היום שאחרי ערפאת

עמוד:25

כפועל   יוצא ,   ניתן   לסמן   כמה   מאפיינים   צפויים : *  ה"אטומיזציה"   של   הזירה   הפלסטינית   תגרום   לכך   שכל מנהיג   פוטנציאלי   יזדקק   לקואליציות   של   בעלי   אינטרסים כלכליים ,   אזוריים   ומשפחתיים ,   נוסף   על   כוח   הזרוע   שיהיה גורם   מכריע . *  אם   לא   יקום   מוקד   כוח   מרכזי ,   יש   לצפות   לצמיחת   מעמד של   מנהיגים   מקומיים   שברצונם   יקיימו   הפסקת   אש , וברצונם   יציתו   את   האש . *  מלבד   מנהיגי   השטח ,   יש   שתי   קבוצות   חשובות   שעשויות להשפיע   על   תהליך   עיצוב   ההנהגה "   : בוגרי   בתי   הסוהר" מקרב   הפלסטינים   מהזרם   המרכזי  ( הנהנים   מהערכה   ציבורית כמי   שסבלו   סבל   "טרי"   מידי   ישראל ,   כמי   שלא   דבק   בהם רבב   השחיתות   של   בכירי   הרש"פ   וכמי   שמכירים   היטב   את ישראל ;(  ובעלי   ההון  ( אנשי   הרש"פ   הנהנים   ממונופולים ; עוזריו   הכלכליים   של   ערפאת ;   בעלי   הון   מהאליטה המשפחתית   הוותיקה   בגדה   המערבית ; פלסטינים   מחו"ל . (   שתי   הקבוצות   נוטות יותר   לגישה   פרגמטית   והן   עשויות   לתרום לבניית   הנהגה   מתונה   יותר . *  סכנת   האנרכיה   תתמתן   בגלל   הרתיעה התרבותית   העמוקה   מ"פתנה )  " סכסוך אחים , (   הנטייה   הפלסטינית   לחפש פתרונות   בקונסנסוס   והתחושה   שעימותים פנימיים   משחקים   לידי   ישראל . *  חולשת   המנהיגות   הפלסטינית   עשויה לגרום   ליתר   מעורבות   של   מדינות   ערב בתוך   הפוליטיקה   הפלסטינית ,   הן   כיחידות והן   כקולקטיב . *  לגדר   ההפרדה ,   לכשתושלם ,   יש   משמעות ביטחונית ,   כלכלית   ומדינית .   במישור הביטחוני ,   תצמצם   הגדר   באופן   ניכר   את יכולת   החדירה   של   מפגעים   ובאופן   טבעי יופנו   מאמצי   הפיגוע   להתנחלויות   ולכוחות צה"ל .   במישור   הכלכלי ,   יצמצם   הדבר   את תופעת   השב"חים  ( שוהים   בלתי   חוקיים ) ויחמיר   את   המצב   הכלכלי   בשטח .   מבחינה   מדינית ,   תיתפס הגדר ,   בין   שתצהיר   ישראל   על   כך   ובין   לאו ,   כגבול   שישראל סימנה   לעצמה   לעתיד   לבוא . *  אנרכיה   בשטח   עשויה   להחזיר   את   הדיון   בהתערבות כוחות   בין-לאומיים .   בדרישה   כזו   יש   משום   המשכיות למדיניות   ערפאת ,   ויישומה   ישווה   ליורשיו   לגיטימיות בין-לאומית   ואף   כוח   כפייה   כלשהו   שיחזק   אותם   מול " כוחות   השטח . " מהלכים   בוטים   של   ישראל   להצמיח   הנהגה   המקובלת   עליה לא   יצלחו .   אולם   בנסיבות   שייווצרו ,   לא   תוכל   ישראל   לעמוד מן   הצד   ולטעון   לאי-מעורבות ;  עצם   נוכחותה   בשטח ופעולותיה   הביטחוניות   מטות   את   הכף   באופן   כזה   ואחר . לכן   שומה   על   ישראל   להיערך   לקראת   הבאות   עם   הכלים העומדים   לרשותה   כדי   להשפיע   ככל   האפשר   על   התהליכים , וזאת   בשילוב   מושכל   של   מנופים .   המנופים   הזמינים   בידי ישראל   לטווח   הקצר   קשורים   בעיקר   בשליטתה   הצבאית בשטח   והם   מתבטאים   בביצוע   מהלכים   צבאיים   או   בהימנעות מהם .   אולם   לטווח   הארוך ,   בניית   מנהיגות   פלסטינית   שוחרת יציבות   והסדר   ובעלת   יכולת   לקדם   אג'נדה   ברוח   זו   מחייבת : רפורמות   כלכליות   בתוך   הרש"פ ;  ניתוק   העוצמה   הכלכלית מהגורמים   שוחרי   האלימות ;  שיקום   כוחה   של   אליטה כלכלית ;  ותרגום   כוח   כלכלי   לכוח   פוליטי .   מאמץ   כזה אפשרי   רק   במציאות   של   רפורמות   כלכליות   בשטח   הפלסטיני , קעקוע   המונופולים   והחדרת   גורמים   כלכליים   מקומיים חדשים   לשטח .   ישראל   תוכל   להשפיע   באמצעות   גורמים בין-לאומיים   המבקשים   לפעול   בשטח ,   ובאמצעות   הזיקה של   המשק   הפלסטיני   לישראל ,   העברת   מסים   ומכסים   או הפניית   משאבים   מתוך   העדפת   אזור   ששולט   בו   מי   שישראל חפצה   ביקרו .   אולם   היא   תהיה   "מחושקת"   באילוצים ביטחוניים ,   כלכליים   פנימיים ,   הומניטריים   ומדיניים . המנופים   הביטחוניים   שעומדים   לרשות   ישראל   נובעים מהחלטה   ישראלית   להפעיל   כוח ,   לאיים   בהפעלת   כוח   או להימנע   מכך  ( היערכות   מחדש   בשטחים ;  הסרת   מחסומים וכתרים ;  מסירת   שטחים   לידיים   פלסטיניות ;  חידוש   הסדרי מעבר   בטוח ;  מהלכי   כוח   נגד   חמאס   וג'יהאד . (   המנופים המדיניים   רבים   ומגוונים :   הורדת   התנחלויות   בלתי   חוקיות ; שחרור   אסירים  ( אולי   בהידברות   מוקדמת   עם   בכירים מקרבם ;(  מתן   אפשרות   לעריכת   בחירות  ( אליה   וקוץ   בהבחירות   כאלה   עלולות   לחזק   את   החמאס ;(   הורדת התנחלויות ;  מחוות   מעשיות   סביב   סוגיית   ירושלים ;  הצהרות אופטימיות   על   מנהיג   זה   ואחר   -   כל   אלה   מחוות   לחיזוק מנהיג ,   אך   השפעתן   על   מאבק   הירושה   לא   תהיה   גדולה . סיכום הסתלקותו   של   ערפאת   קרוב   לוודאי   שתביא   לידי   הגברת תהליכי   ההתפוררות   המסתמנים   ממילא   בחברה   הפלסטינית . אין   פירוש   הדבר   שלא   תיבחר   הנהגה   פלסטינית   מדינית . אך   רבים   הסיכויים   שהנהגה   כזו   תהיה   מנותקת   מהשליטה האמיתית   בשטח .   ישראל   לא   תצא   נשכרת   מהיעדר   הנהגה פלסטינית   אפקטיבית ,   שכן   הדבר   יקשה   את   האפשרות למו"מ   רציני   על   הסדרים   להרגעת   השטח   -   כל   שכן   מו"מ על   הסדר   קבע .   ישראל   תהיה   במלכוד   -   היא   תהיה   נתונה בלחצים   בין-לאומיים   להציע   מחוות   של   בניית   אמון   להנהגה פלסטינית   שלא   תוכל   "לספק   את   סחורה , "   ובו   בזמן   לא תהיה   כתובת   יעילה   להעברת   מסרים   של   הרתעה . ערפאת , לא צפוי להכתיר יורש ( צילום : פלאש ( 90

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר