סיפורו של ארוש אשטוואן

עמוד:10

סיפורו   של   ארוש   אשטוואן בימי סער ושחור של בידוד מסך הברזל נמלט ארוש אשטוואן ממזרח אירופה , בסיוע אנשי ביל"ו ראובן מירן חקר וכתב ארוש   אשטוואן   נולד   בשנת   1916   בעיר   משקול   בהונגריה . ב1939-   גויס   לצבא   ההונגרי ,   וב1944-   הצליח   לברוח   מהשירות הצבאי   והתחבא   בבודפשט .   כששב   לעיר   הולדתו ,   שנה   אחר כך ,   לא   חיכו   לו   עוד   אמו   ושתי   אחיותיו   -   הן   נספו   בזמן הגירוש   הגרמני .   ארוש   חזר   לצ'כוסלובקיה ,   שם   היה   בזמן המלחמה ,   ונשא   בשנת   1945   אישה   בעלת   אזרחות   אוסטרית . לזוג   נולדו   שני   ילדים . בשנת   1949   ניסה   ארוש ,   לראשונה ,   לברוח   עם   משפחתו למערב ,   אך   נתפס   בידי   הצ'כים   ונמסר   לידי   ההונגרים .   ניסיון בריחה   כושל   זה   נסתיים   בחמישה   חודשי   מאסר .   אשתו וילדיו   שוחררו . בשנת   1952   החליטו   ארוש   ואשתו   להתגרש   למראית   עין , על   מנת   שיוכלו ,   האישה   והילדים   לפחות ,   להגר   למערב , מכוח   נתינותה   האוסטרית   של   רעייתו .   אשטוואן   נשאר   בגפו בהונגריה . בטרם   צאתה   הבטיחה   לו   אשתו   שתעשה   כל   שביכולתה כדי   להביאו   אליה .   הם   קבעו   סימן   זיהוי   -   שליח   אלמוני יופיע   עם   תמונות   ילדיהם .   האישה   עזבה   באוגוסט   , 1952 ושנה   אחר   כך   הופיע   אלמוני   בפתח   דירתו   של   ארוש ... האלמוני   ביקש   לראות   את   תעודת   הזיהוי   של   ארוש ,   ואחרי שבחן   אותה   מסר   לארוש   מכתב   מאשתו .   במכתב   נכתב   בין השאר   שעליו   לצפות   שיבואו   אליו   בעוד   ימים   מספר   עם תמונות   הילדים .   ארוש   עזב   מיד   את   מקום   עבודתו   ואת דירתו   ועבר   לגור   אצל   אחיו .   על   שינוי   כתובתו   הודיע   לאשתו בגלויה .   עוד   חודש   עבר   עד   ששוב   קיבל   מכתב .   הפעם   הזדהה מוסר   המכתב   בשם   דוד   אילן   וביקש   ממנו   לבקר   למחרת בצירות   ישראל   בבודפשט .   כאן   הודיעו   לו ,   כי   היות   שעזב את   עבודתו   יקבל   תמיכה   חודשית   מהצירות   החל   בנובמבר . בראשית   ספטמבר   קיבל   ארוש   מכתב   נוסף ,   ובו   נמסר   כי תמונות   הילדים   עדיין   אינן   מוכנות . במאי   1954   הגיע   עוד   מכתב   מאשתו   של   אשטוואן   ובו   נמסר לו   שיוכל   בקרוב   לעלות   לישראל .   האישה   והילדים   הגיעו אף   הם   ארצה ,   לקיבוץ   מעגן .   ערמון ,   איש   הצירות ,   מסר   לו שאסור   לו   מעתה   להיראות   בסביבת   הצירות .   הפגישה   הבאה נקבעה   להיות   ברחוב .   נקבע   שאם   יאותת   ערמון   וייצור   עמו קשר   עין ,   ימשיך   ארוש   ללכת   אחריו .   בפגישה   שאכן   התקיימה ברחוב ,   נקבעה   פגישה   נוספת   לאותו   הערב .   לפגישה   זו   היה אמור   ערמון   להביא   לארוש   מזוודה . בערב   הגיע   ערמון   והביא   עמו   מזוודה   עם   חפצים   ששלחה אשתו   של   ארוש   וטבליות   ברום   להרגעתו .   ערמון   עדכן   את ארוש   שנסיעתו   תהיה   למחרת   וכי   תצטרף   אליו   למסע   אישה שאינו   מכיר .   פגישת   ההיכרות   ביניהם   נקבעה   אף   היא   למחרת היום ,   בגן   ציבורי   בעיר . בפגישה   נמסרו   לשניים   דרכוניהם   הזרים ,   והם   למדו   את פרטיהם   האישיים   החדשים .   בפתק   נפרד   נרשמו   פרטיהם האישיים   לצורך   שינון   נוסף   לקראת   הנסיעה .   ערמון   הסביר להם   את   אופן   הנסיעה   לבלגרד .   תחילה   היה   עליהם   להגיע לתחנה   הראשונה   -   עיירה   ושמה   קונסטמיקולוש .   בעצירת הרכבת   יהיה   עליהם   להשמיד   את   כרטיסיהם   הקודמים ולקחת   את   הכרטיסים   לבלגרד   שהוכנו   בשבילם   מראש במעטפה . בסמוך   לתחנת   הרכבת   נפגשו   השניים   ווידאו   שאין   בידם דבר   שעשוי   להסגירם .   בקונסטמיקולוש   השמידו   השניים את   הכרטיסים   המקומיים   ושוחחו   בגרמנית   בלבד .   הם   נכנסו לקרון   הרכבת   לבלגרד   והרכבת   יצאה   לדרך . בת   לווייתו   של   ארוש   התנהגה   בעצבנות   מופגנת .   היא   עישנה , אכלה   שוקולד   ונטלה   עוד   ועוד   ברום .   בגלל   החשש   שתשכח את   שמה   החדש ,   עדיין   שמרה   את   הפתק   עם   הפרטים .   ארוש לקח   ממנה   את   הפתק ,   קרע   אותו   במהירות   וזרק   אותו מהחלון .   אחרי   כמה   דקות   הופיע   במקום   מבקר   הכרטיסים דובר   ההונגרית . המבקר   ביקש   לראות   את   הכרטיסים ,   אך   ארוש   העמיד   פנים שאינו   מבין   הונגרית .   האישה ,   לעומת   זאת ,   הראתה   שהבינה את   דבריו   והוציאה   מארנקה   את   הכרטיס   המתאים .   באחת התחנות   עלה   חייל   וביקש   להיכנס   לתא   ששהו   בו   השניים . מבקר   הכרטיסים   לא   הסכים   והעבירו   לתא   אחר .   מאוחר יותר   נרדם   ארוש   בקרון .   כשהעירה   אותו   האישה   הוא התבלבל   ודיבר   אליה   בהונגרית ,   אך   איש   לא   היה   בקרון והטעות   עברה   בשלום . 1 : 00   בלילה   -   תחנת   הגבול   היוגוסלבי .   שוטרי   הגבול   עלו לרכבת   וביקשו   לראות   את   הדרכונים .   ארוש   שיחק   את המשחק   כאילו   אינו   מבין .   האישה   מיד   הוציאה   את   דרכונה ופלטה   בהונגרית   "בבקש -   " ...   את   ההברה   האחרונה   הספיקה לבלוע   ברגע   שהבינה   את   הטעות .   השוטרים   בדקו   את הדרכונים   בדיקה   שטחית   וירדו   עמם   מהרכבת . ארוש   ניסה   להזהיר   אותה   שתהיה   שקטה ,   אך   עצביה   הלכו והתרופפו .   ארוש   הביט   מבעד   לחלון   וראה   את   משרד   שוטרי הגבול .   כאן   דפדפו   השוטרים   בדרכונים   ובדקו   אותם   ביסודיות . איש   המשטרה   הזעיק   עוד   שוטרים . ליד   הקרון   עמד   שוטר   חסר   סבלנות   ושאל   את   השוטרים שבמשרד   לפשר   העיכוב .   השוטרים   השיבו   שיש   עוד   להחתים את   הדרכונים .   הזמן   חלף ,   וכבר   החלו   נשמעות   קריאות להוריד   את   הנוסעים   הגורמים   לעיכוב   ולאפשר   לרכבת   לזוז . ארוש   הכין   את   עצמו   ואת   בת   לווייתו   למקרה   של   תקלה . הוא   הזכיר   לה   את   סיפור   הכיסוי :   הם   זרים ,   הם   הכירו   זה את   זה   רק   בתא ,   ואיש   אינו   יודע   דבר   אודות   רעהו .   בתום בת לווייתו של ארוש התנהגה בעצבנות מופגנת . היא עישנה , אכלה שוקולד ונטלה עוד ועוד ברום אלפי יהודים נאמנים ידעו שיש מי שחושב , דואג ופועל , מבלי ליאות ובכל תנאי , לפילוס נתיבים להצלתם

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר