|
|
עמוד:176
הילדים מקבוצות מיעוט להישגים התפתחותיים לפי נורמות מערביות . משנות השמונים והתשעים אנו עדים לתפיסות אקולוגיות התפתחותיות שמביאות בחשבון את המערכות הסובבות את הילד ( משפחה , קהילה , תרבות . ( תפיסות אלו התפתחו במקביל לקריסת מדיניות כור ההיתוך ולהתחזקותן של קבוצות סקטוריאליות — הגברת כוחן הפוליטי , ייצוגן בשלטון , הקצאת משאבים ומתן לגיטימציה למסגרות חינוכיות ברוח הקבוצות השונות . שינוי זה הביא מצד אחד לצמיחתן של תכניות חינוך פרטיקולריסטיות לאוכלוסיות מיעוט , ומצד שני לחיפוש דרכים למפגש בין–תרבותי בתוך מערכות המשרתות מגוון אוכלוסיות . בסקירה מובאות הגדרות שונות למעורבות הורים מארצות הברית ומישראל , ומתוארת מעורבות ההורים בחינוך בגיל הרך כקו רצף שבין עמדה פסיבית של הורים המופעלים על ידי המערכת לבין עמדה אקטיבית של שותפות בקבלת החלטות ויוזמות ואף בניהול המסגרת . בספרות המקצועית מושם דגש חזק על הקשרים שבין מעורבות הורים במסגרות חינוכיות לבין הישגי הילדים והצלחתם . יחד עם זאת נמצא כי הורים מתרבויות שונות נתקלים בחסמים שונים בקשר שבין הבית למערכת החינוכית : הבדלי שפה , הבדל בין ציפיות המסגרת מההורים לציפיות ההורים מהמסגרת , הבדלים תרבותיים מבחינת הקשר הרצוי בין הבית למסגרת החינוכית ועוד . הבדלים אלו בהיכרות ובציפיות עלולים לגרום לאי–הבנות רבות ולכעסים הדדיים של ההורים ואנשי החינוך . קירוב ההורים למסגרות החינוכיות מצד אחד ומתן ביטוי לתרבותם בתכנית החינוכית מצד שני מצריכים ידע , כשירות תרבותית והיערכות מערכתית . בסקירה תוארו מחקרים שונים על יחסי משפחות-מערכת חינוך בתרבויות שונות . המחקר מצביע על כך שמסגרות חינוכיות במדינות רבות מאמצות את עמדת ה"מומחה" לחינוך ילדים . גם באלו שבהן מעודדים מעורבות הורים , אין שותפות אמיתית בין ההורים למסגרות . מחנכים נוטים לערב יותר הורים מתרבות הרוב וסוברים כי הורים מתרבויות שונות וממשפחות החיות בעוני אינם מתעניינים בחינוך ילדיהם , אינם מומחים לחינוך ילדיהם והם חסרי משאבים וידע . אולם כששואלים את ההורים , מתקבלת תמונה שונה לחלוטין . הם יודעים שמעורבותם בבית הספר תעזור לילדים ותשפר את הישגיהם . הם מבינים את חשיבות החינוך מבחינת מוביליות חברתית , מעוניינים שילדיהם יצליחו בלימודים ורוצים לעזור להם . מחקרים רבים מצאו כי הגורמים הקריטיים לחיזוק מעורבות ההורים הם יחסי אמון עם המסגרות , תקשורת עם המחנכים ויוזמות שלהם לשילוב הורים , מתן משוב חיובי להורים , הערכה לפעילותם , וחיבורם לקהילת בית הספר תוך שימת דגש על הילדים . חוקרים טוענים כי הבנת המאפיינים הקשורים לרקע התרבותי של ילדים , הבנת קשרים שבין לימוד בעבר לבין למידה חדשה ויצירת מילות מפתח לקשר בין הבית למסגרת יכולות להיות מושגות רק באמצעות שיתוף ההורים , תוך תקשורת דו–סטרית ומתוך תפיסה של שני הצדדים כשותפים אקטיביים בחינוך הילדים . מחקר מקדים שיתמקד בהורים תוך הבנת היכרותם הקודמת עם מסגרות חינוכיות ועמדתם כלפי המסגרות המקומיות יוכל לעזור בשיפור השותפות בין הורים לבתי ספר . המושג " תרבות הבית" שעלה מדברי הורים מחזק את הצורך בפיתוח הבנה לתרבותן של משפחות מהגרות , החיות בתרבות היברידית — משמרות מאפיינים של ארצות המוצא ומאמצות בו–זמנית מאפיינים של התרבות הקולטת . חוקרים רבים מתרבויות שונות טוענים כי ללא הכשרה מתאימה של המחנכים , אי אפשר לצפות לקשר בין המערכת החינוכית להורים מתרבויות שונות .
|
|