|
|
עמוד:133
ללמידה אצל תלמידים שהישגיהם נמוכים בהשוואה לילדים הרגילים והחזקים של הכיתה , וכך נמנעת נשירה בהמשך הדרך . ( Stipek , 1996 , 2001 ) ככל שמורי החינוך הרגיל יפתחו כישורים טובים לשילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים , כן יתאפשר להחזיק יותר תלמידים בשילוב מלא ולעשות זאת בהצלחה . אף על פי שחוק החינוך המיוחד תומך בשילוב בכיתות הרגילות , יש גידול ניכר במספר הכיתות המיוחדות בבתי הספר הרגילים ( מרום , בר–סימן טוב , קרון וקורן , . ( 2006 נראה שחלק מגידול זה מתרחש מפני שמורים ומנהלים החסרים הכשרה , הדרכה ותמיכה בעבודה עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים ועם הוריהם מוציאים אותם מהכיתות הרגילות ומבקשים השמה למסגרת נפרדת של חינוך מיוחד . אין כיום באגף לחינוך מיוחד , וגם לא באגפי משרד החינוך שעוסקים בחינוך הרגיל , מודל מסודר , מקובל ומבוסס על ידע אמפירי , העוסק ביצירת יחסי שותפות עם הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים . גם נותני השירותים הנלווים שאמורים לסייע למחנכים לעבוד עם הילד המשולב נעדרים לרוב הכשרה , אין להם מודל של עבודה עם ההורים , ועבודתם נעשית בדרך כלל עם הילדים ולא עם המערכת המשפחתית . בהעדר ידע וכלים מקצועיים , העימותים מסלימים ומשפיעים לרעה על הסתגלותם של ילדים בעלי צרכים מיוחדים . תלונה שכיחה של הורים שמדגימה את בעיית ההכשרה היא שבתי ספר רבים בחינוך הרגיל מתנים את השילוב של תלמידים בעלי הפרעות התנהגות בקבלת טיפול תרופתי ( וורגן , . ( 2009 גם אם טענה זו מוגזמת , ומדיניות משרד החינוך שוללת התניות מסוג זה , העימותים התכופים סביב הטיפול התרופתי והשכיחות הגוברת של התנהגויות תוקפניות בכיתה מסמנים את שבירת האמון והעדר השותפות בין מערכות שאמורות לעבוד יחד כדי לחנך את הילד . בחינוך המיוחד — צוותים העובדים בחינוך המיוחד מוכשרים לעבודה עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים , אך גם הם נעדרי הכשרה ומודל מסודר ונתמך אמפירית שיאפשרו להם ליצור עם ההורים יחסים המבוססים על מעורבות , שותפות והעצמה . כפי שראינו קודם , המשפחות של ילדי החינוך המיוחד הן לרוב חלשות מבחינת מעמדן החברתי–כלכלי והשכלתן לעומת משפחות של ילדים בחינוך הרגיל . הן גם מתמודדות עם ילדים מוגבלים יותר ברמת התפקוד שלהם , ולכן העומס על המשפחה גדול . נטייה שכיחה במצבים מסוג זה היא להעביר את הטיפול בילד לידי ה"מומחים . " למרבה הצער שמענו על מקרים לא מעטים שבהם ההורים חשו שהמומחים נטלו לעצמם סמכות יתרה והתייחסו אליהם , ההורים , כאל נטל . זאת ועוד , בדיקה של עמדות המומחים העלתה שהם עצמם מודים בגילוי לב בהעדר ידע הדרוש לעבודה עם הורים ( שקד , . ( 2006 אנשי מקצוע נעדרי הכשרה לעבודה עם הורים וביטחון בעבודה כזאת יעדיפו לעבוד עם הילד באופן פרטני , למרות המחקרים המעידים שעבודה בשיתוף ההורים משפרת את תוצאות הטיפול . מעניין לבחון מול ממצא זה את תוצאות המחקר האיכותני שעשתה מנור–בנימיני . ( 2004 ) היא התמקדה במספר קטן של צוותים בעלי יכולת גבוהה ליצור שיתוף פעולה מוצלח עם הורים . התוצאות מעידות כי ידע וכישורים אכן מצויים בתוך המערכת וכי הפעלתם של כישורים אלו מובילה לשותפות מוצלחת . על רקע זה ראוי להעלות את השאלה מדוע אין הטמעה מסודרת של היכולות והכישורים האלה ברחבי המערכת .
|
|