האם הסקופ יכול לחכות?

עמוד:19

סוקר   הספר   "המרגלים" ( איתן   הבר ,   יוסי   מלמן )  את פרשיות   הריגול   בישראל . יש   מי   שמתנגד   למגמה   זו ושולל   לחלוטין   את   פרסומו של   מידע   מודיעיני ,   להבדיל ממידע   צבאי . דייגי "   : כשמודיעין   מופיע בתקשורת ,   זה   תמיד   כשלון . לדעתי   הניסיונות   לנצל מודיעין   לצורך   רווח תעמולתי   שכרם   יוצא בהפסדם .   יש   הבדל   גדול   בין צבא   ותקשורת   ובין   מודיעין ותקשורת .   התקשורת   היא חלק   מכללי   ההתמודדות   של צבא   מול   צבא .   למודיעין אסור   ללכת   בעניין   הזה   עם הזמן   ולהתאים   את   עצמו   לכללים   החדשים . " חבר   המל"מ ,   אמנון "   : לא   יגידו   לי   שעברו   מספיק   שנים ואפשר   לחשוף   איך   מעלים   את   יהודי   אתיופיה ,   שאפשר לחשוף   את   סיפור   "קארין   איי"   לפרטיו ,   שאפשר   לדבר חופשי   על   כל   מה   שקרה   בצאלים   ב ... '   העובדה   שעבר   זמן לא   מקהה   את   הצורך   של   מדינת   ישראל   לקיים   מלחמת מודיעין ,   גם   אם   אין   מלחמות . " רמ"ח   ביטחון   שדה   לשעבר   אברהם   מלצר   מציג   עמדה אחרת   "   : פתחתי   את   הספר   "המרגלים ... "   יש   שם   סודות שאני   שמרתי   עליהם ...   הכול   פתוח ,   יצא   החוצה .   מצד   שני , היום   אי   אפשר   להחזיר   את   מה   שהיה .   אין   מה   להאשים את   העיתונאים .   זה   המקצוע   שלהם ,   ועליך   מוטלת   החובה לדאוג   שלא   יימצא   מי   שיספק   להם   אינפורמציה . " דייגי "   : המודיעין   של   הצד   השני   מתפרנס   מהמידע   הגלוי . משקלו   של   המידע   הגלוי   המתפרסם   בארץ   ענק   כי   הוא גדול   בהיקפו ,   אמין   וטוב .   כך   יוצא   שבשם   הדמוקרטיה והקדמה   התקשורתית   אנחנו   גורמים   לעצמנו   נזקים   אדירים ... איזה   מקור   ירצה   להתגייס   לעבוד   אצלנו   כשהוא   יודע שאנחנו   פרוצים   והכול   זולג   מאתנו   החוצה ,   שלא   להזכיר את   ראש   אמ"ן   שאמר   לפני   כמה   ימים   שהאמריקנים והאנגלים   לא   שיתפו   אותנו   במידע   בגלל   שידעו   שמאתנו זולג   מידע . " נדונה   גם   סוגיית   הפרסומים   היזומים   בנושאי   המודיעין . לפיד "   : ביוני   1967   חשף   המודיעין   בראשותו   של   אהרל'ה יריב   את   השיחה   בין   נשיא   מצרים   ג'מאל   עבד   אל-נאצר למלך   הירדני   חוסיין ,   פרסום   שנועד   להראות   את   הקנוניה שרקם   נאצר   כדי   לגרור   את   חוסיין   למלחמה .   זה   היה   פרסום לאחר   שיקול   דעת   של   עלות   ותועלת .   אני   לא   בטוח   שהיום היינו   חוזרים   על   אותו   מעשה . " שקט , יורים" עיתונאי   "מעריב , "   חנוך   דאום ,   כתב   פעם   כי   "בשעה שמגייסים   מילואים   גם   על   העיתונות   לנהוג   אחרת .   ישנו ממד   של   צדק   בדרישה מאנשי   תקשורת ,   הקובעים   מה   יהיה האופן   שבו   תצטייר   ההגנה   על   המולדת ,   להיות   זהירים יותר ולמעט   בתחיבת   עמדתם   האישית   בעת   דיווח ...   להפנים את   החיוניות   שישנה   בגיבוי   מנטלי לכוחות   הביטחון   בימים של   מלחמה )  " מעריב   . ( 5 . 4 . 02   האמירה   הזאת   מעלה   את השאלה   הנצחית :   האם   המקצוע   העיתונאי   קודם   לחובה האזרחית ? חבר   המל"מ ,   שמוליק : " כולנו   יודעים   שהכתבים הצבאיים   רצים   ומרחרחים בכל   מקום   וכל   מי   שמשיג סקופ   רץ   לפרסם   אותו ...   אם למקור   שלכם   יש   אינטרס , אתם   מפרסמים   אבל   אם האינטרס   הוא   של   המדינה , אתם   לא   מוכנים   לשתף   אתה פעולה . " ... תא"ל   רות   ירון :   "מותר העיתונאי   הטוב   גם   בחוש האחריות   שלו ...   כמי   שחי במדינה   שנמצאת   תחת לחימה   וגם   כמי   שבורר   היטב האם   אינו   משמש פלטפורמה   לאינטרסים   של מוסר   הידיעה ...   מניסיוני , חלק   מהעיתונאים   מפרסמים   רק   חלק   קטן   מהידוע   להם ולא   בגלל   מגבלת   ביטחון   שדה   או   צנזורה . " לימור "   : בשני   מקרים   לא   אפרסם   מידע .   האחד   הוא   נושאים אסטרטגיים   ועניינים   מבצעיים .   אני   מעדיף   שעל   נשק   גרעיני יפרסמו   בטיימס   של   לונדון ...   והשני ,   רועדת   לי   היד   כשאני מפרסם   על   שבויים   ונעדרים . " הלגיטימיות של המניפולציה לא   מזמן   נתנו   האמריקנים   לעולם   שיעור   בתקשורת   מגויסת במיטבה .   המלחמה   על   דעת   הקהל   האמריקני   שהתנהלה ועודנה   מתנהלת   שימשה   כר   נוח   לדיון   בלגיטימיות   של המניפולציה   התקשורתית .   תא"ל   ירון "   : ארצות-הברית השתמשה   בתקשורת   על   ידי   לקיחתם   של   600   עיתונאים , אימונם   ופריסתם   עם   היחידות   ברחבי   עיראק .   הציבור האמריקני   קיבל   מלחמה   בשידור   חי   כל   הזמן .   אלא   שהיום חלק   גדול   מעורכי   העיתונים   בארצות-הברית   מרגישים במידה   רבה   מרומים . " תקשורת בעידן העימות המוגבל תא"ל   ירון   מסבירה   את   מקומה   של   התקשורת   בעימות המוגבל "   : אנחנו   מדברים   על   המצלמה   כנשק ...   בין   שאתה הצד   שמצלם   ואז   בעדשת   המצלמה   שלך   נקלט   האויב   ואתה יכול   להראות   איך   הוא   לא   בוחל   בהסתתרות   בתוך   אוכלוסייה תמימה   ובין   שאתה   בצד   השני   של   המצלמה   -   הצבא הישראלי ,   מזוין   מכף   רגל   ועד   ראש ,   והתמונה   המצטיירת מחדדת   את   המסר   שהצד   השני ,   במקרה   זה   הפלסטינים , מנסים   לקדם .   גם   השפה   היא   נשק .   האם   זה   סיפור   של לחימה   המאיימת   על   עצמאותה   וקיומה   הפיזי   של   מדינת ישראל   או   זה   סיפור   של   כיבוש   כפי   שמנסה   לצייר   אותו הצד   השני .   הקונטקסט   חשוב   תמיד ,   בוודאי   בעידן   של רייטינג   שבו   אתה   צריך   לכנס   את   מלוא   התובנות   שלך למקסימום   30   שניות   כי   אחרי   זה   יואב   לימור   או   עורכיו יערכו   אותך   באופן   כזה   שיוכלו   להוציא   את   המסר   או הקונטקסט   הרצוי   להם . " ד"ר   יורם   פרי "   : הניצחון   בעימות   המוגבל   הוא   הניצחון   על דעת   הקהל   המושפעת   מהתקשורת .   לכן   אם   עשית   פעולה יוצאת   מן   הכלל   במשך   היום   אבל   בערב   כל   מסכי   הטלוויזיה בעולם   יראו   תמונה   אחת   שפוגעת   בנו ,   הפסדנו   את   היום הזה   בקרב . " בשעה שמגייסים כוחות מילואים , גם על העיתונות לנהוג אחרת ..

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא