|
|
עמוד:50
בשאלה " מה יגרום לאם להיות בקשר חיובי עם בית הספר " ? אלא צריך לשאול " מה במכלול החיים של המשפחה , ובכלל זה הקהילה שבה היא חיה , עשוי לסייע או להפריע לבניית קשר חיובי בית-בי"ס . ( Christenson , 2002 ) " ? נושא הקהילתיות רלוונטי גם מזווית נוספת — יצירת החזון המשותף . בהקשר זה מביא סטרייק הערה מעניינת . ( Strike , 2004 ) לדבריו , המשמעות הנכונה יותר של התנהלות בית הספר כקהילה היא חתירה למימוש מה שהוא מכנה " ארבעת ה Coherence , Cohesion , — " C– . Care , Contact משמעות ה"אחידות" ( קוהרנטיות , ( coherence היא קיומו של חזון , שפה ויעד משותפים . משמעות ה"לכידות" ( cohesion ) היא תחושה של קהילתיות הנובעת מחתירה משותפת למטרות . משמעות ה"אכפתיות" ( care ) היא צירוף כל התלמידים ליעדים ולתהליך החתירה למימושם , ומשמעות ה"קשר" ( contact ) היא המאפיינים המבניים של בית הספר שמקדמים התייחסות אישית ואכפתיות . במילים אחרות : לא זו בלבד שאסור לראות את הקשר בית-בי"ס במנותק מהקהילה שאליה משתייכת המשפחה , אלא שיש אף לראות את שאלת הקשר בית-בי"ס כחלק מקשר גומלין בין שתי קהילות — האחת בית–ספרית והשנייה שאפשר לכנותה " שכונתית" ( אם כי ייתכן שבאותה שכונה יגורו קהילות שונות , שבית הספר מחויב לכל אחת מהן ) — המקיימות ביניהן דיאלוג שהקשר בית-בי"ס הוא רק פן אחד שלו , ובמובנים מסוימים הוא תולדה שלו . נקודות אלו באות לידי ביטוי במודל שפיתחו אפשטיין , מהחוקרות הבולטות של נושא הקשר בית-בי"ס , ועמיתיה , ( Epstein et al ., 2009 ) מודל שבו היא מייחסת משקל שווה לחשיבות ההורים , המורים והקהילה בעיצוב הקשר בית-בי"ס . מדו-כיווניות לרב-כיווניות הקשר בין הבית לבית הספר חשוב , אך אין להזניח קשרים נוספים , ובמרכזם הקשר הוריםילד . דוגמה לכך היא המפגש בין הורי התלמידים למחנך הכיתה , מפגש שכיום מקובל לכנותו " יום הורים" ( ובעבר נקרא "אסיפת הורים . ( " להבדיל מ"אסיפת הורים" כללית , שבה נפגשים ההנהלה או המחנך עם כלל הורי הכיתה או השכבה , " יום הורים , " שבו מתקיים מפגש אישי בין ההורים לסגל בית הספר , ומחנך הכיתה במרכזו , הוא חוויה משמעותית וטעונת מתח לתלמידים , להורים ולסגל החינוכי / בית–ספרי כאחד . לאור המתח הכללי , לא מפתיע לגלות שבמקרים לא מעטים המפגש בין הורים למורה הופך להיות זירת התגוששות וחילופי האשמות , שתמציתן השאלה " מי לא בסדר . ( 2000 Lasky , ) " ? כמו כן , לנוכח העובדה שעל המורה לפגוש הורים של כ30– תלמידים , ברורה ומובנת נטייתם של מורים לקיים בתחילת השנה אסיפה כיתתית , שבה נמסרות הודעות כלליות אך אין בה התייחסות אישית לכל תלמיד , ולדחות את המפגש האישי עם הורי כל תלמיד לשלב מתקדם יותר של הלימודים , מה גם שעד אז , הישגיו הלימודיים של התלמיד כבר ברורים יחסית . אלא שמהלך כזה של התנהלות המפגשים עם ההורים מסכל את ההזדמנות של המורים לעצב באופן בונה ושיתופי יותר את יחסיהם עם ההורים , ובעקיפין גם את יחסי ההורים עם ילדם , וללמוד יותר על הצדדים הלא–לימודיים שבחיי תלמידיהם . יתרה מזו , אלן וניירן ( Allen & Nairne , 1989 ) הצביעו על בעיות שונות שעלולות להתעורר סביב ניהול לא נכון של המפגש עם ההורים . לדבריהם הבעיה אינה נעוצה בחוסר מודעות
|
|