"האם במקום ידע כל שייעד אחד לו מאתנו גורלו לעמוד?"

עמוד:32

ידיעות   על   פעילים   נאו-נאציים   באירופה .   באותו   הלילה נענה   גמליאל   להזמנת   הפעיל   הנאו-נאצי   ללון   בביתו ,   ולמחרת ליווהו   מארחו   לתחנת   האוטובוס   ונפרד   ממנו   בחמימות ... סיקור כנסים בין-לאומיים אחרי   שביסס   גמליאל   את   מעמדו   כעיתונאי   ערבי ,   סבר המטה   שאפשר   להטיל   עליו   לסקור   כנסים   בין-לאומיים שבהם   לא   הייתה   לישראל   דריסת   רגל   כמשתתפת   מן   המניין או   כמשקיפה . כשהתקיימה   בשנת   1960   ועידת   העמים   האפרו-אסיאניים בקונקרי ,   בירת   גינאה ,   הוטל   על   גמליאל   לסקור   אותה .   לפני הפתיחה   הרשמית   פנה   גמליאל   לראש   משלחת   פלסטין , בירכו ,   וכעיתונאי   הציע   שיעמוד   לרשותו   ולעזור   לו   ככל יכולתו .   זה   קירב   את   גמליאל   אליו   ועשה אותו   לאיש   אמונו .   בדרך   זו   הושג   חומר בעל   ערך   רב . גמליאל   סיפר   אנקדוטה   משעשעת מאותה   ועידה :   שגריר   ישראל   בגינאה אז ,   שלמה   הלל ,   ניסה   להשתתף   בוועידה בלי   שהוזמן ,   ונתבקש   מהמשתתפים הערביים   לעזוב   את   האולם .   באחד   הימים פנה   המלווה   הגינאי   של   המשלחת הפלסטינית   לגמליאל   ואמר   לו "   : אולי זאת   חוצפה   מצדי ,   אך   בכל   פעם   שאני רואה   אותך ,   אני   נזכר   בשגריר   ישראל . " בתגובה   חייך   גמליאל ,   ציין   שאכן   זו חוצפה ,   ושאל   אותו   מדוע   הוא   נזכר דווקא   בשגריר   ישראל   כשהוא   רואה אותו .   הוא   השיב   שגמליאל   נמוך   קומה ושזוף ,   כמו   שגריר   ישראל ! נוכח   היכולת   שהציג   גמליאל   לסקר כנסים   בין-לאומיים ,   הוחלט   לשגרו לסקור   ועידות   בין-לאומיות   נוספות שעסקו   בבעיה   הפלסטינית .   ישראל ראתה   חשיבות   רבה   בקבלת   פרטים   על   עמדת   המשלחות הערביות   בוועידות   שעסקו   בנושא   הפלסטינים   ועל   תכסיסים שמדינות   ערב   התכוונו   לנקוט   כדי   שיתקבלו   בעצרת   האומות המאוחדות   החלטות   לפי   עמדתן . לקראת   יציאת   גמליאל   לוועידות   אלה   נוסחו   הנחיות   לנושאים שהיה   אמור   לשים   בהם   דגש : *  לפתח   קשרים   חברתיים   וידידותיים   עם   חברי המשלחות   הערביות   על   מנת   לדלות   פרטים   על דיוניהן   הפנימיים . *  סיקורו   כעיתונאי   יתבסס   על   העיתונים   שעמד עמם   בקשר . בהגיעו   לאחד   הכנסים   נתקל   גמליאל   בחברי   המשלחת הפלסטינית ,   שאחד   מהם   השתתף   בכנס   בבירת   גינאה .   הללו נהגו   כלפיו   חשדנות   משום   שתהו   מי   מימן   לו   את   מסעותיו לסיקור   הכנסים .   לבירור   סוגיה   זו   החליטו   הפלסטינים לשכור   בלש   פרטי ,   כדי   שיעקוב   אחריו   ויברר   עם   מי   הוא קשור .   גמליאל ,   שהיה   ער   לחשדנות   זו ,   סבר   שיצליח   לשכנעם שכן   לדעתו   עדיין   היו   בידיו   קלפים   רבים .   זמן-מה   אחר   כך , הגיעו   מארצות   ערב   עיתונים   ובהם   מאמריו .   גמליאל   הפיץ את   השמועה   שהגיעו   לידיו   העיתונים ,   אך   עדיין   לא   הראה אותם   לאיש .   