חברים מספרים על איסר הראל

עמוד:30

אני   סבור   שאחרי   הבחירות   של   ' 59   חל   שינוי   ביחסו   של איסר   לבן   גוריון   -   הנאמנות   הייתה   מוחלטת   אבל   הייתה תפנית   כלשהי .   הוא   מצא   משענת   בקבוצה   הוותיקה   של מפא"י .   הוא   סיפר   לי   על   אחד   הדיונים   שנתקיים   בעניין הקשרים   שהיו   לנו   עם   קבוצת   קצינים   מחו"ל   שתכננו   לרצוח את   נשיא   מדינתם   ואף   סיפרו   לנו   על   כך .   והשאלה   שעמדה על   הפרק   בדיון   הייתה   אם   היה   עלינו   לשמור   על   כך   בסוד או   להביא   לידיעתו   של   אותו   נשיא   שהיה   ידיד   של   ישראל . איסר   אמר   לי   שבנושא   הממלכתי   יכריע   בן   גוריון ,   ובצדק . ואמנם ,   ברגע   שהוצג   לפניו   הורה   בן   גוריון   למסור   מיד לידיעת   הנשיא   ולהציל   את   חייו . לראשונה   לא   קיבל   בן   גוריון   את   עמדת   איסר   -   זו   הייתה פרשת   המדענים .   איסר   דרש   להחזירם   ולהענישם   במלוא החומרה ,   ואף   דרש   זאת   מבן   גוריון .   ואילו   בן   גוריון   בנה   את היחסים   עם   גרמניה   צעד   אחר   צעד .   זאת   אחרי   שהובטח לו   לקבל   500   מיליון   דולר   מלווה ,   ואחרי   שנשק   זרם   אלינו דרך   גרמניה .   לכן   נדרש   לשקול   את   העניין   באופן   נרחב   יותר . לאחר   לחץ   הציג   בן   גוריון   לאיסר   כמה   שאלות   בנושא   זה . במקום   להשיב ,   רתח   איסר ,   הוא   כתב   מכתב   התפטרות והעבירו   דרכי .   את   תוכן   המכתב   הוא   הזכיר   בספרו   על המדענים .   בתשובה ,   הציע   לו   בן   גוריון   לחזור   בו   מהתפטרותו כי   בקרוב   יהיה   לו   ראש   ממשלה   אחר .   בזאת   רמז   בן   גוריון שבכוונתו   להתפטר   ויכול   להיות   שהצעת   איסר   תתקבל . ובמקום   להשיב   על   המכתב ,   הזמין   אותי   איסר   למשרדו . הוא   רעד   מכעס   ואמר   'אני   לא   אסחט   עוד   את   הנושא   ולא אשא   באחריות   -   אני   מתפטר   והתפטרותי   סופית .   תודיע לזקן   שזהו ,   אני   משתחרר   ממנו . '   סיפרתי   לבן   גוריון ,   זה   לא היה   נעים .   גם   הוא   רתח   מכעס .   אני   חושב   שבסופו   של   דבר איסר   נוכח   לדעת   שהאיש   היחיד   שנתן   לו   גיבוי   מלא   היה בן   גוריון .   באחד   הימים   צלצל   אליי   לוי   אשכול   ואמר   'מה דעתך   לשים   את   איסר   כיועץ   לענייני   מודיעין   . ' ?   אחרי   דקה השבתי   לו   תשובה   חיובית .   כשהגיע   איסר   למשרד   הוא   ביקש ממני   להעביר   לבן   גוריון   שהוא   לא   בא   לתפקיד   הזה   כדי להילחם   בו .   הבינותי   שהוא   רוצה   פגישה .   התייעצתי   עם פולה   וביקשתי   ממנה   לשכנע   אותו .   בן   גוריון   אמר   לי   "כן , מה   הוא   רוצה " ?   ואמר   "בסדר . "   ברגע   שאיסר   נכנס   לחדר התחדש   הקשר   ביניהם . ולסיום ,   כשבן   גוריון   שכב   ב"תל   השומר"   בעיניים   עצומות , ואיש   כבר   לא   ידע   אם   ראשו   פועל   אם   לאו ,   ימים   אחדים לפני   מותו   בא   איסר   להיפרד   ממנו .   לחשו   לבן   גוריון   שאיסר בא .   זה   המקרה   היחיד   שהוא   תפס   בשתי   ידיו   את   ידו   ולחץ אותה . מאיש מחתרת נרדף למוביל מבצעים במוסד- דוד שומרון " מוטיבציה   ולא   ציות   עיוור" אחרי   מבצע   קדש ,   הפגישו   אותי   עם   איסר .   הוא   רצה   לראותני במו   עיניו   ולהתרשם .   לאחר   הפגישה   מוניתי   למנהל   סניף צרפת .   