"האם במקום ידע כל שייעד אחד לו מאתנו גורלו לעמוד?"

עמוד:31

בשלב   הבא   החליט   גמליאל   לפתח   קשרים   עם   נציגויות ערביות   ועם   מוסדות   ערביים   במקום .   כישרונו   הטבעי להתיידד   עם   אנשים   סייע   לו   רבות   בפיתוח   קשריו   ואחר כך   בעבודתו .   אחד   השגרירים   הערביים   במקום   פתח   לפני גמליאל   את   סגור   לבו   ואמר   לו   שהוא ,   גמליאל ,   הוא   חברו הטוב   ביותר   ואיש   אמונו .   השגריר   אף   הציע   לגמליאל   להציב לו ,   במשרדו   הוא ,   שולחן   עבודה ,   כדי   שיוכל   לשבת   ולעבוד בלי   שיופרע ! שגריר   ערבי   אחר   ביקש   מגמליאל   להשיג   לו   מידע   על פעילות   היהודים   במקום .   הוא   סבר   שגמליאל   לא   יתקשה בכך ,   מכיוון   שיוכל   לנצל   את   קשריו   כעיתונאי .   השגריר הבהיר   לו   שהמידע   שיושג   נועד   להכשיל   את   מזימות   היהודים והבטיח   לכסות   את   ההוצאות   שהיו   כרוכות   במבצע .   גמליאל התעניין   ושאל   את   השגריר   אם   המידע   המבוקש   נוגע   גם לפעילות   מדינת   ישראל   ונענה   שהמושג   "יהודים"   כולל   גם את   מדינת   ישראל . גמליאל   הסביר   לשגריר   שלביצוע   התכנית   יהיה   עליו   לחזק תחילה   את   מעמדו   כעיתונאי ,   והשגריר   קיבל   את   טיעונו . באותה   פגישה   נמנע   גמליאל   מלדון בפרטי   תכנית   הפעולה ,   מכיוון   שלא רצה   לגלות   בקיאות   יתרה   שהייתה עלולה   לעורר   את   חשדו   של   השגריר . הוא   ביקש   פסק   זמן   של   שבוע   ימים , כדי   להרהר   בהצעה   ולהגיש   קווי פעולה ,   והדגיש   שאין   בכוונתו   להתחיל בשום   צעד   מעשי   אלא   בידיעת השגריר   ובוודאי   בהסכמתו .   השגריר מסר   לגמליאל   את   מספר   הטלפון הישיר   שלו   וביקש   שיתקשר   רק   לקו זה .   עוד   ביקש   השגריר   שגמליאל יקיים   את   פגישותיו   רק   בביתו  ( של השגריר . ( גמליאל   שניתח   את   הצעת   השגריר לחיוב   ולשלילה ,   ראה   בה   יתרון   גדול מצד   אחד ,   ושתי   מגרעות   מצד   אחר . היתרון   בקבלת   ההצעה   היה ,   מנקודת ראייתו ,   האפשרות   להחדיר דיס-אינפורמציה   למערכות   המידע של   האויב .   המגרעות   היו   לדעתו העובדה   שייאלץ   לעתים   לפעול ,   במידת-מה ,   נגד   האינטרס היהודי   הציוני ,   והחשש   שלא   יוכל   להבטיח   את   עצמו   מפני תביעה   על   הפרת   חוקיה   של   מדינת   ישראל . בתשובה   להתלבטויותיו   מסר   המטה   הנחיה   להבהיר   לשגריר שמעצם   היותו   עיתונאי ,   הוא   יוכל   להביא   ידיעות   רק   מאותם מקורות   שיש   לעיתונאים   נגישות   אליהם .   אשר   לחששו שמא   יש   בעזרתו   היעילה   לשגריר   ערבי   משום   פעולה הנוגדת   את   האינטרס   היהודי   והציוני ,   הרגיעו   המטה   שאין מקום   לחשש   כזה .   יתרה   מזו ,   התועלת   שבפעולתו   -   טען המטה   -   שקולה   כנגד   כל   נזק   שהיה   עלול   להיגרם . גמליאל חודר לחוגים נאו-נאציים בהיותו   בארץ   שירותו   הגיע   לידו   פרסום   בכותרת   , "Korrespondenz Europa"   שכלל   השמצות   היהודים   ומדינת ישראל .   