מחויבות ואחריות לשיקום מקורות מודיעין

עמוד:7

היהודי   וכמוהו   גם   הערבי ,   מתנגד   בכל   תוקף   להיות   שותף לקליטת   המשוקמים   בסביבתם .   אפילו   אם   אשאל   כאן   את הציבור   שסביב   שולחן   זה   מה   דעתו   שבסביבתו   תיקלט משפחה   משוקמת ,   אני   בטוח   שתהיה   אי-נוחות .   אינני   נגד חקיקה   בנושא   השיקום ,   אך   אני   מציע   שלא   יתקבל   הרושם שחקיקה   יכולה   לתת   את   הפתרון   לסוגיות   הכל   כך   מורכבות שכרוכות   במלאכת   השיקום . בעניין   סוכנים   קלסיים   העושים   בתחום   האיסוף   המודיעיני , אני   מאמין   שחובת   האחריות   צריך   שתהיה   מוטלת   על היחידה .   אינני   מאמין   שגוף   חיצוני   כלשהו   ידע   ויעשה   טוב יותר   מבעלי   העניין   והדבר .   צריך   כמובן   שיתוף   פעולה קהילתי   ואינני   פוסל   קיומה   של   רשות   מנהלית   משותפת , אך   צריך   להקפיד   שהגוף   המפעיל   לא   ישתחרר   מעולה   של מחויבות   זו . לסיכום   דבריי   אומר :   מחויבות   -   כן !  אחריות   -   ודאי   שכן ! זה   טוב   וחשוב   לסוכן ,   זה   חיוני   למפעיל   וזה   נכון   לכולם , אך   מכאן   ועד   לאמירה   כי   טיפול   נכון   או   לקוי   בשיקום   הוא תנאי   לעוצמת   המודיעין   אינו   מקובל   עליי .   התנאים   למודיעין טוב   צריכים   להימצא   בתחומים ובמקומות   אחרים . ד"ר נחמן טל : היו   לי   גם   הכבוד   וגם הזכות   לעסוק   בהפעלה   ובשיקום   במשך 40   שנות   שירותי   בקהילת   המודיעין . במהלך   השנים   למדנו   והבנו   כי   השיקום הוא   חלק   בלתי   נפרד   מההפעלה ומהתהליך   המודיעיני .   כבר   נאמר   כאן כי   המחויבות   המוסרית   היא חד-משמעית   וממנה   נגזרת   החובה המקצועית ,   כי   אם   לא   נשקם   סוכנים כראוי ,   לפי   דעתי ,   יהיו   קשיים   בגיוס . אני   מסכים   עם   אלה   שאמרו   ששיקום אינו   תנאי   למודיעין   טוב ,   אבל   בצדה השני   של   המשוואה   -   אם   לא   נשכיל לטפל   היטב   בטעוני   השיקום ,   קרוב לוודאי   שהדבר   ירתיע   מועמדים חדשים   מלהתגייס   כסוכנים . מציאות   ההפעלה   במודיעין   המסכל וקצב   האירועים   בלחימה   בטרור   הגבירו את   עקומת   חשיפת   הסוכנים .   לפיכך , נדרשנו   להיערך   ולטפל   בתהליכי שיקום ,   וכך   הקמנו   בראשונה   ענף שיקום   שהלך   וצמח   ככל   שנקף   הזמן ונהפך   בשנים   האחרונות   למינהלת השיקום   בשב"כ .   אני   חושב   שמינהלת זו   בשירות   נמצאת   במקום   הנכון והראוי   וכי   רק   גוף   מקצועי   של   הקהילה יכול   לתת   את   הפתרונות   המקצועיים   הנכונים   והדרושים לשיקום . אנו   חייבים   להטמיע   בתוכנו   את   הקושי   והטראומה שמתחוללת   אצל   הסוכן   כשהוא   נזקק   לשיקום .   כשאנו עוסקים   בסוגיה   זו   עלינו   לבחון   אותה   בעיניים   של   החברה הערבית   על   ערכיה   ותרבותה .   באומות   העולם   כבר   נחשפו סוכנים   שעסקו   בריגול   בין   מדינות   שונות ,   אך   שם   כללי ההתנהגות   היו   אנושיים   ועם   יכולת   קלה   יותר   להתמודד . כאן ,   כשמדובר   בחברה   הערבית ,   המונחים   וכללי   ההתנהגות של   חברה   זו   הם   קשים   ואכזריים   יותר . אשר   לשאלת   החקיקה   בעניין   השיקום ,   אני   מסכים   עם   מה שנאמר   כאן .   בעניין   אנשי   צד"ל ,   כיוון   שהסוגיה   ייחודית ומיוחדת ,   אכן   היה   צורך   ומקום   לפעול   במישור   החקיקה , גם   למען   יראו   אזרחי   ישראל   שאכן   נעשים   דברים   מתחייבים למענם ,   וכמובן   בשביל   אנשי   צד"ל   עצמם .   בכל   הכרוך בטיפול   בסוכנים   שפעילותם   חשאית ,   אין   צורך   בחקיקה והייתי   אומר   כי   לא   רצוי   לפעול   באמצעות   חקיקה ,   אלא שיש   לעגן   את   התהליכים   בנהלים   של   גופי   הקהילה   ובתהליכי ההכשרה   של   עובדי   הקהילה ,   ויש   לשאוף   לגבש   תורה אחודה   ומשותפת   לכל   גופי   הקהילה . כדי   לתמצת   את   דבריי   אומר   כי   שיקום   מוצלח   של   סוכנים אינו   מהווה ,   לדעתי ,   תנאי   מבטיח   להשגת   מודיעין   איכותי , אבל   הוא   כן   מבטיח   את   החוסן   המוסרי   שלנו ,   של   המפעילים , כי   הזיקה   שבין   המפעיל   לסוכן   היא   זיקה   אישית   ולאורך השנים   עמדנו   על   כך   שאין   לשבור   זיקה   זו .   על   המפעיל להבטיח   לסוכן ,   כי   הוא   מחויב   לו   באותה   מידה   של   נאמנות המצופה   מהסוכן   וכי   בשעת   משבר   נעמוד   לצדו   ונדאג   לו ולמשפחתו   ואנו   חייבים   לעמוד   בהתחייבות   זו .   בהיבט   זה של   מחויבות   וחוסן   מוסרי   אני   אכן   רואה   תנאי   להצלחה מקצועית   בעשייה   המודיעינית . אלוף ( מיל ( ' יוסי פלד : ראשית   אני   מבקש   לומר ,   כפי   שכבר נאמר   כאן   בדיון ,   אנו   עוסקים   בשתי קבוצות   נפרדות   לחלוטין ,   אשר   המכנה המשותף ,   אולי   היחיד ,   הוא   הצורך שלהן   והחובה   שלנו   לטפל   בשיקומן . קבוצת   סוכני   המודיעין   אינה   חשופה במידה   רבה   לתודעה   הציבורית ומטופלת   באופן   מקצועי   על   ידי מינהלת   השיקום   של   השב"כ ,   ואילו הקבוצה   האחרת   היא   הקבוצה   שאני מטפל   בה   כיו"ר   ועדת   ההיגוי   והיא הנקראת   אנשי   צד"ל . בהקשר   זה   אני   רוצה   להדגיש   כבר בפתיחה ,   כמי   שמלווה   את   קבוצת אנשי   צד"ל   מקרוב ,   שעלינו   לזכור ולשנן   כמה   דברי   יסוד : א .   מדינת   ישראל ,   לטעמי ,   עשתה בשביל   קבוצת   אנשים   אלה   הרבה מאוד . ב .   נציג   "הצלב   האדום"   אמר   לי   כחצי שנה   לאחר   הנסיגה   מלבנון ,   כי   אין   עוד מדינה   בעולם   שטיפלה   בצורה   כל   כך ראויה   בפליטים 6 , 000   ,   במספר ,   חודש ימים   לאחר   הגעתם . ג .   ראוי   לדעת   כי   עם   אנשי   קבוצה   זו נמנים   גם   כאלה   שלא   היו   אנשי   צד"ל , וניתן   לומר   כי   למעשה   לא   עשו   דבר בשביל   מדינת   ישראל . ד .   גם   אחרי   שהצהרתי   כי   המדינה עשתה   רבות   בנושא   שיקום   אנשי   צד"ל ,   אני   חייב   להדגיש כי   לא   הכול   נעשה   וכי   עדיין   יש   דרך   לא   קצרה   להשלים את   המלאכה   וכי   מעשה   החקיקה   שמוביל   ח"כ   הרצוג   הוא עוד   מהלך   חשוב   בעשייה   זו . פרט   מהותי   נוסף   שלדעתי   חשוב   שנדע   ונזכור ,   והייתי הראשון   לומר   אותו   בפה   מלא : צד"ל לא נלחם בשביל מדינת ישראל כפי שצה"ל לא נלחם בשביל לבנון . צה"ל לחם בלבנון כדי להגן על גבול הצפון , וצד"ל התארגן כדי לגונן על כפריו ושטחיו . נוצר מפגש של אינטרסים , שיתפנו פעולה ומשנסוגנו מלבנון והתחוללו התהליכים כפי שהתרחשו , נוצרה המחויבות שלנו לטפל בהם ולשקמם . אני   חושב   שבהקשר   הטיפול   באנשי   צד"ל   יש   יותר   מדיי גורן : "למעשה אין מונח "שיקום טוטלי וסופי" כשמדובר בסוכנים . אין אפשרות לתת פתרון סופי למי שנדרש לגלות מביתו ומסביבתו , גם אם תצפה אותו בזהב ובדבש"

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא