מורשת בגידה בפרספקטיבה היסטורית

עמוד:39

פחות   משלושה   חודשים   אחר   כך ,   באוקטובר   , 1946   הכינו אנשי   האצ"ל   את   הפעילות   המבצעית   הבאה ,   בתחנת   הרכבת של   ירושלים .   מומחיותו   של   "ינאי"   נקראה   שוב   לדגל ,   והוא נתבקש   למלכד   מזוודות   מלאות   בחומרי   נפץ   במנגנון   השהיה שלא   יאפשר   את   נטרולם .   כבר   סיפרנו   למעלה   שלמבצע הזה   "ינאי"   לא   הגיע .   ערב   קודם   היה   אמור   להיכנס   למסתור והסגר ,   אך   הוא   לא   היה   בביתו .   אליהו   לוי   נבחר   במקומו ל"חתן , "   וסימה   פליישהקר-הויזמן   -   ל"כלה . "   התחפושות נבחרו   כדי   להסיר   חשד   שהיה   עשוי   להתעורר   בשל   נשיאתן של   המזוודות   הכבדות   לתוך   תחנת   הרכבת "   . החתן   והכלה" ירדו   מה"מונית , "   ושני   "ערבים )  " דניאל   אזולאי   ומסעוד בוטון )   לבושי   סחבות   באו   לעזור   להם   בנשיאתן   של המזוודות   הכבדות "   . נהג   המונית , "   מאיר   פיינשטיין ,   ומשה הורוביץ   שישב   לידו   שימשו   מאבטחים .   לפתע   הבחינה ה"כלה )  " סימה   פליישהקר-הויזמן )  בגבר   יוצא   משירותי הנשים .   מיד   היא   קלטה   שנפלו   למלכודת   וכי   הבריטים יודעים   על   הפעולה .   לא   היה   מנוס   אלא   להימלט ,   התחנה הייתה   מלאה   באורבים   ובתגבור   של   חיילים   ובלשים .   למרות התגבור ,   הבריטים   לא   שמו   לב   ל"חתן   ולכלה"   ולמזוודות הכבדות   שנגררו   פנימה   לתחנה .   המזוודות   הונחו   ועליהן הושמה   מפה   עם   סמל   האצ"ל   ואזהרה   להסתלק   מהמקום . פריסת   המפה   עם   סמל   האצ"ל   תפסה   את   עיניהם   של הבלשים   במקום   והחלה   התגוששות   בין   ערבים   שישבו בתחנה   ובין   סימה   ואליהו ,   ה"זוג   הטרי . "   הבריטים   החלו נוהרים   פנימה ,   העיד   לימים   אריה   אשל   שירה   באוויר   כדי שההמון   המבוהל   בתחנה   יאפשר   לשניים   לברוח   לעבר ה"מונית . "   אך   אז   החלו   הבריטים   לירות   צרורות   שפגעו בידו   של   מאיר   פיינשטיין   הנהג .   גם   דניאל   אזולאי ,   משה הורוביץ   ומסעוד   בוטון   נפצעו ,   אך   פיינשטיין   המשיך   לנהוג ביד   אחת .   למרות   הבריחה   ההרואית   נעצרו   כולם   בידי הבריטים .   הורוביץ   ובוטון   זוכו   ושוחררו ,   ואילו   אזולאי   ופיינשטיין נידונו   לתלייה .   לימים   נודע   כי   דניאל   אזולאי   היה   מושתל של   "ההגנה"   באצ"ל ,   וכאיש    "ההגנה"   זכה   להגנת   ארגונו וניצל .   מאיר   פיינשטיין   נידון   למוות .   יום   לפני   עלייתו לגרדום   עם   משה   ברזני ,   איש   הלח"י ,   התאבדו   השניים חבוקים ,   אוחזים   בין   חזותיהם   רימון   ששחררו   את   נצרתו . הבריטים   שניסו   לנטרל   את   חומרי   הנפץ   שבמזוודות   בתחנת הרכבת   נהרגו   ולמבנה   נגרם   הרס   רב .   אם   תרצו ,   הרי   הפיגוע הצליח .   מאיר   פיינשטיין   מת   מות   גיבורים .   ריינהולד   מסר לבריטים   מידע   רב   נוסף   ובתוך   זמן   קצר   החלה   סדרת מעצרים   וגילויי   סליקים .   כעת ,   באיחור   רב ,   שוכנעו   אנשי האצ"ל   כי   "ינאי"   היה   הבוגד ,   אף   שאיש   מהם   לא   שיער   את היקף   בגידתו . אנו   יודעים   היום   כי   ריינהולד   הוברח   בידי   הבריטים   למערב אירופה   בשם   בדוי ,   הארי   רוז ,   ונשתקע   בהמבורג .   בזהות בדויה   זו   ניסה   להתקרב   לפעילי   העלייה   הבלתי   לגאלית . הוא   אף   ניסה   "למכור"   לאנשי   האצ"ל   מידע   על   מחסני   נשק בריטיים ,   כדי   שיוכלו   לפגוע   בבריטים .   הפעולה   לא   יצאה אל   הפועל   משום   שהודלף   מידע   שהבריטים   מצפים   לפעולה כזו .   שנה   אחר   כך ,   הוא   זוהה   בבריסל   באזכרה   לשלמה בן-יוסף ,   חבר   בית"ר .   בגין   הורה   בזמנו   שלא   להתנקש   בחייו אלא   לחטפו   ולהביאו   למשפט   בגין   בגידה ,   אך   החטיפה   לא צלחה .   המשך   סיפור   חייו   של   ריינהולד   לא   נודע ,   ונקמת מותו   של   מאיר   פיינשטיין   ז"ל    נשארה   כפצע   פתוח   בקרב חבריו   מהאצ"ל . לעיון   נוסף "   : הארכיון   לתולדות   ההגנה / 1    " פ 112 / 1229   , 528 / 80 מסמך   זה   אינו   אלא   ההוכחה   שריינהולד החל   בפעילותו   הבוגדנית   רק   אחרי   שנתפס בידי   המשטרה   הבריטית   עקב   הפיצוץ   במלון המלך   דוד היקף   בגידתו   של   ריינהולד   מתגלה   לפנינו בימים   אלה ,   כאשר   ב"ארכיון   לתולדות ההגנה"   עוסקים   בפתיחת   מסמכי   הבולשת הבריטית   לציבור המשך   סיפור   חייו   של   ריינהולד   לא   נודע , ונקמת   מותו   של   פיינשטיין   נשארה   כפצע פתוח   בקרב   חבריו   מהאצ"ל

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר