   'מצודת   אילת , '   נוסף   על   תפקידי   כקת"ם .   מינוי כפול   זה ,   קת"ם   וקמ"ן   מרחבי ,   היה   חריג   -   לא   היה   לו   תקדים ואף   לא   התקיים   אחריי .   בתפקיד   משולב   זה   קיבלתי   צריפון משרדי   במחנה   המצודה   וכן   דירת   שיכון   באילת .   הדירה אפשרה   לי   להביא   את   אשתי ,   שנשארה   עד   אז   בבאר   שבע , ולקיים   אורח   חיים   משפחתי .   בד   בבד   שוחרר   הנהג   שהיה מסופח   אליי   והוחזר   לבסיס   בבאר   שבע . החיים   באילת   היו   קשים   ביותר .   מזג   האוויר   היה   חם   מנשוא , לא   היה   מזגן   ואף   לא   "דזרט   קולר )  " המצאה   מקומית ,   מעין חיקוי   למזגן . (   לא   היה   כל   ריהוט   למעט   מיטות   סוכנות .   את המזון   קיבלנו   מבסיס   ההספקה   הצבאית .   בלילות   חמים במיוחד   היינו   שופכים   דליי   מים   על   הסדינים   או   ישנים אילת   הייתה   אז   יישוב   קטן   ומבודד .   איש   לא חיכה   לנו   במקום , 1955   כך   נראה   חוף   אילת

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר