|
|
עמוד:29
הצעיר , ' ומאז הם זוכרים ילד חזק ושתקן שגדל במשפחה קשת יום . אביו היה פועל בניין וממנו הוא זכר עבודת כפיים קשה . כשעזר לו מדי פעם בפעם , נשבע לעצמו שהוא ימצא את פרנסתו בדרך אחרת . הוא למד ב'כדורי' וחלם להיות וטרינר כשיגדל , אבל הוא פנה לצנחנים , לפלוגה ה' המפורסמת . זו הייתה תקופת פעולות התגמול . המג"ד היה אריק שרון , שמיד שם עין על הצנחן גבה הקומה " : הוא נראה לי אז אדם עם נפש סוערת" ייזכר לימים שרון . כבר אז הוא הקרין את התמהיל של כריזמה וקסם אישי , כוח וחברות , והכול יחד גרמו לאנשים סביבו לפחד ממנו וגם להעריץ אותו , לסמוך עליו וללכת אחריו בעיניים עצומות . לפני כמה שנים , כשכתבתי על קוקלה לעיתוני 'ידיעות אחרונות , ' נפגשתי עם אריק שרון , מפקדו וחברו הטוב . " יש רגעים כאלה" אמר לי אז שרון " , שלעולם לא תשכח . כך היה בפשיטה על משטרת כונתילה . היינו כבר עייפים והרוגים ממאמץ , וממש לפני היעד , אני מסתכל שמאלה ורואה את קוקלה רץ לידי והיה לו מין חצי חיוך על הפנים , כאילו אמר לי : אל תדאג , אני פה . " את פריצת הדרך הגדולה שלו עשה בסיירת מטכ"ל שהייתה אז בחיתוליה . אברהם ארנן , דמות מיתולוגית לעצמה , היה מפקדה הראשון של היחידה בת תריסר הלוחמים . קוקלה היה סגן צעיר שעמד לפני שחרורו מהצבא . אלי גיל " , דאוד , " היה אז אחד מהחיילים ביחידה . בערב יחידה לזכרו של קוקלה הוא סיפר " : יום אחד בא אברהם ואמר לנו : אני מביא אליכם בחור אחד , שהוא מה12- הטובים של הצנחנים . הוא כבר ילמד אתכם דרך ארץ . ובאמת , יום אחד הגיע קצין צעיר , גבוה , יפה תואר וקשוח . הוא החל לטרטר אותנו ככה , שהחלטנו לעשות מרד ולעזוב את היחידה . אחרי שלושה ימים הגיעו אלינו סמי נחמיאס ואברהם ארנן , שכנעו אותנו לחזור , ובאמת הוא התחיל להקנות לנו דברים אחרים לגמרי . כל מיני פטנטים של הכנסת מצלמות לתוך גבסים וצילום נסתר . זה לקח אותנו למקום אחר לגמרי . " וכאן הייתה הנקודה המחוללת - נקודת המפנה שהפכה את הסיירת ליחידת צה"ל הראשונה במעלה . קוקלה הנהיג את היחידה לפעולת החדירה הראשונה מעבר לקווי האויב . המשימה הייתה לחדור אל מוצב הקורסי שבשיפוליה הדרומיים של רמת הגולן . נבחר צוות מצומצם ופיקד עליו קוקלה . כל צמרת צה"ל המתינה במתח רב בחדר הפיקוד . בני , אחד מחיילי צוות הפשיטה , סיפר בערב יחידה " : קוקלה הוביל אותנו בתוואי מאוד תלול וקשה . השקנו לתעלות של המוצב הסורי והגענו עד כדי מרחק של חמישה מטרים מהזקיף הסורי . מאחורינו היה כביש שעליו חלפו מדי פעם משאיות , וחיילים סוריים חצו אותו ברגל . פתאום קוקלה לוחש לי : קום ותשתין על הכביש . לחשתי לו : השתגעת ? הוא אמר לי - זה בסדר . קמתי והשתנתי על הכביש . אחר כך הוא שלח את שאר החיילים וכמובן הוא בעצמו . אני חושב שככה הוא הקנה לנו את הערך הזה של התחושה שאפשר לעשות הכול . כשחזרנו , גילינו מארב סורי 50 מטר מאתנו . קוקלה הורה לנו לרדת במקום . כאן נכנס האלמנט שלא רק האומץ חשוב , אלא גם שיקול הדעת . התחושה שכאשר צריך , הפגן את החוזק שמשמעותו כוח , ואולם כשצריך , היה זהיר ורק כוח " . " וזה" אמר עליו שבתי שביט " היה מודל שגילם את האישיות שלו , את המצוינות שלו ופריצת הדרך החדשנית , שתלווה אותו כחוט השני עד הפיקוד הגבוה על היחידה המבצעית של 'המוסד . "' אחרי ששוחרר מהצבא הוא עסק בחקירות פרטיות , ראה עולם כמאבטח ב'אל-על , ' ובגיל , 34 כבר לא ילד , התגייס ל'מוסד . ' מסלולו התחיל אצל צבי'קה מלחין , רב-אמן מודיעיני , שריד מהזן הישן של מקצועני ביון , שהתפרסם בעיקר בזכות לכידתו של אייכמן . לפני חמש שנים הכנתי כתבה על קוקלה ל'ידיעות אחרונות . ' כששהיתי בקרב חבריו לעת ההיא , שחלקם גדלו והתעצמו עד מאוד והגיעו לצמרת החברתית-מדינית-כלכלית במדינה , חשתי כי לעולם יישאר האיש וסיפורו המיוחד במינו בלתי פתור עד תום . אולי בגלל מורכבותו ופניו הרבים כל כך . אנשים קינאו בו , אהבו אותו , שנאו אותו . שנים עקבתי אחריו מקרוב בעת שהיה קרוב משפחתי , ולכן ככל שאני מנסה להתרחק לכדי אובייקטיביות עיתונאית , כך אני מוצא עצמי במידת-מה נוקט עמדה כלפי האיש . " חשבתי הרבה איך להגדיר אותו" אומר חבר קרוב מאוד שהכיר את פעילותו מקרוב ואשר אוהב לספר על החוש הטכני המוגבל של קוקלה . היו לו שתי ידיים שמאליות , אבל תמיד ידענו שקוקלה , בזכות רצונו ודבקותו במשימה , יוכל להתגבר על כל מנעול ומפתח , גם המתוחכם ביותר . " גדולתו האמיתית , " אומר החבר " , הייתה היכולת לתכנן ולצפות את מרב התרחישים האפשריים , עד הפרטים הכי קטנים . היכולת הזאת חוללה גם הצלחות גדולות וגם יכולת להתגבר על כישלונות , והיכולת הזאת נתנה לו את הכוח לטפח את הלוחם , בתחושה של אבהות מוחלטת . " רבים מאנשי המבצעים של 'המוסד' התוודעו אליו בתקופת היותו ראש המחלקה , כאשר הדריך בנושאי ההתמצאות בשטח בתחום המודיעין " . לי הוא היה אומר , " נזכר שבתי שביט " , חשוב שיהיה להם כבוד אלינו , אבל לא יזיק אם הם גם קצת יפחדו . " אז גם יצא שמעו למרחקים כאחד ש"נותן צ'פחה" מדי פעם בפעם לחניך . אבל המנהיגות שיצר בהדרכה הולידה ביחסי הגומלין אמונה עיוורת של חניכיו ונכונות ללכת אחריו לכל מקום ולכל מבצע . והוא שעמד לו אחר כך , כשמונה לראש החוליה הנחשבת לחוד החנית של ' המוסד . ' היה מדובר בתפקיד יוקרתי , מסוכן , הרואי . זו הייתה תקופת הזוהר של קוקלה . זה היה מיצוי כל התכונות הגלומות באיש " . כושר הריכוז שלו היה פנומנלי , " אומר שביט " . לא נתקלתי בשום אדם בעל מינון כה גבוה של תכונה זו . מרגע שסומן יעד או מבצע , היה נכנס לתהליך של ריכוז והתכנסות , כאשר כולו , גוף ורוח , ממוקדים בעזרת קרן לייזר בלתי נראית ביעד . בסביבתו היה אפשר לחוש בגלגלי השיניים ובמתח הפנימי השקט , שבעזרתם הוא מפרק את המשימה לאטומים ובונה אותה מחדש עם התכנית המבצעית . " אלה היו אותן פעולות עלומות של קהילת המודיעין הישראלית . בערב שארגן 'המוסד' לזכרו , נפנה ראש המוסד דאז אפרים הלוי לפעילות זו : "קוקלה במשימותיו הוא היה איש גדל מידות ובעל נוכחות עצומה , נון-קונפורמיסט מן הסוג שמערכות גדולות ממהרות לעתים להרחיק משורותיהן , בשל אי-יכולת להתמודד עם עוצמות כה גדולות כריזמה וקסם אישי , כוחניות וחברותהכול יחד גרמו לאנשים סביבו לפחד ממנו וגם להעריץ אותו , לסמוך עליו וללכת אחריו בעיניים עצומות
|
|