|
|
עמוד:11
שלוש שעות מורטות עצבים , שבהן עמדה הרכבת והתנהלה הבדיקה , הגיע הקצין והחזיר להם את הדרכונים . השניים נשמו לרווחה . ארוש הציץ בדרכון וראה את חותמת " היציאה לחופשי . " האישה מיד טמנה את הדרכון בארנקה בלי לבדקו . כעבור דקה עלה הקצין והורה לה לרדת מהרכבת משום ש"החותמת היוגוסלבית אינה טובה . " היא שאלה בגרמנית " : מדוע " ? אולם הקצין הבין רק הונגרית . לא עזרו שאלותיה - אנשי המשטרה לקחו את מזוודותיה והורידו אותה מהרכבת . הרכבת המשיכה בלעדיה . מאחר שהרכבת התאחרה בשלוש שעות , הפסיד ארוש את הקשר לבלגרד ונאלץ לחכות לרכבת הבאה . ארוש פנה לקהילה היהודית במקום וביקש להתקשר לצירות ולהודיע על בואו וכן לדווח על התקלה שאירעה לבת לווייתו . ב , 20 . 5 . 54- בבוקר שלמחרת , הגיע ארוש לבלגרד . בתחנת הרכבת שמע לפתע מישהו קורא בשמו . ארנון , איש 'ביל"ו , ' המתין לו על הרציף והוביל אותו לבית מלון . מכאן הוא יצא לאתונה . שבוע אחר כך נחת ארוש אשטוואן בשדה התעופה לוד ובידיו תעודת מעבר ישראלית בשם מושאל שקיבל מידי אנשי 'ביל"ו' בבלגרד . הוא חתם על הצהרת סודיות ומסר אותה לאיש 'ביל"ו , ' שקיבל את פניו בשדה התעופה והסיע אותו לפנסיון בתל אביב . אחרי זמן קצר פגש ארוש את רעייתו ואת ילדיו בקיבוץ מעגן שעל שפת הכנרת . אחרית דבר מילוט היהודים הבודדים מארצות "מסך הברזל" אל החופש מבטא היטב את רוח 'נתיב' המקורית : לשמור על הגחלת בכל מחיר ; לקיים קשר רציף והדוק עם היהודים שמעבר ל"מסך הברזל ; " לנקוט כל אמצעי ושיטה יצירתיים ומתוחכמים על מנת להשיג את המטרה . חשוב לזכור שסיפור הימלטותו של ארוש אשטוואן התרחש בראשית שנות ה , 50- בשיאה של המלחמה הקרה , בימי סער ושחור של נתק כמעט מוחלט בין יהדות מזרח אירופה וברית-המועצות לשעבר ושלטונותיהן , לבין מדינת ישראל הצעירה שעדיין לא הובטח עצם קיומה . על רקע זה , חשיבות ראשונה במעלה הייתה לעצם קיום המגע עם היהודי הבודד ומשפחתו , מתחת לאפם של השלטונות העוינים . למרות תנאי המידור החמורים והפעילות החשאית , שמועות טפטפו להן לאט אבל ביסודיות , ואלפי יהודים נאמנים ידעו שיש מי שחושב , דואג ופועל , מבלי ליאות ובכל תנאי , לפילוס נתיבים להצלתם .
|
|