גמליאל   החליט   להתקשר   עם   עורך   הפרסום , ולמראית   עין   לשתף   פעולה   עמו ,   ובאופן   זה   לחזק   את זהותו   כמי   שמשתייך   למחנה   הערבי   האנטי-יהודי והאנטי-ישראלי .   באמצעות   עורך   זה   קשר   גמליאל   קשרים גם   עם   ראשי   תנועות   נאו-נאציות   באוסטריה ,   בגרמניה , באנגליה ,   בשוודיה   ובבלגיה . למוסד   היה   עניין   בהתקשרות   זו ,   מכיוון   שבאותה   תקופה , סוף   שנות   ה50-   ותחילת   שנות   ה , 60-   קיים   המוסד   מעקב אחר   תנועות   נאו-נאציות   באירופה   ובדרום   אמריקה ,   שכלל גם   חיפוש   אחר   פושעי   מלחמה   נאציים   מתקופת   מלחמת העולם   השנייה .   נציג   המוסד   בארץ   שירותו   של   גמליאל ראה   חשיבות   רבה   לעודד   את   קשריו   של   גמליאל   עם הגורמים   הניאו-נאציים ,   משום   שחוגים   אלה   ביקשו   להתקרב למדינות   ערב ,   ולפיכך   הקשר   אתם   אפשר   ללמוד   על השקפותיהן   של   ארצות   ערב   ועל   מדיניותן   כלפי   ישראל בפרט   וכלפי   היהודים   בכלל .   גישה   זו   נתקבלה   על   דעת המטה ,   והוא   אישר   את   המשך   טיפוח   הקשרים   האלה .   בתוך כך   העמיק   גמליאל   את   מעורבותו   בחוגים   הנאו-נאציים באירופה   והשתלב   בפעילות   התעמולתית   שלהם   כנציג ערבי .   מידת   האמון   שהלאומנים   הניאו-נאציים   נתנו   בגמליאל הלכה   גברה . לקראת   סיום   שליחותו ,   בתחילת   שנת   , 1962   העביר   גמליאל את   קשריו   עם   הגורמים   הניאו-נאציים   לקציני   איסוף   אחרים . עם   זה   המטה   סבר   כי   רצוי   שגמליאל   ימשיך   להיפגש   עמם מדי   פעם   בפעם ,   על   מנת   לחזק   את   הקשר   ולהקנות   לו המשכיות .   כך ,   בהגיעו   לאירופה   בסוף   שנת   , 1962   נפגש גמליאל   עם   אחד   מ"ידידיו"   הנאו-נאציים ,   אך   הלה   קיבל אותו   בקרירות   ובהסתייגות .   כששאל   גמליאל   על   פשר התנהגותו ,   סיפר   לו   כי   עקב   התפרקות   הארגון   שעמד בראשו ,   ביקרו   אצלו   שני   אנשי   שירות   הביטחון   המקומי , ובין   השאר   שאלו   אותו   על   גמליאל   והזהירוהו   שהוא ,   והחבר שהחליף   אותו ,   אינם   אלא   סוכנים   ישראליים !  גמליאל , בכישרונו   ובתעוזתו ,   הפך   את   הקערה   על   פיה   והצליח לגרום   לנאו-נאצי   שהוא   עצמו   יחשוד   שאנשי   הביטחון הגרמניים   ניסו   לזרוע   פירוד   בשורות   הלאומנים .   עוד   ניסה גמליאל   להביא   את   איש   שיחו   לכלל   מסקנה   שהייתה   מגמה זדונית   להפליל   אותו   -   את   גמליאל   -   על   מנת   להכשיל   את המגע   בין   הערבים   לארגוני   הנאצים .   נראה   שהנאו-נאצי השתכנע   מדברי   גמליאל ,   שכן   עוד   באותה   פגישה   מסר גמליאל כהן עם בתו ופעילה נאצית בארגון האנטישמי והאנטי ציוני

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר