מחויבות ואחריות לשיקום מקורות מודיעין

עמוד:5

ח"כ יצחק הרצוג : העיסוק   בנושא   שיקומם   של   אנשי   צד"ל נבע   למעשה   מתחושת   המחויבות   האישית .   עם   בחירתי כחבר   כנסת   היו   כמה   פניות   של   אנשי   משפחות   צד"ל   ושל גורמים   פעילים   חברתיים   העוסקים   בנושא   ומבחינה   אישית , הייתה   בפנייה   אליי   מעין   דה-ז'וו ,   שכן   העיסוק   בנושא החזיר   את   הגלגל   האסוציאטיבי   לליל   23   במאי   2000   בהיותי מזכיר   הממשלה ,   כאשר   התקשרתי   לכל   שרי   הממשלה   דאז להודיעם   כי   כוחות   צה"ל   עזבו   את   אדמת   לבנון . בתוקף   התפקיד   דאז   ליוויתי   את   כל   התהליכים   של   ההיערכות ליציאה   ושל   תוצאות   היציאה   מלבנון   וחשתי   כי   חוב   מוסרי גדול   נותר   רובץ   ופתוח   כלפי   אנשי   צד"ל ,   לאורך   השנים . יתרה   מכך ,   משיחות   עם   נציגי   משפחות   צד"ל   הבנתי   כי המנגנון   שנקבע   על   ידי   המדינה   לטיפול   בשיקומם   של   אנשי צד"ל   שלחמו   עם   חיילי   צה"ל ,   כתף   אל   כתף ,   מגלה   לקויות ומתקשה   להרים   את   המשימה . כאמור ,   תחושת   המחויבות   האישית   המלווה   גם   בתחושת אחריות   ציבורית   ולאומית   חברו   והיו לחומר   הדלק   שהניע   אותי   ברצון   לקדם את   הטיפול   בנושא   ולנסות   לסייע בגיבוש   כלים   מחייבים ,   שיביאו   את פרשת   שיקומם   של   אלה   שסייעו   לנו והקיזו   מדמם ,   בין   היתר ,   למען ביטחוננו ,   לידי   סיום   חיובי   ואיכותי כראוי   להם   ולנו . אני   מבקש   לציין   כי   במהלך   טיפולי בנושא   עמדתי   על   הקשיים   העצומים המלווים   תהליך   שיקום   של   קבוצה   כל כך   גדולה   וכי   למעשה ,   המערכת   נמצאת בתהליך   של   תהייה   ותעייה   בכל   הכרוך בדרכים   ובאמצעים   לטפל   בנושא . מדובר   בקבוצת   אנשים   גדולה ,   אשר בניגוד   למה   שהורגלנו ,   במקרים   של העלאת   יהודי   אתיופיה   או   העלאת מסורבי   העלייה   מברית-המועצות לשעבר ,   הפעם   איננו   עוסקים   ביהודים שלכאורה   שבים   לביתם .   אין   למערכת כלים   של   חוק   השבות ,   וכל   מנגנוני הקליטה   הקיימים   אינם   ערוכים   לקלוט קבוצה   כל   כך   שונה   באופייה ,   בנסיבות הגעתה   ארצה   ובפער   המוחלט   של ערכים ,   תרבות   ומניעים   להגעתם ארצה . הצורך   לנקוט   מעשה   חקיקה   אינו   מובן מאליו   והעובדה   שבמהלך   הטיפול   בעניין   הבנתי   כי   תהליך השיקום   הנדרש   מורכב   גם   מאמצעים   פיזיים   של   שיקום ( כגון   תעסוקה ,   דיור ,   פיצויים   וכד ( '   ויש   בו   לא   מעט   היבטים נפשיים   ופסיכולוגיים ,   הביאו   אותי   לכלל   מסקנה   כי   מתחייב תהליך   הצהרתי   שיאמר   לאנשי   צד"ל ,   כמו   גם   לחברה הישראלית   "   - אתם   מעכשיו   בני   עמי "   , " אנו   מכירים בתרומתכם   ובעובדה   שלחמתם   עמנו   כתף   אל   כתף , "   לא רק   כהצהרה ,   אלא   כמחויבות   מעתה   ולדורות ,   היא   אשר חייבה   עשיית   מעשה   חקיקה . התערבות   הריבון   במעשה   חקיקה   אינה   תנאי   הכרחי ,   אלא שבמקרה   חריג   זה   הבנתי   כי   בלי   מעשה   חקיקה   לא   יונעו גלגלי   העשייה ,   המתחייבת   דווקא   כשמדובר   בקבוצה   כל כך   גדולה   של   אנשים   אשר   מצויים   כיום   בתוכנו   ואשר היעדר   כלים   להניע   את   תהליך   שיקומם   ולהביא   פתרונות ראויים   מותיר   שובל   של   מרירות   וכעסים   שאחריתו   מי ישורנה . לסיכום   דבריי   בסבב   זה ,   אני   מבקש   לומר   כי   יש   הבדל   גדול והבחנה   בין   הטיפול   במשוקמי   קהילת   המודיעין ,   כפי   שהדבר מתבצע   על   ידי   מינהלת   השיקום   בשב"כ ,   שעושה   עבודה ברמה   טובה ,   ככל   הנראה   גם   מתחושת   המחויבות ,   אך   גם מעצם   הבנתם   את   חשיבות   ומהות   העניין ,   לבין   המערכות שטיפלו   ומטפלות   באנשי   צד"ל   ואשר   מיומנותן   הוא   הטיפול והקליטה   של   עולים ,   על   כל   ההבדלים   המתבקשים   מהנסיבות והמניעים   להגעתם   ארצה . עוד   אוסיף   כי   בהיבט   הפסיכולוגי   גיליתי   כי   בכל   פעם שנושא   הטיפול   בעניין   עלה   לתקשורת   ולתודעה   הציבורית , קיבלתי   הדים   של   תמיכה   עצומה ,   באופן   שלא   יאומן ,   מגופים ומאזרחים   אשר   הביעו   תחושתם   כי   סוף-סוף   נעשה   סדר וצדק   כדי   לגמול   כראוי   לבעלי   ברית   שלנו   אשר   תרמו   וסייעו לביטחוננו . מנחה :   אני   מבקש   להדגיש   כי   נושא   אנשי   צד"ל   ומעשה החקיקה   שמוביל   ח"כ   הרצוג   הובאו   לדיון ,   על   אף   ההבדל הגדול   שבין   קבוצת   לוחמים ,   לובשי מדים   וגלויים   לעין   כול ,   לבין   אוכלוסיית המקורות   והסוכנים   שאמונה   עליהם קהילת   המודיעין .   העלאת   החקיקה הזאת   כאן   התבקשה   משני   היבטים : הראשון   הוא   כלי   החקיקה   כמכשיר בתהליך   השיקום ,   והשני   -   היבט   מקור הסמכות   והאחריות   לטיפול   בשיקום . אריה ליבנה : אני   מבקש   להתייחס   גם לסוגיית   המחויבות   המוסרית והאחריות   לשיקום   וגם   לשאלת   הקשר של   סוגיה   זו   לעשייה   המודיעינית . שירות   ביטחון   כללי   הוא   ארגון   מודיעין , שאינו   חשאי ,   אך   עיקר   פעילותו   היא חשאית ,   ובמידה   רבה ,   מבוססת   על הפעלה   חשאית   של   מקורות   חיים . דווקא   בשב"כ   ניכרת   חשיבותו   של ה"יומינט - "   מערך   המקורות   החיים   - ולמרות   כל   שנאמר   על   ירידת   קרנה ומשקלה   של   הפעלת   מקורות   חיים במערכת ,   הרי   בנסיבות   הפעילות   כיום , בשטחי   איו"ש   ואזח"ע ,   אופייה   של הפעילות   הנדרשת   והצורך   בניהול מבצעי   סיכול   מורכבים ,   דומה   כי חשיבותם   של   מקורות   חיים   ושל היכולת   להפעילם   באופן   יעיל   ואיכותי רק   עולה . אני   חושב   כי   בראש   ובראשונה   צריך   לדבר   על   המחויבות המוסרית   ולדעתי   חלק   מחינוכו   של   מפעיל   ואיש   מודיעין הוא   בהטמעה   כי   מחויבותו   אינה   מתמצה   באיסוף   הידיעות , אלא   מורכבת   גם   ממחויבותו   ואחריותו   לדאוג   לסוכן   המופעל החל   בגיוסו ,   דרך   ההפעלה   וכלה   בצרכיו   האישיים   והנפשיים , לרבות   תהליך   שיקום ,   אם   יידרש . מניסיוני   אני   רוצה   לומר   כי   לחשיפה   של   סוכן   יש   השפעה משמעותית   בכמה   רבדים :   הרובד   הראשון   הוא   רובד המשפחה .   לא   מדובר   רק   במשפחה   הגרעינית ,   אלא   במשמעות המורחבת   של   המילה ,   ובהקשר   התרבות   הערבית   יש   לכך השפעה   גם   על   בני   המשפחה   המורחבת   וגם   על   ה"חמולה" כולה . הרובד   השני   הוא   אזור   המגורים .   לחשיפה   יש   השפעה   בין שמדובר   בשכונה ,   בכפר ,   במאהל   השבטי   ובין   במחנה הפליטים . הרובד   השלישי   והחשוב   לא   פחות   הוא   הרובד   הארגוני , הרצוג : "התערבות הריבון במעשה חקיקה אינה תנאי הכרחי , אלא שבמקרה חריג זה הבנתי כי בלי מעשה חקיקה לא יונעו גלגלי העשייה"

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא