מבצע "סמדר"

מתוך:  > מבט מל"מ > מבצע "סמדר"

עמוד:9

שלונסקי .   בתקופה   זו   פעל   'נתיב'   להגביר   את   שידורי   'קול ישראל'   במדינות   שמעבר   למסך   הברזל . הקשר   עם   אברהם   שלונסקי ;  הסופר ,   המשורר   והמתרגם הידוע ,   מהפעילים   בתחום   קירוב   ישראל   לברית-המועצות ; סיפק   לגפונוב   מסווה   להעברת   כתביו   בגלוי   בדואר  ( בספר ' מכתבים   מעבר   לקווקז'   מובאים   77   מכתבי   גפונוב   אל שלונסקי . ( בנובמבר   1966   העביר   גפונוב   לשלונסקי   קטע   מתרגום שערך   לפואמה   'עוטה   עור   הנמר'   מאת   רוסתוולי .   כשגילה שלונסקי   את   סגולותיו   הספרותיות   של   התרגום ,   מיהר לפרסם   בעיתון   'על   המשמר'   את   קטע   התרגום   המצולם . גפונוב   קיבל   את   'הדף   לספרות   ואמנות'   מהעיתון   ומיהר להראותו   לעורך   העיתון   הגרוזי   העירוני   בקוטאיסי .   זה קיבל   את   החומר   בזרועות   פתוחות   והורה   לאחד   ממנהלי המדורים   לכתוב   מאמר   בעיתונו . משפורסם   המאמר   לאחר   כמה   ימים ,   פנו   אל   גפונוב   כמה עיתונאים   מטביליסי   והוא   העניק   להם   ריאיון .   בחודשים ינואר-פברואר   1967   נתפרסמו   בגרוזיה   כמה   מאמרים בעיתונים   חשובים   ובהם   דברי   שבח   לגפונוב   תושב   קוטאיסי ולעיתונאי   והמתרגם   אברהם   שלונסקי   מישראל   שעשה להכיר   את   רוסתוולי   לקהל   הקוראים   בישראל .   גם   הסוכנות הטלגרפית   של   ברית-המועצות   'טאס'   פרסמה   הודעה המשבחת   את   עבודתו   של   גפונוב . אחרי   שעלה   הסופר   אלינסון  ( ביילוב )  ארצה ,   שוחחתי   עמו במשרדי   'נתיב'   בתל   אביב .   הוא   סיפר   כיצד   לאחר   הודעת ' טאס'   החליטו   הוא   ואחד   מחבריו   לחלץ   את   גפונוב   מחיי העוני   והמצוקה   בקוטאיסי .   שניהם   טיכסו   עצה   להביאו ללנינגרד   כדי   לערוך   לו   פגישה   עם   גדולי   המזרחנים   ולגייס בשבילו   עזרה   חומרית . לא   קל   היה   הדבר .   מי   יעז   לארגן   דיון   ביצירתו   של   סופר עברי   לאחר   מלחמת   ששת   הימים ,   משנותקו   היחסים הדיפלומטיים   עם   ישראל   ובעיצומה   של   הילולה   אנטישמית שלוחת   רסן ?  למרות   הכול ,   הם   הצליחו   לארגן   לגפונוב סימפוזיון   במכון   לעמי   אסיה .   זאת   כמובן   בעזרת   ידידים מהמדור   הקווקזי   ובייחוד   האחים   יוסף   ולאון   אורבלי , שניהם   מלומדים   ידועי   שם .   את   משפחת   אורבלי ,   ציין אלינסון ,   לא   היה   אפשר   להחשיד   בציונות .   ברוסיה   הסובייטית נודעה   לכך   חשיבות   מרובה . באפריל   1969   ראה   אור   בישראל   תרגומו   של   גפונוב   'עוטה עור   הנמר'   בהוצאת   'ספריית   הפועלים'   והוענק   לו   פרס   על שם   שאול   טשרניחובסקי .   הסופר   אלינסון  ( ביילוב )  סיפר כי   בסוף   שנה   זו   ביקר   גפונוב   שנית   בלנינגרד   במכון   לעמי אסיה ,   ובהרצותו   על   'המוטיבים   התנ"כיים   ביצירת   רוסתוולי' כבר   היה   מונח   לפני   רבים   משומעיו   התרגום   של   'עוטה עור   הנמר . '   זו   הייתה   מלאכת   מחשבת   של   אמנות   הדפוס בישראל .   הנוכחים   ידעו   שעל   מפעלו   הנהדר   הזה   הוענק   לו הפרס .   הכול   כבר   ידעו   שהשלטונות   הסובייטיים   סירבו לאשר   לגפונוב   לצאת   לישראל   ולו   לשבוע   אחד   בלבד   לשם קבלת   הפרס . הייתה   ברורה   לכול   נקמתם   של   אנטישמים   מרוגזים   האוחזים בהגה   המעצמה   האדירה ,   על   ניצחונה   של   ישראל   במלחמת ששת   הימים .   אך   בין   כותלי   המכון   היה   אסור   להזכיר   זאת ולו   ברמז . חלפו   חודשים   מספר   מהופעתו   המרשימה   של   גפונוב בלנינגרד ,   ולפתע   הכתה   בו   מחלה   אנושה .   לא   הועילו למחלתו   שיטות   הריפוי   בקוטאיסי .   המחלה   התקדמה במהירות   ושללה   ממנו   את   כושר   הדיבור   והתנועה .   הוא הוטס   ללנינגרד ,   נבדק   בידי   טובי   הפרופסורים   ונתברר   שיש הכרח   בניתוח   מוח . מאפריל   1969   עד   דצמבר   1970   נשלחו   מישראל   לגפונוב שלוש   דרישות   ל"איחוד   משפחות , "   כלומר   לעלייה .   בה   בעת גייס   'נתיב'   אישים   מפריס   ומלונדון   שנרתמו   להשיג   לגפונוב היתר   יציאה .   רק   אחרי   התעללויות   רבות   הותר   לו   לצאת לישראל .   חולה   אנוש   הוסע   ברכבת   מקוטאיסי   לנמל   התעופה שרמיטובו   במוסקבה .   משם   הועלה   ב 27 . 5 . 71-   שכוב   באלונקה למטוס   שעשה   דרכו   לווינה .   אור   ליום   28   במאי   נחתו   גפונוב ואמו   בלוד ,   ודב   הועבר   באמבולנס   לבית   החולים   תל   השומר . ב25-   ביולי   1972   נפטר   גפונוב   בייסורים   קשים .   אמו   אמרה שהרופאים   בישראל   החזיקו   אותו   בחיים   שנה   וחודשיים , במקום   יומיים   לפי   תחזית   הרופאים   במוסקבה . קברו   נכרה   בחלקת   הסופרים   שבקריית   שאול .   בסופדים היה   גם   המשורר   חיים   גורי "   : גפונוב   הוא   אחד   ממיליוני האלמונים ,   אחינו   שם   בארץ   אשר   גזרה   על   העברית   שלו ושלנו   כאילו   הייתה   אויב .   כאשר   נודעו   לנו   לראשונה   פרטי הסיפור ,   חשנו   משב   הבשורה .   ידענו   כי   גפונוב   מאותת   לנו , רומז   לנו   רמז   דק ,   כאומר   הכול   חי .   העם   חי ,   שפתו   חיה , כי   אין   יש   מאין .   הוא   היה   היחיד   הבודד   והפלאי ,   והוא   היה בא   כוחם   של   הרבים ,   שלוחה   של   עדה   גדולה . "

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר