מבצע "סמדר"

מתוך:  > מבט מל"מ > מבצע "סמדר"

עמוד:8

מבצע "סמדר" פרשת תרגומה לעברית של יצירת המופת האפית הגרוזית 'עוטה עור הנמר' מאת המשורר הלאומי של גרוזיה שותא רוסתוולי , בידי הבלשן העברי המחונן , האמיץ והעקשן דב ( בוריס ) גפונוב , היא אחד הפרקים המיוחדים והמרגשים ביותר בתולדות המאבק התרבותי שניהל 'נתיב' במשטר הדיכוי הסובייטי חקר ראובן מירן איש מודיעין וסופר כתב משה זימרת גמלאי 'נתיב' באביב   , 1963   בעת   ההכנות   לקראת   שליחותי   במוסקבה , הגיע   לידיי   תיק   גדוש   מכתבים   שכונה   "סמדר . "   המכתבים היו   כתובים   בסגנון   עברי   מלוטש   ומודרני ,   מלאי   פסוקים וחרוזים   מאוצר   הפתגמים   והביטויים   העברי .   נדהמתי מהעושר   הלשוני   שינק   מהמקורות   הקדומים   ומהפולקלור העממי .   הנמענים   היו   שני   סייעני   'נתיב'   בארץ ,   מ"נ   ומ"י , שהיו   לצורך   ההתכתבות   "קרובי   משפחה"   של   בוריס   גפונוב . שניהם   ידעו   את   מילת   הקוד   סמדר . בתקופה   ההיא   נאסרו   בברית-המועצות   לימודי   העברית ,   וכן נאסר   לפתוח   בתי   ספר   ואפילו   שיעורי   ערב   מיוחדים   ללימוד הלשון   העברית .   ספרים   עבריים   -   הדפסתם   נפסקה   והם נגנזו   מהספריות   היהודיות .   לא   ניתן   היה   לקבל   ספר   עברי אפילו   לקריאה   אלא   על-פי   רישיון   מיוחד .   הספרים   העבריים שנשלחו   מחוץ   לארץ   לרוסיה   נפסלו   מראש   בלי   שיושם   לב לתוכנם . ואמנם ,   לא   אחת   נוכחנו   שדברי   ספרות   "ניטרליים"   בעברית , לרבות   תרגומים   לעברית   של   ספרות   רוסית   וסובייטית ואפילו   תרגומים   של   כתבים   מרקסיסטיים ,   לא   הורשו להיכנס   לברית-המועצות .   השפה   העברית   נתפסה   כריאקציה , קלריקליזם   וכיוצא   באלה   מהויות   בזויות .   מן   החרם   הסובייטי על   הלשון   העברית   לא   ניצלו   אפילו   כתבי   לנין   וסטאלין . עם   כל   הלהיטות   הסובייטית   להציג   לראווה   את   תרגומיהם ברחבי   תבל ,   בכל   זאת   הוסתרו   הוצאות   עבריות   שלהם ( שנשלחו   מארץ-ישראל )  מעין   רואה . אף   שהגעתי   למוסקבה   עשר   שנים   אחרי   מותו   של   סטאלין ולאחר   15   שנות   קיומה   של   שגרירות   ישראל   בברית-המועצות , לא   היה   באפשרותנו   להכניס   לספרייה   המרכזית   על   שם   לנין תרגומים   עבריים   של   ספרות   רוסית   או   סובייטית ,   וודאי שלא   בגלוי .   כל   משלוח   כזה   היה   מוחזר   אלינו   עם   מכתב זועם   ובו   ביטויים   גסים   כגון   "קחו   לכם   את   הספרות   הציונית המזוהמת   בחזרה . " ב'נתיב'   התגבשה   הדעה   שבכל   הנוגע   לעברית   יש   לנהוג   ככל האפשר   בפומבי .   באותה   תקופה   "כיבדני"   העיתון   'טרוד' במאמרו   המפורסם   'מתנות   רעל , '   בתגובה   לניסיון   למסור ספרון   שירי   ח"נ   ביאליק   ליהודי   בחוף   הרחצה   של   העיר ריגה . בהגיעי   למוסקבה   קיבלתי   את   שמות   האנשים   שמתכתבים עם   גפונוב .   זו   הייתה   חבורה   נפלאה ,   רובה   אסירי   ציון   לשעבר שהייתה   לי   הזכות   להכירם   אישית   בשלוש   שנות   שירותי בברית-המועצות .   עם   ישראל   מינץ   וצבי   פרגסון   נפגשתי לעתים   קרובות   בספרייה   על   שם   לנין   במוסקבה ,   ועם   הסופר אלינסון  ( ביילוב )  ופרופסור   יוסף   עמוסין   -   בעת   ביקוריי בלנינגרד .   את   אלינסון ,   שהתכתב   גם   עם   הנשיא   שז"ר , פגשתי   גם   בבית   משפחת   אחיו   של   הנשיא .   חבורה   זו השתדלה   להוכיח   לנו   שלא   כל   המעיינות   חרבו ,   למרות משטר   הדיכוי .   החבורה   הנאמנה ,   שהכירה   את   גפונוב   ב1954- כסטודנט   במכון   המוסקבאי   למזרחנות ,   היא   שגילתה   לנו את   העולם   שמעבר   להרי   הקווקז   המתרגם   את   שירת   גרוזיה לתפארת   העברית . בעת   כתיבת   שורות   אלה ,   פתוח   לפניי   הספר   'מכתבים   מעבר לקווקז'   מאת   דב  ( בוריס )  גפונוב ,   ובו   אוסף   של   300   מכתבים שכתב   בהתגוררו   בברית-המועצות .   ההתכתבות   הייתה בעיקרה   בשנים   , 1970-1966   שנות   פעילותו   התרגומית הפורייה   ביותר .   שמחתי   מאוד   למצוא   בו   מכתבים   אחדים שכבר   קראתי   באביב   , 1963   ערב   צאתי   לשליחות   במוסקבה . הריני   מביא   כאן   את   תמצית   תוכנם . במכתבו   מ 8 . 9 . 1959-   אל   מ"נ   חתם   גפונוב   בשם   דב   בן   רחש והוסיף "   : בשם   זה   הייתי   בוחר   אילו   הייתה   לי   זכות   אבות . ראשי   תיבותיו   רבי   חיים   שמואל ,   זה   הסבא   שלי   ז"ל   שהשריש בלבי   את   התודעה   היהודית .   שם   זה   נרמז   בפסוק   'רחש   לבי דבר   טוב . "' במכתבו   מ 1 / 9 / 1960-   פנה   אל   מ"נ "   : רציתי   לשאול   ממך שאלה   מתחום   הספרות   והיא :   האם   תורגמה   לעברית   יצירת הקלסיקון   הגדול   של   השירה   הגרוזית   שותא   רוסתוולי   'עוטה עור   הנמר ; '   היצירה   רבת-הממדים   הזאת   תורגמה   לשפות אירופיות   רבות ,   אולם   מסופקני   אם   כבר   הופיעה   בעברית גם   כן .   כי   בטח   אין   במחנכם   מומחה   ללשון   זו ,   והמתרגם היה   נאלץ   לערות   מכלי   שני   או   שלישי . " ? ב 23 . 12 . 1962-   כתב "   : האתגר   העיקרי   שבדבר   הייתה   האהבה לתרבותנו   הישנה   שנטע   בי   סבי   ז"ל .   בהיותי   בגיל   רך ,   כבן ארבע   או   חמש ,   הוא   היה   מספר   לי   מעשיות ,   דברים   שונים מהתנ"ך   והאגדה   התלמודית  ( באידיש   כמובן   כי   אז   לא   ידעתי עברית . (   הלימודים   התחילו   בתקופת   המלחמה ,   ב , 1944-   אז הייתי   בן   עשר .   הוא   התחיל   ללמדני   חומש   עם   רש"י   לפי השיטה   הישנה .   הוא   לימד   אותי   רק   את   שני   הספרים ' בראשית'   ו'שמות . '   את   שאר   הספרים   כרסמתי   בעצמי בעזרת   התרגום   האידי .   סבי   הביא   לי   ספרים   ישנים   מאוד בעברית   וביניהם   גם   ספרי   דקדוק .   משום   שהלימודים   בבית הספר   לא   היו   גוזלים   ממני   הרבה   זמן   במיוחד  ( הייתי   תלמיד די   טוב   וגמרתי   את   בית   הספר   במדליית   זהב , (   הייתי   מקדיש את   הפנאי   שלי   בפשפוש   בספרים   הנ"ל . " בשנים   1966-1963   המשיכו   מ"נ   ומ"י   לעודד   את   גפונוב בעבודתו   הספרותית   וסייעו   לו   בהתקשרותו   עם   אברהם המכתבים היו כתובים בסגנון עברי מלוטש ומודרני , מלאי פסוקים וחרוזים מאוצר הפתגמים והביטויים העברי רק אחרי התעללויות רבות הותר לו לצאת לישראל . חולה אנוש הוסע ברכבת מקוטאיסי לנמל התעופה שרמיטובו במוסקבה

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר