|
|
עמוד:21
וכן בהכרת תורת הלחימה שלו , אימוניו ותכניותיו הבסיסיות . הבנת המשתמע של כל אלו וניתוחם היא דרכי הפעולה האפשריות של האויב ? דפ"א . ? מודל זה בוחן אפוא מה האויב יכול לעשות ביכולותיו במרחב גאוגרפי-קרקעי מוגדר , ולא מה הוא חושב לעשות . במודל זה ידיעת הכוונה של האויב היא בונוס . מה שקרה במאי , 67 מרגע שנכנס הגדוד המצרי הראשון לסיני ואחריו גדודים נוספים - נזנחה הקונצפציה ( ההערכה שמצרים לא תפתח במלחמה בשתייםשלוש השנים הבאות ) והחל תהליך דינמי של הערכת מודיעין המדגישה את היכולת המצטברת של הצבא המצרי בסיני . בתהליך זה , הדפ"א הייתה משתנה לפי שינויי הסד"כ וההיערכות של הכוחות המצריים בסיני . בשבועיים הראשונים עלה מניתוח היכולות שהצבא המצרי אינו ערוך להתקפה : לא בעוצמה , לא בהיערכות , לא בלוגיסטיקה וגם לא במאמצי איסוף המודיעין שלו , וכך הוצגו הדפ"אות . אבל בעת שהוכנסו לסיני יותר חטיבות טנקים וקודמו כוחות מצריים לחלקה המזרחי של סיני , השתנה ניתוח הדפ"אות והוצגו לצה"ל גם אפשרויות התקפה מצרית לעבר הנגב , כנובע מההיערכות והסד"כ של הצבא המצרי . בסופו של דבר בחרו המצרים בדפ"א של מגננה על מנת לבלום מתקפה של צה"ל ולעבור להתקפת-נגד לתוך הנגב . היום הראשון למלחמה ריסק תכנית מצרית זאת . צה"ל נכנס למערכה בסיני עם תמונת מצב צבאית-טקטית טובה מאוד , ששיקפה כ85-80- אחוזים מהסד"כ וההיערכות של צבא מצרים בסיני . וחיל האוויר הוא הדוגמה הטובה ביותר למודיעין היכולת : איסוף צילומי וסיגינטי על כל המטרות שנקבעו , וכל זה על בסיס הידע הבסיסי שנצבר ונלמד . ואילו התמונה ביום הכיפורים ב73- שונה . נאפיינה כאן בקיצור בנקודות האלה : התמונה המודיעינית של הסד"כ , ההיערכות והפעילות של צבאות מצרים וסוריה כפי שהוצגה לצה"ל ולדרג המדיני , אכן הייתה מרשימה כמו ב . 67- אבל - ??? הדפ"א נעלמה ? לא נעשה שום ניסיון לנתח את דרכי הפעולה של צבאות סוריה ומצרים נוכח היערכותם ועוצמתם . והרי כאמור כל תכליתו של מודיעין היכולות הוא להגיע לניתוח דפ"אות ? במקום המושג היסודי של דפ"א , הופיע ב73- ביטוי חדש בפרסומי אגף המודיעין שאין לו אח ורע : " לאויב יש יכולת טכנית לתקוף [ מה זה ? אני אינני יודע , [? אך הסבירות שהוא יפתח במלחמה היא נמוכה מאוד . " ולמה היא נמוכה ? מכיוון שאין לו כוונה לפתוח במלחמה ולתקוף . כאן קבור הכלב . זוהי ליבת ההערכה : הכוונה של האויב ולא היכולת שלו . ואם הכוונה היא העיקר , אז למה לשים לב למידע על יכולת ? למה לנתח דפ"א ? מה הסיבה להבדלים האלה ? למה ב67- הושם הדגש ביכולת , ושש שנים אחר כך , כמעט אותם האנשים , הושם הדגש בכוונה בהתעלם מהיכולת ? אין לי תשובה טובה . ייתכן שהיו אלה הנסיבות . ב67- היינו אחוזי חרדה כי האויב היה 20 ק"מ מנתניה , ולכן לא היינו מסוגלים לסמוך על הכוונות שבראש האויב אלא על מה שעינינו רואות ; ב73- היינו מדושני שחצנות ויהירות , גם משום שהאויב היה רחוק מן הבית , גם משום שזלזלנו בו , ולכן למה שנייחס חשיבות ליכולתו ? הכרת האויב וההטמעה מאז תחילת שנות ה60- אחד האתגרים המרכזיים של אמ"ן היה ההכרה והלימוד של הדוקטרינה הרוסית שהונחלה לצבאות סוריה ומצרים . בשיתוף מחלקת ההדרכה של צה"ל הנושא הוטמע על כל רבדיו בכל היחידות הקרביות , ו"היעד המבוצר" הרוסי על תעלותיו נהפך למושג מפתח בצה"ל . לפיכך צה"ל נכנס למלחמת ששת הימים כשהוא מכיר היטב את הדוקטרינה הרוסית , פועל לפי תו"ל מתאימה , מאומן ומתורגל עד היסוד ; וכשהוא מצויד במערכות חימוש מתאימות . ב73- התמונה שונה . קהילת המודיעין אמנם ידעה על טילי הנ"ט מסוג סאגר ועל טילי הנ"מ הניידים מסוג ס-א , 6 אך לא הטמיעה זאת בצה"ל , ולכן צה"ל לא הכין את התו"ל המתאימה . צה"ל נכנס למלחמה הרבה פחות מוכן משהיה ב . 67- יתר על כן , לקחי ההתרעה , ההפתעה הדוקטרינרית של הפלישה הרוסית לצ'כוסלובקיה לא הופנמו ( במרכזם : כיסוי של תרגיל גדול להתקפה ) ותרמו להפתעה האסטרטגית . כמה מילות סיכום לא בכדי תאריך ה5- ביוני נעשה ליום חיל המודיעין . אין ספק שחיל המודיעין נהנה מזוהר ההצלחה של צה"ל , אך גם לו עומדת ההצלחה , אולי לא הכי מסחררת , אך די מרשימה . ולא בכדי נהפכה מלחמת יום הכיפורים ליום " המחדל המודיעיני , " המושך אליו גם את המחדלים הצבאיים והמדיניים . טנקי צנטוריון של צה"ל שועטים אלי קרב צה"ל נכנס למערכה בסיני עם תמונת מצב צבאית-טקטית טובה מאוד
|
|