הוא   חש   שידיעה   זו   שינתה   את   היחס   כלפיו , וכולם   החלו   להסביר   לו   פנים .   כאשר   הציג   גמליאל   למשלחת הסורית   מאמר   שהיה   חתום   עליו   ובו   שבחים   על   משלחתם ועל   המשלחת   הפלסטינית ,   מיד   חש   שגוברת   האהדה   כלפיו . שלא   כהסתייגותם   מקודם ,   הם   הזמינו   אותו   להצטרף   לחבורה , ולראשונה   כיבדו   אותו   בקפה . גמליאל בראייה לאחור בדיעבד ,   כשנשאל   גמליאל   אם   לא   פחד   או   לא   חשש   לנהוג בתעוזה   שאולי   גבלה   בקלות   דעת ,   הוא   ענה   כי   באותו   הזמן הייתה   גישתו   פטליסטית   במידת-מה .   לדעת   גמליאל   הועיד אותו   הגורל   להיות   במקום   מסוים ,   כדי   שיתרום   את   חלקו לבניית   הארץ .   עוד   בהיותו   בהכשרה ,   סיפר ,   קיבל   את   ספרה של   חנה   סנש   ובו   קרא   את   משפט   השאלה "   : האם   ידע   כל אחד   מאתנו   לעמוד   במקום   שייעד   לו גורלו . " ?   לפי   עדותו   אמירה   זו   השפיעה עליו   לאורך   כל   הדרך . על   פועלו   של   גמליאל   אפשר   ללמוד ממה   שכתב   העיתונאי   איתן   הבר ,   לאחר כנס   שקיים   המוסד   בספטמבר   , 1999 לרגל   ציון   יובל   להקמתו : " לקראת   סוף   הערב   החגיגי   עלו   על   הבמה גמליאל ,   אשתו   ובתו .   עמד   האיש   על הבמה   וסיפר   איך   במשך   18   שנים 18   , שנים !!!  בארצות   ערב   ובחו"ל ,   היה   סוכן מודיעין   של   עם   ישראל .   איך   הגיע לתפקידים   בכירים   במסגרות   ערביות , איך   חי   בזהות   ערבית   שאולה ,   איך התרפק   על   שירי   עבד   אל-ווהאב ,   איך מת   תינוקו   הראשון ,   איך   נולדה   בתו הראשונה ,   ואיך   כל   כך   השתוקק   פעם אחת ,   רק   פעם   אחת ,   להיכנס   לבית הכנסת   בעיר   מגוריו ,   כדי   להיזכר   בשורשיו היהודיים ,   ומיד   לנוכח   האלפים   בלטרון , קרא   בהטעמה   מן   הקוראן ,   כאילו   היה ראשון   בניו   של   הנביא   מוחמד . סיפרה   אשתו   שהייתה   לצדו   תמיד ,   על   לילות   הגעגועים . סיפרה   בתו   על   זהותה   המוסלמית   בארץ   אחת   וזהותה הנוצרית   בארץ   אחרת ,   ואיך   ולמה   קראו   לה   סמירה  ( כדי שבשובם   אי   פעם   לישראל   יסירו   את   ה"סמך"   ויקראו   לה מירה . (   בקהל   ישבו   אלפי   מקצוענים   שהבינו ,   בלי   אומר ומילים ,   כי   טעות   אחת ,   אחת   בלבד ,   במשך   18   שנים ,   וגמליאל היה   מתנדנד   על   חבל   בכיכר   העיר ,   ומאות   אלפי   ערבים יורקים   על   גופתו   . [ ... ]   בדרך   הביתה ,   לתל   אביב ,   רק   זאת חשבתי :   כמה   גמליאלים   כאלה   מסתובבים   בחיינו . " ? גמליאל   הלך   לעולמו   בשנת   . 2002 הוא   ייזכר   כבן   נאמן   לארצו   שהקדיש   למענה   את   חלק   הארי מחייו . טעות   אחת ,   אחת   בלבד ,   במשך   18   שנים , וגמליאל   היה   מתנדנד   על   חבל   בכיכר   העיר החומר   המודיעיני   שהצליח   גמליאל   לספק בתקופת   פעילותו   נחשב   למידע   בעל   ערך   רב גמליאל כהן ז"ל

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר