הקברניט והמודיעין

עמוד:9

האם   הקברניטים   ואנשי   המודיעין   יודעים   לשמור על   הגבולות   שבין   העשייה   המדינית   לעשייה המודיעינית ? נוצר   פה   מצב   של   היפוך   התפקידים ,   אבל   זה   רק   צדו   האחד של   המטבע .   בעבר   היו   ראשי   הדרג   המדיני   אנשים   שעסקו הרבה   מאוד   במודיעין .   חלקם   הגדול   גם   שימש   בעבר בתפקידים   שונים   בחיל   המודיעין .   ראש   הממשלה   הנוכחי אריק   שרון   היה   קמ"ן   פיקוד   צפון   אהוד   ברק   היה   ראש אמ"ן   ומפקד   סיירת   מטכ"ל   וביבי   נתניהו   היה   אף   הוא   קצין מודיעין .   יצחק   רבין   לא   היה   קצין   מודיעין   אבל   אומרים שהיה   קצין   מודיעין   יותר   מכולם .   ראשי   המערכת   המדינית לא   פעם   השתעשעו   בעובדה   שהם   היו   קציני   מודיעין .   והרי התוצאה   -   גם   פה   היה   היפוך   תפקידים :   ראש   המערכת המדינית   עוסק   במודיעין ,   מפיק   מידע   מידיעות   גלם ,   והדרג המקצועי   המודיעיני   מתעסק   במדיניות   .   ראש   אמ"ן ,   ראש המוסד   או   ראש   השב"כ   אומרים   לעצמם   'אני   צריך   לקבל החלטה ,   להבין   את   הדברים   כאילו   הייתי   ראש   ממשלה . ' ואילו   ראש   הממשלה   מצדו   אומר   'אני   צריך   לבחון   את הדברים   כאילו   הייתי   ראש   אמ"ן . '   שני   הצדדים ,   יש   לציין , אוהבים   את   זה   מאוד ,   אף   כי   לא   תמיד   הפלישה   ההדדית הזאת   לברכה .   אני   זוכר   הרצאה   לזכר   חיים   הרצוג   ששמעתי בירושלים ,   עמד   שם   יצחק   שמיר   ואמר   "אני   צריך   את המודיעין   כדי   שיידע   להתריע   על   איום   של   מלחמה .   את ההערכה   על   שלום   צריך   להשאיר   לי . " על   מי   מוטלת   האחריות   -   על   הקברניט   או   על   איש המודיעין ? במלחמת   יום-הכיפורים   קבע   ראש   אמ"ן   הערכת   מצב שהרמטכ"ל   לא   קיבל ,   אבל   גם   לא   עשה   צעדים   מפליגים נגדה .   ראש   הממשלה   -   הדרג   המדיני   -   הסתמכה   על   הערכת המצב   של   שר   הביטחון .   ועדת   אגרנט   עשתה   את   החלוקה ( שנשתנתה   בינתיים )  בין   הדרג   המדיני   לחירות   של   הדרג המקצועי .   בהחלטותיה   פטרה   הוועדה   את   הדרג   המדיני מהשיפוט   הציבורי ,   באופן   שאחריות   הדרג   המדיני   להערכת המצב   לא   נתקיימה   כלל .   היום   אני   חושב   שהערכת   המצב האולטימטיבית   מוטלת   על   כתפי   הקברניט   ולא   על   הדרג המקצועי .   ההוכחה   לכך   היא   בביקורת   שמתחה   ועדת   אור על   ראש   הממשלה   ועל   השר   לביטחון   פנים ,   בגין   הערכת המצב   שלהם . לו   התכנסה   היום   ועדת   אגרנט   לדון   במחדלי המודיעין   של   יום   כיפור ,   האם   היו   תוצאות   אחרות ? אני   חושב   שהן   היו   אחרות   לגמרי .   התפיסה   של   ועדת אגרנט   שונה   בתכלית   מהתפיסה   של   היום . כיצד   משפיע   ראש   אמ"ן ,   ראש   המערכת המודיעינית ,   על   סדר   היום   של   הקברניט ? ההשפעה   היא   גדולה   מסיבה   פשוטה :   לא   קיימת   כיום מערכת   שמתפקדת   לצד   ראש   הממשלה ,   וביכולתה   לפקח על   מערכת   המודיעין .   אני   לא   בטוח   שצריכה   להיות   מערכת מעין   זו ,   אני   גם   לא   יודע   אם   זה   טוב   או   רע ,   זאת   עובדה . ממש   משום   כך   יש   חשיבות   עליונה   לאישיותו   ,   ליושרתו ולאמינותו   של   ראש   המערכת . האם   יש   לקברניט   אפשרות   אמיתית   לפקח   על הנעשה   בתוך   ארגונים   סגורים   כמו   השירות והמוסד ? המערכות   המודיעיניות   שונות   מהמערכות   הצבאיות   הרגילות . גם   שירות   הביטחון   הכללי ,   גם   המוסד   וגם   אמ"ן   בחלקים מסוימים ,   הם   משק   סגור .   אמנם   יש   נורמת   דיווח   בין הארגונים   השונים ,   אבל   לא   מדובר   בביקורות   שוטפות   - לא   צריכות   להיות   ביקורות   שוטפות .   לראש   הממשלה   אין יכולת   לדעת   מה   קורה   בתוך   מערכת   מודיעין   בזמן   אמיתי , להתוות   דרך   ולומר   'אני   מבקש   שלא   ללכת   על   הכיוון   הזה . ' הוא   תלוי   במה   שדווח   לו   וזה   המצב .   בניגוד   לצה"ל   ,   ראש שב"כ   וראש   מוסד   יכולים   לעשות   בתום   לב   צעדים   ששבועות וחודשים   לא   ידעו   עליהם   מבחוץ ,   בידיהם   ההחלטה   איזה סוג   פעולות   מחייב   לדווח   לראש   הממשלה   ולקבל   את החלטתו .   הדוגמה   הבולטת   ביותר   לתלותם   של   ראשי ממשלה   בראשי   מערכת   הביטחון   היא   פעולת   השב"כ   בנושא הפלסטיני .   השב"כ   הוא   שקובע   את   הצי"ח   ועושה   את הערכת   המצב .   הוא   גם   שמבצע   את   הפעולה   בשטח ,   מעריך את   עוצמתה   ומחליט   על   ההמשך .   זה   מעגל   סגור   שמתנהל בתוך   גוף   אחד   בלבד ,   בנושא   קיומי   למדינת   ישראל . האם   ראש   מערכת   המודיעין   רשאי   או   אפילו   חייב להביע   את   דעתו   בנושאים   של   מדיניות   חוץ וביטחון ? בימים   אלה   יש   חילוקי   דעות   בין   הרמטכ"ל   ובין   ראש הממשלה .   הרמטכ"ל   אמר   שהוא   אומר   את   מה   שיש   לו לומר   במעגל   סגור ,   הוא   לא   מדבר   בחוץ .   אלא   שלא   זו השאלה .   השאלה   היא   אם   ראש   מודיעין   צריך   להביע   את דעתו   על   מהלכים   מדיניים ,   אם   עליו   לומר   לראש   הממשלה ' כדאי   לעשות   כך   ולא   אחרת '   , ' אני   חושב   שהתכנית   לא נכונה   ולא   טובה . '   שאלת   פינוי   עזה   לדוגמה ,   אינה   שאלה מודיעינית   אלא   שאלה   אסטרטגית .   האם   יכול   ראש   המודיעין להגיד   לראש   הממשלה   שמצבה   האסטרטגי   של   ישראל ישתפר   אם   ניסוג   מעזה ?  האם   אין   פה   פלישה   של   ראש המערכת   המודיעינית   לתחום   המדיני ?  למרות   הפרדוקס , המערכת   שלנו   עובדת   באופן   מהוגן .   במסגרת   הניסיונות לגבש   הערכה   לאומית   הקימו   לאחרונה   את   המועצה   לביטחון לאומי ,   גוף   שהחליף   בארבע   שנות   קיומו   ארבעה   ראשים . זאת   מכיוון   שחסרה   חוליה   שתתרגם   את   הערכת   המודיעין לחלופות   מדיניות ,   ובאין   החוליה   הזאת ,   המודיעין   הוא שבא   ומציג   את   החלופות   האסטרטגיות   של   מדינת   ישראל . אז   למה   בעצם   לא   מצליח   המודיעין   להציע   חלופות אסטרטגיות ?  מי   מכשיל   את   זה ? לדעתי   קברניטים   לא   רצו   כל   כך   בסיטואציה   שבה   מוצעות להן   חלופות .   נניח   שהקברניט   קיבל   את   ההמלצה ,   אז   זה הצליח ,   אבל   מה   קורה   אם   הקברניט   לא   קיבל   את   ההמלצה ונכשל ?  יש   עדות   לכך   שהקברניט   נכשל . קביעת צי"ח פירושה קביעת האסטרטגיה של המדינה . במקום שראש המערכת המדינית יקבע למודיעין את סדר היום , קובע המודיעין למערכת המדינית את סדר היום עולה השאלה אם מודיעין מגויס מסוגל להסביר משהו שנוגד את ההערכות שלו , ולחלופין - אם הערכותיו אינן מושפעות מכך שהוא מסביר אותן מול גורמים זרים

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר