יומן אירועים

עמוד:37

ארץ אוכלת גיבוריה לזכר מאיר בינט , ביום השנה ה50- למותו בשבי אחד   ההיבטים   המכוערים   ביותר בתכנית   ההינתקות   של   ראש   הממשלה אריאל   שרון   -   שאיננה   תכנית   ואיננה הינתקות   אלא   רק   גירוש   יהודים מבתיהם בארצם   -   הוא   ההתייחסות   למתיישבים החלוצים   בגוש   קטיף   ובצפון   השומרון . הן   ההתייחסות   של   ראש   הממשלה ואנשי   חצרו   והן   חוסר   ההתייחסות של   "ארגוני   זכויות   האדם -   "   הממלאים פיהם   מים   כאשר   מדובר   בזכויות   האדם של   יהודים   -   מבטאים   דה-לגיטימציה ודה-הומניזציה   לאנשים   שכל   חטאם הוא   נכונותם   להתיישב   בחבלי   ארץ מסוימים   בארץ-ישראל . טוענים   נגדם   שהממשלה   שלחה   אותם " לשם"   ולפיכך   היא   רשאית   לגרשם משם .   האם   יעלה   על   הדעת   לגרש   את המתיישבים   לאורך   גבול   הלבנון   או בשדרות   על   סמך   אותה   טענה מקוממת ,   בבחינת   "הכושי   עשה   את שלו ,   הכושי   יכול   ללכת ? " באופן   סמלי ,   דווקא   שבוע   זה   סיפק דוגמה   נוספת ,   ותיקה   יותר ,   לאופן   שבו ישראל   הרשמית   מתייחסת   לגיבוריה . היום ,   כ"ו   בכסלו ,   ב'   דחנוכה ,   הוא   יום השנה   ה50-   להתאבדותו   בכלא   המצרי של   סגן   אלוף   מאיר  ( מקס )  בינט .   האיש שהה   במצרים   בשליחות   מודיעינית מטעם   מדינת   ישראל ,   נתפס ,   עונה ושלח   יד   בנפשו ,   היום   לפני   50   שנה . אבל   אף   נציג   רשמי   של   ממשלת   ישראל לא   כיבד   בנוכחותו   את   אירוע   הזיכרון שהתקיים   השבוע   במרכז   למורשת המודיעין ,   בהשתתפות   המשפחה ,   ותיקי קהילת   המודיעין   וחברים .   אף   כלי תקשורת   "ממלכתי"   לא   מצא   לנכון להזכיר   את   האיש   ואת   האירוע לזכרו . באירוע   הוקרן   סרט   לזכרו , שהופק   על   ידי   בתו   מיכל-מישל .   האם יימצא   ערוץ   טלוויזיה   ישראלי   שימצא לנכון   להקדיש   זמן   לגיבור   ישראלי ?  או שמא   רק   פסטיבלים   סביב   מותו   של רב-המחבלים   ערפאת   וקידום מועמדותו   של   הרוצח-האסיר   ברגותי לראשות   רשות   הטרור   הפלסטינית יכולים   להיות   משודרים   לקהל הישראלי ? הדור   שלא   ידע   את   מאיר ,   יודע   לכל היותר   כי   האיש   קשור   בצורה   זו   או אחרת   ל"עסק   הביש"   שהתרחש במצרים   בשנת   1954   ואשר   העסיק את   המערכת   הפוליטית   בישראל   בשנות ה50-   וה60-   של   המאה   הקודמת .   לפיכך מן   הראוי   להקדיש   מילים   אחדות   לזכרו של   האיש . מאיר   נולד   ב1917-   בהונגריה .   הוא   גדל בגרמניה ,   העפיל   עם   הוריו   ארצה באמצע   שנות   ה30-   והתגייס   ל'הגנה . ' בהמשך   דרכו   הוא   פעל   באיראן   ועל גבול   איראן-עיראק   בהדרכת   נוער   יהודי ובסיוע   לעלייה   ארצה .   מאוחר   יותר הוא   למד   באנגליה   הנדסה ואלקטרוניקה ,   ופעל   באיטליה   בייצור מכשירי   קשר   לספינות   מעפילים . המחויבות   האישית ,   השליטה   בשפות והידע   הטכני   שלו   -   כל   אלה   הובילו אותו   לחיל   המודיעין   הצעיר   של   מדינת ישראל   שעתה   זה   נולדה .   במסגרת   זו הוטלו   עליו   משימות   עלומות   באיראן ובעיראק . מאיר   המשיך   בפעילותו   החשאית   גם לאחר   שנשא   אישה   והוליד   בת .   הוא בנה   לעצמו   סיפור   כיסוי   כאיש   עסקים גרמני  ( מקס   בנט )   המייצג   חברות גרמניות   במצרים .   בשלב   מסוים   גם משפחתו   הצטרפה   אליו   למדינת   האויב , כחלק   מסיפור   הכיסוי .   שליחותו   בארץ זו   הייתה   אמורה   להיות   נפרדת   מזו של   הרשת   שלימים   נקשר   שמה   ב"עסק הביש . "   אבל   נפילת   הרשת   ב1954- הביאה   גם   לידי   תפיסתו   ובהמשך   אף למותו ,   היום   לפני   50   שנה . מאיר   בינט   קבור   בבית   הקברות   הצבאי בהר   הרצל   בירושלים .   המצבה   על   קברו בירושלים ,   במורד   ההר ,   מסמלת   את המחיר   ששילם   כדי   לסייע   למדינת ישראל   להגיע   לפסגת   ההר . יהי   זכרו   ברוך ! הכותב הוא ד"ר רון בריימן , יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי , בכתבה שהתפרסמה בעיתון Nfc של ברק . 10 / 12 / 2004 , 013 שלום מישל - ארבע תגובות ( מני רבות ) לערב ההקרנה לזכר מאיר ( מקס ) בינט שלום מישל , אם   זה   יעזור   ולו   רק   במעט ,   אני   מבקש סליחה   בשם   קהילת   המודיעין   שאני נמנה   עמה . יצאתי   כרגע   כמו   מתוך   סרט ,   חלום שבו   ראיתי   אדם   שיש   לו   עבר   עם משפחה ,   אך   הוא   נשכח ממדינת   ישראל ולו   רק   בגלל   הסודיות ,   ואיני   יודע   מה הוא   עוד   עשה ,   ואולי   לעולם   לא   נדע . רוצה   אני   למסור   לך   את   רגשי   ההוקרה שלי   על   הדרך   שבה   תיעדת   את   עברו הקצר   של   אביך . אך   עם   הספק   של   חיי אומה   שלמים   ובתוך   נבכי   המודיעין מסתתרים   עוד   רבים   כמותו . כל   הכבוד !  אני   מאמין   שאבא   היה   חש גאווה   לו   ידע   כיצד   הנצחת   את   זכרו . מחזק את ידייך , חברך לעבודה רפי מישלי'קה שלום רב , מה   שלומך ?   את   מצליחה   להירגע ? הערב   שלשום   היה   איכותי ,   משמעותי ומרגש   ביותר . השבת   לאביך   כבוד רבכיבדך   את   משפחתך   בזכר   אביך מילאת   את   חובתך   להיסטוריה   של   עם ישראל ,   הענקת   לנו   את   הזכות   לדעת מה   עשה   אביך   ועד   כמה   הסתכן   ושילם בחייו   למעננו .   הסרט   עשוי   מעולה , את והבמאי   הצלחתם   להעביר   לצופים עובדות ,   רגשות   וכן   את   האווירה   של הימים   ההם .   השרתם   בצופים   אווירה של   מתח   וסקרנות   לבאות   לאורך   כל הסרט . כל   זה   באמצעות   צילומי דוברים   וצילומי   מסמכים   ותמונות בלבד ;  בלא   שחקנים   חיים . מישלי'קה , כל   הכבוד   לך !  כשיגיע   תורי בקולטורה   אני   אזמין   אותך   עם   הסרט . מירה שנער היי מישל , מעבר   למה   שאמרתי   בערב   האזכרה , שהיה   מרשים ,   רציני ,   מכובד   ומעבר לכול   -   השאיר   טעם   של   סקרנות   ורצון לדעת   יותר   על   האיש   המאוד-מאוד מיוחד   הזה   -   עלה   בדעתי   שאם   יהיה אתר   אינטרנט   שיביא   מדבריו   ומכל דבר   שקשור   בו ,   זה   יהיה   דבר   נכון .   כמו שאמרתי ,   הסרט   יצר  ( אצלי   לפחות ) רצון   לדעת   עוד   ואף   לעיין   במכתביו , בעיקר   בטקסט   הנדיר   כל   כך   ביופיו של   המכתב   עם   השתיל . פרחיה אימא , היה   ממש   מרגש .   הפקת   ערב   וסרט ברמה   גבוהה   ממש . כל   הכבוד ! אילת

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא