|
|
עמוד:40
מכתבים למערכת לוביצ'קה - לובה גלר תגובה למאמר "הגדעונית המבריקה" גיליון 51 תודתי והערכתי העמוקה למאמר על לוביצ'קה שלנו - לובה גלר . היה לי העונג והכבוד לעבוד במחיצתה בשנים 1984-1956 ואני בהחלט שייך לציבור אוהביה ומעריציה . לוביצ'קה כבשה את כולנו במאור פניה ובהליכותיה הנעימות ועד היום כל מפגש עמה הוא רגע מרגש . זוכר אני איך בהיותה אחראית-מרכזת , הייתה קוראת לנו לקשר : " בנימצ'יקים , אני מזמינה אתכם למחול" וכל זה כאשר המילים ' בנימצ'יקים' ו'מחול' מתנגנים במבטא סלבי , והיא מסיימת ב-למ"ד מתגלגלת ... כאשר רציתי להקניט אותה הייתי קורא לה במקום לובה " אהובה , " והיא הייתה משיבה " אני לא אהובה , אני לביאה" ועל כך אני בטוח שאף אחד לא חולק . במאמר מוזכרת איגרת בולגנין לבן-גוריון , ואני זוכר איך היא ישבה לקלוט את האיגרת ואנו סביבה . מדי פעם הייתה נותנת לאלחוטן במוסקבה סימן " המתן" והייתה פולטת קללה רוסית - זאראזה - תגובתה לתוכן האיגרת . כאשר שימשתי כאלחוטן בשנים 1966-67 היו חילופי איגרות קשים בין אשכול לברז'נייב , איגרות ארוכות שהיו בשפה הרוסית . גם במקרה הזה היו כישוריה , סבלנותה ומזגה הטוב לעזר רב בהעברה תקינה ומהירה של האיגרות . תודתי העמוקה לכם על המאמר , ואני חושב שאני מבטא את רגשות כל ידידיה ומעריציה הרבים . הייתי מאוד שמח אם בכנס הבא של המל"מ תימצא הדרך להענקת אות הוקרה מיוחד ללוביצ'קה על פועלה . יהיה זה ביטוי נאות לרגשותיהם של כל מכיריה ומוקיריה . יוסי מור " התרעתי על אפשרות התקוממות עממית עוד ב " 1983 - תגובה למאמר "למי צלצלו הפעמונים" גיליון 51 קראתי בעניין רב את המאמר הדן באינתיפאדה הראשונה ועל ש"הפעמונים לא צלצלו" בשב"כ , במנהל האזרחי ובאמ"ן . בשנים 1984-1982 שימשתי כיועץ לענייני ערבים בתיאום הפעולה בשטחים . בשנים אלה ומעט לפניהן התרבו זריקות האבנים ביהודה ושומרון עד לכדי 40-30 מקרים ליום . צה"ל גילה אזלת יד בנושא , דבר שעודד את מיידי האבנים . מאחר שכמעט לא היו מקרים של שימוש בנשק חם , חשנו כי נולדת תנועה עממית של מרי והתקוממות אזרחית ספונטנית ומקומית והתרענו על כך בפני שר הביטחון בפורום השטחים השבועי . ברור לכול , כי תנועה עממית נוצרת בתהליך ממושך של " דגירה" ואיננה מתארגנת במחי יד . במסמך ששלחתי לשר הביטחון , לשב"כ , לאמ"ן ולפיקוד המרכז עוד במאי , 1983 נאמר בין השאר : " יידוי האבנים משמש אמצעי להתססת תושבי השטחים כאשר הסיכון שנוטלים המיידים קטן בהרבה מאלו המבצעים פח"ע . " דומני שזולת השימוש במושג " אינתיפאדה" קיימים בהערכה זו כל המרכיבים של התקוממות עממית כפי שבאה לידי ביטוי באינתיפאדה הראשונה . גם במקרה זה לא עוררה הערכה זו ודומיה כל עניין או תגובה מצד גורמי השב"כ או צה"ל דאז . מעניינת גם תגובתו של האלוף ( מיל ( ' שלמה גזית , שאליו " התגלגל" המסמך בשנת . 1989 כותב האלוף גזית : " החלק המעניין והחשוב לדעתי הוא דווקא הסעיף המצטט את עיתון " אל-ת'ורה" מה30- במארס , 83 ולפיו ישראל מגלה חוסר אונים @ ההדגשה במקור ? בהפסקת ' מלחמת האבנים . ' מדהים כי ההנהגה הפלסטינית בחוץ ובשטח הופתעה אף היא מאזלת היד הצה"לית משפרצה האינתיפאדה . " בברכה , יגאל סימון
|
|