בשלוש   השנים   האחרונות   לכהונתו ,   בגיל   , 60   איסר קירב   ושיתף   אותי   במבצעים   רבים   וחשובים ,   ואז   למדתי להכיר   ולהעריך   אותו .   איסר   ראה   דברים   בגדול ,   היו   לו אופקים   נרחבים   ודמיון   פורה   ומעל   לכול   -   דאגה   לאנשיו ולמשפחותיהם   והיא   עמדה   אצלו   ברומו   של   עולם .   קודם ששלח   אותי   להתחקות   אחרי   הילד   החטוף   יוסל'ה  ( שומכר מ"ב , (   קרא   לי   לשיחה   והסביר   לי   מדוע   אנחנו   מטפלים במבצע   שאיננו   מודיעיני .   הוא   לא   רצה   שאנשים   יצייתו באופן   עיוור   לפקודות ,   הוא   רצה   שתהיה   להם   מוטיבציה בכל   דבר   שהם   עושים .   באחד   המבצעים   נגד   המדענים בגרמניה   הטיל   עליי   איסר   לעמוד   בראש   מבצע   צללים   מקביל לצורך   הטעיה .   מבצע   זה   השאיר   עקבות   כדי   שאם   תיפתח חקירה ,   היא   בהכרח   תוליך   את   החוקרים   בדרך   המוטעית . למדתי   משהו .   בסוף   ' 62   הוא   שלח   אותי   לפגוש   מזכיר   בז'נבה . עדיין   לא   היה   לנו   מזכיר   במרוקו ,   אך   למרוקנים   הייתה   בעיה כלשהי   וייעצו   להם   לקבל   את   עצתנו .   איסר   אמר   לי   'דוד , השתדל   לפתור   את   הבעיה ,   אך   זכור ,   הדבר   החשוב   ביותר הוא   לעשות   הכול   כדי   שהקשר   הזה   יימשך   גם   בעתיד . '   וכך היה   עד   היום ,   כי   איסר   ראה   רחוק . נחום אדמוני - ראש המוסד לשעבר " תזת   הפריפריה -   "   דרכו   של   איסר   הראל   להרחבת   הקשרים הבין-לאומיים איסר   נתפרסם   בציבור   בעיקר   בגלל   הצלחותיו   במבצעים : אייכמן ,   יוסל'ה ,   המדענים .   אבל   הוא   השקיע   נתח   גדול ממחשבתו   בנושא   נוסף   והוא   פיתוח   הקשרים   הבין-לאומיים של   ישראל   באמצעות   המוסד . ב1955-   מדינת   ישראל   ליקקה   את   פצעיה   והייתה   בבידוד מדיני   קשה .   איסר   ראה   את   הצורך   לפתח   את   הקשרים האלה ,   ולהוציא   את   המדינה   מבדידותה .   איסר   לא   היה   איש העולם   הגדול ,   שפות   לא   היו   שגורות   בפיו ,   אך   כשנפגש   עם אנשי   צמרת   ידע   בלהט   אמונתו ,   בהגיונו   ובדבקותו   לגייס את   רצונם   הטוב .   הם   היו   ספקניים   בעניין   נאמנות   מדינת ישראל   -   בארצות-הברית   ראו   בה   קשרים   לקומוניזם .   היה חוסר   אמון   שנדרש   להתגבר   עליו .   בה   בעת   פיתח   את   תזת הפריפריה :   להקים   קשרים   עם   מדינות   שמעבר   לחגורת ארצות   ערב   -   במזרח   עיראק ,   בצפון   טורקיה   ובדרום   אתיופיה וסודן .   במאמצי   שכנוע   הקים   מערכת   קשרים   עם   שלטונות אירן   ועם   צמרת   טורקית   והקים   מסגרת   משולשת ישראל-אירן-טורקיה ,   מעין   ברית .   זו   הייתה   הברית   הראשונה של   ישראל   עם   יותר   ממדינה   אחת .   ב ' 55-   צירף   אותי   ללשכתו , והטיל   עליי   לטפל   בקשרים   עם   נציגי   המודיעין   הבריטיים והאמריקניים ,   ואחר   כך   עסקתי   גם   בנושאים   האפריקניים . ב1960-   שיגר   אותי   לאתיופיה ,   כבר   אז   הייתה   לנו   שם משלחת   גדולה   מאוד .   הוא   מינה   אותי   לראש   המשלחת לקיסר   ונתן   בידי   מכתב .   יומיים   קודם   לכן   נסע   הקיסר לביקור   ממלכתי   בברזיל   ועמו   אלחוטן   משלנו .   במהלכו נתברר   שעשו   הפיכה   נגד   הקיסר .   מצבנו   היה   פרובלמטי , איסר   חרד   למשמע   הדבר .   אם   ייפול   הקיסר ,   חשב ,   הרי   זה סוף   הברית   הדרומית .   הקיסר   חזר   מברזיל   לגאלה ,   ואיסר יוסל'ה - אז והיום

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר