|
|
עמוד:131
ההורים מתלוננים על התנהלותן של ועדות ההשמה . הטענה המרכזית נוגעת לגישתן של הוועדות כלפי ההורים , גישה שמעמידה אותם במצב של חולשה מול המערכת . לטענתם אין מכינים אותם במידה מספקת לקראת הוועדה , ורבים מהם אינם יודעים את זכויותיהם . גם הגורם הקרוי " נציגות הורים" אינו מכיר לרוב את ההורה המופיע בפני הוועדה . הורים רבים חשים חסרי אונים מול אנשי המקצוע המשתתפים בוועדת ההשמה . אחרי ככלות הכול , במקרים רבים מאוד אנשי מקצוע אלו הם המחליטים על גורלם של הילדים , בלי שההורים זוכים לשותפות אמיתית בהכרעה . טענה אחרת היא שלא אחת מתכנסות הוועדות במקומות לא ראויים מבחינה פיזית . לטענת ההורים , הנתונים על מספר הילדים בעלי הצרכים המיוחדים שעומדים להצטרף מדי שנה למערכת החינוך מצויים בידי המערכת , והיה אפשר להתכונן ולקיים דיאלוג מקדים בינה לבין המשפחות כדי למנוע חיכוך מיותר וליצור יחסי שותפות . ארבע סוגיות מרכזיות המשליכות על השותפות בין המערכת החינוכית לבין ההורים האינטגרציה של כל מקורות המידע שעמדו לרשותנו בעבודה הביאה להגדרתן של ארבעה עניינים מרכזיים הפוגמים בשותפות בין מערכת החינוך לבין ההורים . סוגיית השילוב עד השנה האחרונה , שבה הוחלט ליישם ניסוי–חלוץ על פי המתווה של דוח דורנר , לא גילתה המערכת החינוכית מחויבות למדיניות המציבה את השילוב כיעד מרכזי של משרד החינוך ולא נקבעה אסטרטגיה מסודרת ליישום מדיניות של שילוב . לפיכך לא הופעלו הכלים העומדים לרשות המערכת כדי לעצב תנאים תומכי שילוב , לא ברמת האידאולוגיה של מערכת החינוך ולא ברמה של נוהלי עבודה ותקציב . הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים מבטאים שאיפה עקבית ליישום העיקרון של למידה במסגרת " הסביבה החינוכית הפחות מגבילה . " הורים לילדים ברמות התפקוד הגבוהות מבקשים שילוב מלא בעזרת התאמות מצד המחנכים ועזרה מיוחדת לילד ולמשפחתו . הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים ברמות התפקוד הבינוניות מבקשים שילוב חלקי באמצעות השמה בכיתות נפרדות של חינוך מיוחד הפועלות בתוך בתי הספר הרגילים . לעומתם , רוב ההורים לילדים ברמות התפקוד הנמוכות סבורים שהמסגרת של בתי ספר נפרדים לחינוך מיוחד מתאימה לילדיהם . ההורים הישראלים מכירים אפוא בצורך בבתי ספר נפרדים , אך מבקשים לקבל גם בתוך המסגרת הנורמטיבית את הרמה הגבוהה של שירותי חינוך וטיפול מיוחדים , הניתנת כיום רק בבתי ספר נפרדים . עמדת ההורים תואמת את המגמה של רוב המדינות המערביות המצויות בתהליך הדרגתי של הרחבת זכויות הפרט החריג ושילובו במערכת החינוך הרגילה ( בלס ולאור , . ( 2002 בעקבות הרפורמה שנעשתה בארצות אלו , פחת מספר בתי הספר לחינוך מיוחד , וגדל מספר הכיתות המשלבות והכיתות לחינוך מיוחד בבתי ספר רגילים ( מרום , בר–סימן טוב , קרון וקורן , . ( 2006
|
|